פולי הסויה מעובדים לשמן ולקמח סויה באמצעות תהליך שמכונה "גריסה" (“crushing”). "מרווח גריסה" הוא ההפרש בין ערכם של פולי הסויה לבין תוצרי הלוואי המופקים, והוא נחשב למדד של הרווח השולי הפוטנציאלי של מפעלי העיבוד של פולי סויה.

נסתכל על "מרווח גריסה" דרך חוזים עתידיים על פולי סויה, שמן סויה, וקמח סויה, כולל האפשרויות השונות לביצוע ה"גריסה" באמצעות קבוצת CME. 

גריסת פולי סויה

מדי שנה נגרסים קרוב לשני מיליארד בושלים של פולי סויה. במהלך הגריסה מוסרת הקליפה של פולי הסויה, אחרי זה הם מעובדים לפתיתים אשר לאחר מכן מושרים בממיס ועוברים תהליך זיקוק על מנת להפוך אותם לשמן סויה גולמי טהור.

לאחר מיצוי השמן, הפתיתים עוברים תהליך של ייבוש וקלייה, ולאחר מכן הם נטחנים להפקת המוצר הסופי, כלומר קמח סויה.

קיומם של שווקים לסחר בחוזים עתידיים על פולי סויה, קמח סויה, ושמן סויה מאפשר לגורמים המעבדים את הסויה להגן על עצמם כנגד עליית מחירי הסויה, וגם כנגד האפשרות של ירידת מחירם של השמן והקמח שהופקו.

"מרווח גריסה"

ב"מרווח הגריסה" הסחרן (trader) נכנס לעומדת יתר (long position) בחוזים עתידיים של סויה, לעומת עומדות חסר (short positions) בחוזים עתידיים של קמח סויה ושמן סויה. דבר זה ידוע גם בשם "גריסת לוח" (“Board Crush”).

ערך הגריסה (crush value) שווה למחירם של החוזים העתידיים על שמן סויה ועל קמח סויה, מינוס מחירם של העתידיים על פולי סויה.

פולי סויה, קמח סויה, ושמן סויה נסחרים כולם ביחידות נפח שונות:

–          פולי סויה נסחרים לפי בושלים (bushels)

–          קמח סויה נסחר לפי טון

–          שמן סויה נסחר לפי פאונדים

לכן, כדי לערוך חישוב מדויק יש להמיר את מחירם של שלושת הסחורות ליחידת המרה משותפת.

בושל אחד של פולי סויה שוקל 60 פאונד בקירוב; מאחר שמחירם של החוזים העתידיים על פולי סויה נקבע לפי בושל, ניתן להתייחס למחירו של החוזה העתידי על פולי סויה כאל מחיר של 60 פאונד של פולי סויה.

לאחר מכן ניישם פקטור המרה על מחירם של העתידיים על קמח סויה ושמן סויה.

מבושל אחד של פולי סויה ניתן להפיק כ-44 פאונדים של קמח סויה. היות וחוזים עתידיים על קמח סויה מתומחרים לפי טון, אם נכפיל את מחיר הקמח ב- 0.022 נקבל את המחיר עבור 44 פאונדים של קמח סויה.

אותו בושל של פולי סויה מניב גם 11 פאונדים של שמן סויה. היות וחוזים עתידיים על שמן סויה מתומחרים לפי פאונד, אם נכפיל את מחיר הקמח ב- 0.11 נקבל את המחיר של 11 פאונדים של שמן סויה.

דוגמה

נשתמש במחירים הבאים עבור מערך החוזים העתידיים על פולי סויה:

• פולי סויה: 10.375 דולר לבושל.
• קמח סויה: 318.80 דולר לטון.
• שמן סויה: 36.94 דולר לפאונד

לכן, לפי מחירים אלה, יוצא שהמעבד יכול באופן פוטנציאלי להרוויח 70 סנט מהפיכת בושל אחד של פולי סויה לקמח ולשמן.

סחר בגריסה

את הגריסה ניתן למכור או לקנות. דבר זה מתייחס לפעולה הננקטת לגבי שלבי החוזים העתידיים על קמח ושמן מפולי סויה.

"מכירת" הגריסה היא מכירת שמן סויה וקמח סויה, וקניית פולי סויה. זו העסקה האופיינית שבה משתמשים המגדרים.

"קניית" הגריסה, המכונה גם "גריסה הפוכה" (“reverse crush”), היא קניית שמן וקמח סויה ומכירת פולי סויה. אסטרטגיה זאת יכולה לשמש בידי סחרנים (traders) שצופים תנודות של השוק שיהפכו אותה לכדאית.

אחד היתרונות של מסחר בגריסה דרך CME היא שבמקום "לחלק" (“legging”) את המרווח, כלומר שחייבים לסחור בנפרד בכל אחד מהמרכיבים האינדיבידואליים, גריסת פולי הסויה ניתנת לביצוע ב-CME Globex כעסקה אחת יחידה.

בכל שלב בשרשרת הייצור של פולי סויה – החל מזריעה, גידול וקציר, ועד עיבוד וייצוא – כל משתתף שוק חשוף לסיכון של תנועות מחיר שליליות כתוצאה מגחמות השוק והתנודות של ההיצע והביקוש.

החוזים העתידיים והאופציות על פולי סויה, קמח סויה ושמן סויה – וכן על "גריסת סויה" – הם אמצעי לניהול סיכון זה, ומאפשר גם לנצל הזדמנויות פוטנציאליות לרווח.

The post המשמעות של "גריסת סויה" (Soybean Crush) appeared first on מילון מושגים.

בשיעור זה נכיר את סוגי האופציות החקלאיות השונות העומדות לרשותנו ונלמד על התכונות והיתרונות אשר הופכים את האופציות האלה לכלים חשובים, הן עבור מגדרי סיכון (hedgers) והן עבור סוחרים.

אופציות סטנדרטיות

ראשית כל יש לדעת שאופציות סטנדרטיות נסחרות על כל חוזה חקלאי עתידי,עם אופציה אחת רשומה עבור כל אחד מחודשי המסירה של החוזה העתידי. 

עבור חוזים חקלאיים עתידיים שכרוכים במסירה בעין (physical delivery) – היינו מסירה פיזית – האופציות הסטנדרטיות פגות בחודש שלפני חודש המסירה של העתידי.

דוגמה

לדוגמה, האופציות על חוזה חיטה של חודש יולי פגות בחודש יוני.

יחד עם זאת, עבור חוזים עתידיים חקלאיים שנסגרים במזומן, כדוגמת רוב החוזים עתידיים על בעלי חיים ומוצרי חלב, האופציות פגות יחד עם החוזה העתידי הבסיסי (underlying futures contract).

יתכן שלסוגים אחרים של אופציות חקלאיות יהיו תכונות שונות בהשוואה לאופציות סטנדרטיות, אולם הדבר העיקרי שמבדיל בין כולן הוא אורך החיים של האופציה או אורך הזמן המתוכנן עד שהאופציה תפוג. דבר זה חשוב משום שככל שהזמן הנותר עד לפקיעת האופציה ארוך יותר, מחירה – או "הפרמיה" – של אותה אופציה גבוה יותר.

אופציות סדרתיות

בדומה לאופציות סטנדרטיות, אופציות "סדרתיות" (serial options) רשומות על כל חוזה חקלאי עתידי, פרט לחוזים על מוצרי חלב. אופציות אלה מהוות אלטרנטיבה לעבור מי שרוצה לסחור באופציות במהלך החודש שבו חוזה עתידי אינו רשום. אופציות סדרתיות ממומשות על החוזה העתידי הסמוך.

דוגמה

על אף שלא קיים חוזה עתידי רשום למסירה באוקטובר עבור פולי סויה, ניתן בכל זאת לסחור באופציה סדרתית לאוקטובר שממומשת על חוזה עתידי נובמבר של פולי סויה.

לעיתים קרובות משתמשים באופציות סדרתיות כדי להאריך גידור מחודש אחד לזה שלאחריו, ומשום שמסגרת הזמן קצרה מזו של אופציה סטנדרטית, גם מחירה של האופציה נוטה להיות נמוך יותר.

The post הכרת אופציות על חוזים עתידיים חקלאיים appeared first on מילון מושגים.

החוזים החקלאיים היו החוזים העתידיים הראשונים שנסחרו בארצות הברית. בשנת 1848 חוואים וסוחרים התכנסו בעיר שיקגו על מנת לקבוע מחיר לדגנים, ובכך הוסיפו חיוניות לשווקי הסחורות. כיום השוק החקלאי הוא שוק גלובאלי, נגיש אלקטרונית כמעט בכל מקום ומשמש אנשים פרטיים, חוואים, חברות מסחריות, תאגידים גדולים ומוסדות שלטון.

תמהיל זה של משתתפי שוק יצר את אחד השווקים הפעילים, הנזילים והתוססים ביותר בעולם לסחר בתירס, חיטה, פולי סויה ומקנה חי לסוגיו השונים. סחורות חקלאיות נוספות (- Agricultural Commodities AGs), כוללות עץ, חלב, גבינה ועוד.

השווקים החקלאיים תלויים בדינאמיקה של ההיצע והביקוש של הסחורה המהווה את נכס הבסיס. דינאמיקה זו יכולה להשתנות  בהתאם לתנאי מזג אוויר, היבטים גיאופוליטיים, מחלות, וכן בשל נושאים הקשורים בהובלה ומשלוח. התנודות בגורמים אלה עשויות להשפיע על תנודתיות השווקים.

לאור העובדה שעד שנת 2050 אוכלוסיית העולם צפויה להגיע ליותר מ-9 מיליארד בני אדם, הרי שההיצע והביקוש יהיו גורמי המפתח עבור השווקים החקלאיים וכן עבור חברות המזון התלויות בהם.

מכאן שסוחרים שמחפשים שוק גלובאלי, ימצאו שחוזים עתידיים בתחום החקלאות הם מסוג הנכסים שיכולים לסייע לגוון כל תיק השקעות.

The post למד על נכסים בשווקים החקלאיים appeared first on מילון מושגים.

המחירים במזומן והמחירים של החוזים העתידיים נוטים לעלות ולרדת במקביל, וזה מה שהופך לאפשרי את רעיון הגידור האפקטיבי. אולם אלה שעוסקים בקנייה או במכירה של דגנים וזרעים ממשיים מודעים לכך שהמחירים במזומן באזור שלהם, או הצעת המחיר של ספק עבור סחורה מסוימת, שונים בדרך כלל מהמחירים הנקובים בשוק החוזים העתידיים.

הדבר הוא כך משום שבשווקים הלוקאליים מחיר החוזים העתידים עבור סחורה כלשהי יתואם בהמשך עבור משתנים שונים כגון הובלה, טיפול, אחסון, ואיכות; וכן על פי השפעת גורמי היצע וביקוש באזור המסוים הזה. הפרש מחיר זה ידוע כבסיס והוא מחושב על פי המחיר במזומן מינוס המחיר של העתידי.

הבסיס יכול להיות חיובי או שלילי. בסיס שלילי מכונה "מתחת" (“under”) כלומר שהמחיר במזומן נמצא מתחת למחיר החוזה העתידי. בסיס חיובי מכונה "מעל" (“over”), כלומר שהמחיר במזומן הוא מעל למחיר החוזה העתידי.

חשיבותו של בסיס היא בכך שהוא משפיע על התוצאה הסופית של גידור כלשהו מבחינת המחיר הסופי ששולם או התקבל.

דוגמאות

בחודש מרץ יצרן חיטה מתכנן למכור את תוצרתו לממגורה מקומית במחצית חודש יוני, על כן הוא מבקש לקבוע פוזיציית שורט בחוזה העתידי לחיטה של חודש יולי שמחירו עומד על 6.50 לבושל, כאשר באזורו המחיר המזומן במחצית יוני עומד בדרך כלל על 0.35 מתחת למחיר של החוזה העתידי של חודש יולי.

עם בסיס של 0.35 מתחת, המחיר המשוער שיצרן זה מנסה לקבוע על ידי גידור הוא 6.15 לבושל, כלומר מחיר עתידי של $6.50 מינוס הבסיס הצפוי.

אחד השיקולים העיקרים להבנת הבסיס הוא האפשרות שלו להתחזק או להיחלש כאשר המחירים במזומן עולים או יורדים ביחס למחירי החוזה העתידי. ככל שהוא יותר חיובי – או פחות שלילי –  הבסיס מתחזק. לעומת זאת, ככל שהבסיס הופך יותר שלילי – או פחות חיובי – כן הוא נחלש יותר.

עבור מגדר שורט, בסיס מתחזק יעלה את מחיר המכירה. בדוגמה הקודמת, נניח שבמחצית יוני התברר שהבסיס הוא 0.30 מתחת במקום 0.35 כפי שציפו. במצב זה מחיר המכירה הנטו, בהתחשב הן בעסקאות עתידיות והן במזומן, יהיה $6.20 במקום $6.15.

בסיס חלש – או שלילי – יותר מהצפוי מביא לירידת מחיר המכירה. אילו הבסיס היה משתנה מ-0.35 מתחת ל- 0.40 מתחת, מחיר המכירה הנטו היה עומד על $6.10.

בסיס וגידור לונג (Long Hedge)

השפעתו של בסיס על גידור לונג הפוכה לגמרי: מגדרי לונג מרוויחים מבסיס מתחלש.

נניח שיצרן של מזון לבעלי חיים מתכנן בחודש אוקטובר לרכוש קמח סויה באפריל, לכן הוא מבקש לקבוע גידור לונג בחוזה העתידי על קמח סויה של חודש מאי. מחירו של חוזה עתידי סויה מאי עומד של $350 לטון, והבסיס האזורי באפריל הוא בדרך כלל 20$ בערך מעל מחירו של עתידי מאי.

תוצאתו של גידור כזה היא שמחיר קנייה צפוי יהיה $370 לטון: $350 עתידי מאי + $20 מעל לבסיס הצפוי.

אבל מה קורה אם הבסיס מתחזק והופך להיות חיובי יותר, ובמקום $20 מעל הצפי הוא מגיע באפריל ל-40 מעל? במקרה שכזה מחיר הקנייה הנטו עולה ל-390$ לטון: $350 + $40.

ולהיפך – אם הבסיס נחלש מ-$20 מעל ל-$10 מעל, מחיר הקנייה הנטו יורד ל-$360 לטון: $350 + $10.

פעם נוספת: יש לשים לב לכך שמגדרי לונג (long hedgers) מרוויחים מבסיס מתחלש, ולעומתם מי שמגדר שורט (short hedgers) מרוויח מבסיס מתחזק.

סיכום

בשווקי הדגנים והזרעים להפקת שמן, התנהגותו של הבסיס משפיעה משמעותית על תוצאותיו של גידור כלשהו. על ידי גידור באמצעות חוזים עתידים, גם הקונים וגם המוכרים מפחיתים למעשה את סיכון המחיר על ידי נטילת סיכון על הבסיס. למרבה המזל, רמת סיכון הבסיס היא בדרך כלל נמוכה הרבה יותר מרמת סיכון המחיר, ועל כן רוב מגדרי הסיכון די מרוצים מעסקה כזאת. תכנון הוא המפתח, וחשוב שהמגדרי הסיכון ישמרו את נתוני הביצועים ההיסטוריים של הבסיס כדי שציפיותיהם תהיינה מציאותיות במועד המתוכנן למכירה או קנייה.

The post הבנת הבסיס בדגנים appeared first on מילון מושגים.

חשוב להבין את ההבדלים האלה משום שהם משפיעים מאוד על ההיצע והביקוש, וגם על הפרשי המחירים במהלך שנת גידול טיפוסית הנובעים מהם.

יבול ישן לעומת יבול חדש

במקרה של תירס המגמה העונתית הבולטת ביותר היא שהמחירים נוטים להגיע לשיאם סביב חודש יולי הודות לחוסר הוודאות באשר היבול החדש, לאחר מכן המחירים מתחילים לרדת, החל מאמצע הקיץ ועד לעונת הקציר.

סיכום

חשוב לזכור שהמגמות העונתיות ונטיות המחירים שתוארו כאן עשויות להיות מושפעות על ידי גורמים חשובים אחרים, כגון מזג האוויר ואיכות היבולים בארצות אחרות שהן יצואניות או יבואניות של דגנים. אולם הבנה כללית לגבי העונתיות של שווקי הדגנים והשפעתה הפוטנציאלית על מחירי הדגנים חשובה מאוד לכל מי שמתכנן אסטרטגיית מסחר בחוזים עתידיים על דגנים או זרעים להפקת שמנים.

The post דגנים – מהי עונתיות appeared first on מילון מושגים.

מזג אוויר

כפי שניתן לצפות, אחד הגורמים העיקריים המשפיעים על ההיצע בשוק הדגנים הוא מזג האוויר. מאז שבני האדם התחילו לגדל דגנים וזרעים הם היו נתונים לחסדיהם של איתני הטבע, תוך תקווה להשגת ייבול אופטימאלי.

תנאי בצורת עקב מיעוט גשמים גורם ליבולים קטנים יותר, מה שמפחית את ההיצע ומייקר את המחירים.

לעומת זאת גשמים רבים מדי עלולים לגרום לאיחור הקציר, מה שבתורו עלול להביא להפחתת ההיצע ולעליית מחירים. בנוסף לכך גשמים רבים מדי עלולים להוריד את איכות הדגנים, מה שעלול למעשה להפחית את הביקוש משום שהקונים יחפשו תחליפים כדי למלא את צרכיהם.

גם תנאי קרה בסוף האביב, בזמן שהשתילים הצעירים מתחילים לנבוט, עלולים לפגוע ביבולים, להשפיע על איכות הדגן ולהפחית את היבול, וכתוצאה מכך להפחית גם את היצע הדגנים.

במקרים מסוימים, כדוגמת חיטת חורף, כמות מועטת של שלגים משמעותה היא שהזרעים לא יקבלו את הבידוד הנחוץ להם כדי להגן עליהם מפני התפרצויות קור חמורות במהלך החורף.

עלות תשומות

בנוסף לתנאי מזג האוויר, גם מחיר התשומות הדרושות לגידול דגנים – כגון זרעים, דלק ודשנים – ישפיעו על ההיצע.

מחירי תשומות נמוכים יותר משפרים את הרווחיות הצפויה ומעודדים את החקלאים לזרוע שטחים גדולים יותר, מה שמגדיל את פוטנציאל ההיצע.

שיטות גידול מתקדמות – כולל שימוש בטכנולוגיות חדשות, דשנים טובים יותר, וניהול יעיל של משאבים – משפרות את היבולים ובהמשך גם את היצע הדגנים.

גורמי השפעה נוספים

הביקוש לדגנים זרעים להפקת שמן נתון להשפעתם של מספר גורמים, כולל שינויים בהרכב האוכלוסייה, צמיחה כלכלית, ושנויים בדפוסי תזונה וצריכה.

עם גידול אוכלוסיית העולם, במיוחד באסיה, גדל גם מספר האנשים שזקוקים למזון, מה שמביא לעליית הביקוש של כל מוצרי המזון, כולל דגנים וזרעים להפקת שמנים.

הצמיחה הכלכלית – בייחוד בארצות המתפתחות – מעודד מספר גדל והולך של אנשים לעבור מהאזורים הכפריים לסביבה אורבאנית שבה הכנסתם גדולה יותר. גידול ההכנסות מאפשר להם להיות יותר סלקטיביים לגבי תזונתם, מה שבדרך כלל מתבטא בצריכת מזון עשיר יותר בפרוטאינים. דגנים וזרעים הם מרכיב חשוב בייצור פרוטאינים שמקורם בעלי חיים, ולכן צמיחה כלכלית מגבירה את הביקוש לדגנים באופן משמעותי.

לסיום, מגמות הצריכה והתזונה המשתנות ללא הרף – כגון תזונה נטולת פחמימות או ללא גלוטן – נוטות להפחית את הביקוש לדגנים מלאים מסוימים ולמאכלים על בסיס דגן. מצד שני, לעיתים קרובות מגמות אלה מאוזנות על ידי צריכה מוגברת של מוצרי בשר, עופות ודגים, מה ששוב מביא לעליית הביקוש לדגנים וזרעים להפקת שמן המשמשים לייצור מזון לבעלי חיים.

אלה רק כמה מגורמי המפתח אשר משפיעים על ההיצע והביקוש של דגנים וזרעים. בנוסף, קיימים גורמים רבים אחרים שמשפיעים בצורה זו או אחרת על ההיצע והביקוש, כגון אנרגיה, שיעורי ריבית, וסיכוני מטבע זר.

הקושי לחזות במדויק באיזו מידה גורמים אלה ישפיעו על שוקי הדגנים והזרעים גורם לתנודתיות (volatility) בשווקים, משום שלכל משתתף יש ציפיות שונות לגבי גורמי ההשפעה השונים ותוצאותיהם.

בשוק העתידיים, המשתתפים שואפים להיכנס לפוזיציות על פי מה שהם "חושבים" שהמחירים יהיו בעתיד; אולם בסופו של דבר כוחות ההיצע והביקוש משתלבים, והם שקובעים הן את המחירים במזומן והן את מחירם של העתידיים.

סיכום

בכל שלב בשרשרת הייצור של דגנים וזרעים להפקת שמנים – החל מזריעה, גידול וקציר, וכלה בייצוא, טחינה ואפייה  – המשתתפים בשוק חשופים לתנודתיות ולסיכון של תנועות מחיר שליליות כתוצאה מההתנהגויות הייחודיות של ההיצע והביקוש.

חוזים עתידיים ואופציות על דגנים וזרעים להפקת שמנים מספקות הנם אמצעיים יעילים לניהול סיכונים אלה ומאפשרים גם לנצל הזדמנויות פוטנציאליות לרווח.

The post דגנים – היצע וביקוש appeared first on מילון מושגים.

המסחר בחוזים עתידים של חיטה מסוג SWR –  Chicago Soft Red Winterהחל בשנת 1877 בלשכת המסחר של שיקגו. בהמשך, צירופם של חוזים עתידים של חיטה מסוג  KC Hard Red  Winter וחיטת האיחוד האירופי, הפך את שיקגו למרכז העולמי לניהול סיכונים עבור סחורה חיונית זו, ולזירת המסחר מרכזית המספקת במקום אחד את כל צרכי הגידור והסחר.

שיעור זה כולל סקירה כללית של שוק החיטה במזומנים של ארה"ב, כולל ייצור, שימוש והובלה.

ייצור חיטה

גידול החיטה ברחבי העולם החל לפני יותר משבע מאות שנה. מדובר בדגן הנצרך ביותר ע"י האנושות בהשוואה לכל דגן אחר. בארה"ב החיטה היא הגידול השלישי בחשיבותו מבחינת היקף שטחי הגידול, אחרי תירס ופולי סויה, ומדי שנה מיוצרים יותר מ-55 טון מטרי (Metric ton). למרות שמדובר ב-8% בלבד מסך כל ייצור החיטה בעולם, ארה"ב היא אחת היצואניות הגדולות בעולם.

ייצוא/ייבוא חיטה בארה"ב

חלקה של ארה"ב בייצוא חיטה נוטה להשתנות, משום שהוא מושפע ע"י ייצור החיטה במדינות אחרות וכן ע"י ערכו של הדולר ביחס למטבעות אחרים. ככל שערכו של הדולר האמריקאי גבוה יותר כך יקר יותר לייבא חיטה מארה"ב, ויותר סביר שהיבואנים בעולם ייפנו למדינות אחרות שמייצאות חיטה.

חיטה גדלה ברוב שטחה של ארה"ב, וההבדלים  בתנאי הגידול באזורים השונים מאפשרים לייצר זני חיטה רבים ושונים, שמסווגים על פי:

• מועד הזריעה – חורף או קיץ;
• תכולת פרוטאין – "קשה" עבור חיטה רבת פרוטאין ו"רכה" עבור חיטה פחותת פרוטאין;

צבע הגרעין – אדום או לבן.

חיטת חורף

לכל סוג של חיטה שימוש ייחודי משלו. חיטת חורף, שמהווה 70% בקירוב מכלל החיטה המיוצרת בארה"ב, נזרעת החל ממחצית חודש אוגוסט ועד סוף אוקטובר.

הקציר מתבצע החל ממחצית חודש מאי ועד מחצית יולי של השנה שלאחר הזריעה, לאחר תקופת "תרדמה" שנמשכת מנובמבר עד מרץ – ומכאן השם "חיטת חורף".

חיטת חורף אדומה קשה

סוג החיטה החשוב ביותר בארה"ב הוא חיטת חורף אדומה קשה, המכילה כמות גבוהה של פרוטאין. חיטה זו מיועדת בעיקר לתעשיית הלחם לסוגיו, לייצור דגני בוקר ולמטרות כלליות, וגדלה בכל המישורים הגבוהים, בעיקר בקנזס, נברסקה, אוקלאהומה וצפון טקסס.

בדרך כלל באזורים אלה הטמפרטורות במהלך החורף מגיעות אל מתחת לאפס לפרקי זמן משמעותיים, כולל מעטה שלג. תנאים אלה הנם אידיאלים לגידול חיטת חורף וחיוניים ביותר להבטחת ייבול מוצלח.

חיטת קיץ אדומה רכה

חיטת קיץ אדומה רכה גדלה במרכז טקסס וצפון-מזרחה ממנה, באזור האגמים הגדולים ועד לחוף האוקיינוס האטלנטי. איכויות האפייה של חיטה זו הופכים אותה לאידיאלית לאפיית עוגות, עוגיות, ומאפים אחרים

חיטת אביב אדומה קשה

חיטת אביב אדומה קשה גדלה בעיקר במדינות מרכז ארה"ב כגון צפון דקוטה ומינסוטה, שבהן החורף קשה מדי לגידול חיטת חורף. החום הרב והיובש של עונת הקיץ הם גורמים חשובים בגידולה של חיטה איכותית זו.

עונת הזריעה של חיטת האביב היא מחודש אפריל עד סוף מאי, והקציר מתחיל במחצית אוגוסט ונמשך עד אמצע ספטמבר.

סוגי חיטה אחרים

חיטת אביב אדומה קשה משמשת בעיקר לייצור קמח למאפים, בייגלים ובצק לפיצה. סוגי חיטה נוספים הם חיטה לבנה רכה וחיטת דורום. החיטה הלבנה גדלה בעיקר בצפון-מערב הפסיפיק ומשמשת לאפיית סוגים יותר מעודנים של מאפים, עוגות ואטריות בסגנון אסייתי; חיטת דורום, שגדלה בעיקר בצפון דקוטה ומכילה את אחוז הפרוטאין הגבוה ביותר מבין כל סוגי החיטה, משמשת בעיקר לייצור פסטה.

מהחווה למאפיה

שינוע החיטה נעשה באמצעות משאיות, רכבות, אוניות משא, או דוברות. לאורך הדרך ההובלה יכולה להיעשות ביותר מאמצעי תחבורה אחד. אולם אמצעי השינוע העיקרי הוא ברכבת, ללא הבדל אם החיטה מיועדת לשימוש בארה"ב או לייצוא. זאת משום שלעיתים קרובות החיטה צריכה לעבור מרחקים גדולים מאוד עד הגעתה לטחנות הקמח או לנמלים, וההובלה ברכבת בדרך כלל זולה יותר בהשוואה לאמצעי תחבורה אחרים.

עם זאת, הובלה במשאית היא הדרך העיקרית שבה מובלת החיטה משדות החקלאים אל הממגורה המקומית. ייצוא החיטה מארה"ב מתבצע דרך נמלים בצפון-מזרח הפסיפיק, מפרץ טקסס ומפרץ מיסיסיפי. עלות השילוח הימי מנמלי המפרצים בהשוואה לשילוח מצפון-מערב הפסיפיק משפיעה על החלטת השולחים בעת בחירת נמל הייצוא של החיטה.

בגלל האזור בו היא גדלה, חיטת חורף אדומה רכה מיוצאת בעיקר דרך מפרץ מיסיסיפי; חיטת חורף אדומה קשה מיוצאת בעיקר ממפרץ טקסס; חיטה לבנה רכה מיוצאת בעיקר דרך צפון-מערב הפסיפיק; והייצוא של חיטת אביב וחיטת דורום מתחלק בין מפרץ מיסיסיפי לצפון-מערב הפסיפיק.

מרבית החיטה נטחנת לקמח, לפעמים בתוך ארה"ב ולפעמים בטחנות קמח במדינות זרות. כאשר החיטה מגיעה לטחנה היא נבדקת ומועברת אל כלי קיבול גדולים או אל ממגורות, עד שמגיע הזמן להפוך אותה לקמח ובסופו של דבר למוצרי מאכל אפויים.

בכל שלב בשרשרת הייצור של החיטה – החל מזריעה, גידול, קציר, ייצוא, טחינה, ועד אפייה – כל משתתף בשוק חשוף לסיכונים של תנועות מחיר שליליות כתוצאה מגחמות הענף והתנודות בהיצע והביקוש.

חוזים עתידיים ואופציות של חיטת חורף שיקגו סופט רד, חיטת קיי. סי. הארד רד ווינטר, וחיטת האיחוד האירופי הם אמצעים יעילים לניהול הסיכונים האמורים, ואף מאפשרים ניצול הזדמנויות פוטנציאליות לרווח.

The post סקירה של שוקי החיטה appeared first on מילון מושגים.

בתור המקור הגדול ביותר בעולם לייצור מזון פרוטאין לבעלי חיים והמקור השני בהיקפו לייצור שמן צמחי, פולי סויה הם אחד הגידולים החשובים ביותר בתבל.

פולי סויה ותוצרי הלוואי שלהם הם מוצרים החקלאיים הנסחרים ביותר בעולם, ומהווים יותר מ-10% מהערך הכולל של הסחר החקלאי העולמי. 

קורות הסויה

גידול פולי סויה החל כבר בשנת 2800 לפ"ה בסין, שם נחשב לאחד מחמשת הדגנים הקדושים. בשנת  1800 בקירוב הסויה הגיעה לארה"ב, שהיא כיום היצרנית הגדולה ביותר בעולם עם תוצרת שנתית של יותר מ-118 מיליון טון, כאשר כ-45% מתוכם משמשים לייצוא.

למרות שבארה"ב מגדלים יותר מ-150 זנים שונים של פולי סויה התואמים את מגוון תנאי מזג אוויר שבין מדינת מיסיסיפי לגבול הקנדי, הרי שהסוג הדומיננטי בשווקים המסחריים היא הסויה הצהובה.

ייצור פולי סויה

הייצור העיקרי של פולי סויה מתרכז המערב התיכון של ארה"ב. יחד עם זאת גם מיסיסיפי, ארקנסו, והאזורים שלאורך החוף המזרחי מצטיינים בייצור משמעותי של סויה. למעשה, "רצועת" גידול הסויה חופפת עם חלקים גדולים של האזורים המרכזיים והדרומיים של רצועת גידול התירס.

בחלקים העיקריים של רצועת גידול הסויה, הזריעה מתחילה לקראת סוף אפריל ומסתימת ביוני, והקציר מתקיים החל מסוף ספטמבר ומסתיים בסוף נובמבר.

באזורים מסוימים של דרום ארה"ב שבהם עונות הגידול ארוכות יותר, "מכפילים" את הגידולים על ידי זריעת חיטה אדומה רכה בחורף (soft red winter wheat), ומייד לאחר איסוף החיטה החורפית מתחילה זריעת הסויה ישירות על גבי הקש הנותר לאחר הקציר.

גריסה

כשני שלישים מכלל ייבול הסויה נעבד – או "נגרס" – להפקת שמן או קמח סויה. המונח "גריסה" מתייחס להליך הפיזי שבאמצעותו הסויה מעובדת לשמן ולתוצרי לוואי של קמח סויה.

המונח "מרווח גריסה" – המכונה לעיתים פשוט "גריסה" – ומייצג את ההפרש שבין ערכם של הקמח והשמן לבין ערכם של פולי הסויה שמהם הם מופקים, ומייצג את הרווח השולי הגולמי המופק מגריסת פולי סויה.

ערכו של "מרווח הגריסה" כאשר הוא מחושב לפי מחירים עתידיים מכונה "לוח גריסה" (“Board Crush”) והא נחשב ל"מדד" – אם כי לא מדויק – לרווחיות של עיבוד פולי סויה לשמן וקמח. תיאורטית, ככל שערכו של מרווח הגריסה גדול יותר כן גדלה הרווחיות הפוטנציאלית.

השימושים בקמח סויה

קמח סויה הוא אחד המרכיבים העיקריים בייצור מזון עשיר בפרוטאינים עבור עופות ובקר. בנוסף לכך פולי סויה משמשים לייצור מאכלי אדם שונים כגון גריסי סויה, קמח ומזון מוכן. הסויה מהווה גם מרכיב עיקרי של תחליפי בשר ומוצרי חלב, כדוגמת חלב סויה וטופו. 

שמן סויה

לאחר עיבוד ראשון שמן הסויה עובר זיקוק נוסף שממנו מופקים שמן בישול, מרגרינה, מיונז ורטבים לסלט, וגם כימיקלים תעשייתיים. שמן סויה לא מעובד יכול לשמש גם לייצור דלקים מסוג ביו-דיזל. בגלל השימוש בתוצרי הלוואי של פולי סויה כמזון לבעלי חיים, הביקוש הפנימי והעולמי לסויה קשור מאוד לתעשיית העופות והבקר.

ייצוא פולי סויה מארה"ב

הייצוא של פולי סויה מארה"ב גדל באופן דרמטי מאז שנת 2000, לאור העלייה בביקוש לבשר ועופות באירופה ואסיה, במיוחד בכלכלות הצומחות ובסין.

בשנים האחרונות יצרני סויה בארה"ב עמדו בפני תחרות גוברת מצד חקלאיים בדרום אמריקה, כגון ארגנטינה וברזיל, מדינות שבהן עלות הייצור נמוכה יותר. מבחינתם של חקלאי ארה"ב עובדה זו מגבירה את חשיבותה של מערכת תובלה יעילה לשינוע היבול משדות הגידול לשווקים הפנימיים והבינלאומיים. הביקוש הפנים-ארצי של ארה"ב לפולי סויה משונע בעיקר באמצעות משאיות ורכבות. הובלת הסויה המיועדת לייצוא מתבצע באמצעות אוניות משא, כאשר מחיר ההובלה הימית מהווה גורם חשוב בבחירת נמל היעד.

מרבית הסויה לייצוא מובלת לאורך חופי מפרץ מיסיסיפי; יחד עם זאת, משלוחים לאסיה שיוצאים מאזור הפסיפיק נורת' ווסט של ארה"ב יכולים לפעמים להיות זולים יותר.

סיכום

בכל שלב בשרשרת ייצור פולי סויה – החל מזריעה, גידול וקציר ועד עיבוד וייצוא – המשתתפים בשוק חשופים לסיכון של תנועות מחיר שליליות כתוצאה מגחמות הענף והתנודות בהיצע והביקוש.

חוזים עתידיים ואופציות על פולי סויה, קמח סויה, ושמן סויה – כמו גם אופציות על "גריסת סויה" (Soybean Crush) – מהווים אמצעי לניהול סיכונים אלה ומאפשרים גם לנצל הזדמנויות פוטנציאליות לרווח.

The post פולי סויה – ייצור, שינוע, ושימושים appeared first on מילון מושגים.

שיעור זה מביא סקירה כללית של שוק התירס במזומן כולל ייצור, שינוע ושימושים.

איפה מגדלים תירס?

את התירס מגדלים בכל האזורים הממוזגים והטרופיים בעולם, החל מאזורים שמתחת לגובה פני הים ועד לגובה של 3,700 מ, מעל פני הים, מהערבות הצחיחות והצחיחות-למחצה של רוסיה וצפון אפריקה, ועד לאזורים הסובטרופיים של מדינת פלורידה, ארה"ב.

על אף שכמעט בכל המדינות של ארה"ב מגדלים תירס, הרי ייצורו מתבצע בעיקר בחלק המרכזי של ארה"ב, המכונה "חגורת התירס". כ-95% מהגידול התירס הם מסוג "תירס משונן" (dent corn), המכונה כך משום השיניים הנוצרים על הקלח כתוצאה מהצטמקות העמילן. זן זה מגודל בעיקר במערב התיכון של ארה"ב, והמסחר בו מתבצע הן במזומן והן בשוק העתידיים.

זריעת תירס

זריעת התירס ב"חגורת התירס" מתחילה כבר בחודש מרץ במדינות דרום, בשאר "חגורת התירס" בסוף אפריל, ובאזורים הצפוניים היא מסתיימת בסוף חודש מאי. באזורים העיקריים שבהם גדל תירס היבול מגיע לשיאו בסוף אוגוסט, כאשר הקציר מתחיל בתחילת חודש אוקטובר. במחצית חודש נובמבר רוב גידולי התירס כבר נקצרו. בשינוע התירס לאחר הקציר משדות הגידול אל יעדו הסופי נכנסים למשחק אמצעי תובלה מגוונים.

התירס מועבר משדות החווה אל האסם הכפרי באמצעות משאיות, ואז מובל מהאסם אל המשתמשים הפנים ארציים באמצעות רכבת. תירס שמיועד לייצוא מועבר באמצעות משאיות מהאסמים שבחוות לאסם שממוקם על גדות נהר, ומשם הוא לשוקי הייצוא באמצעות דוברות.

על אף שמבחינת צריכה התירס הוא מזון מאוד פופולארי, בין 55 ל-60 אחוזים בקירוב מיבול התירס של ארה"ב משמש למעשה להאכלת בעלי חיים. בין 10 ל-20 אחוזים מיועדים לייצוא, בן 8 ל-10 אחוזים שמשים למאכל בני אדם, ובין 35 ל-40 אחוזים מהיבול משמש לייצור אתנול.

אתנול

אתנול נחשב לדלק תובלה נוזלי זול. הטחינה היבשה (dry milling) של ארה"ב אחראית לייצור של יותר מ-50% מהאתנול המיוצר בעולם כולו, אשר לאחר ייצורו מיוצא לחמישים ארצות בקירוב. כשליש ממוצרי הלוואי המתקבלים מעיבוד אתנול משמשים לייצור מזון לבעלי חיים, לרוב בצורה של גרגירים, גלוטן תירס, וקמח גלוטן תירס.

ארה"ב היא היצואנית התירס הגדולה בעולם, למרות שרק 10 עד 20 אחוזים מכלל ייצור התירס מיועד לייצוא. עם גידול אוכלוסיית העולם, ויחד אתו הביקוש למוצרי בשר, יגדל גם הביקוש לייצוא של תבואה להאכלת בעלי חיים. במקום השני בצריכת תירס בארה"ב – אחרי הכמות המשמשת לייצור מזון לבעלי חיים – נמצא ענף הטחינה הרטובה, המעבד את התירס לעמלנים, סוכרים, סירופים, שמנים, אלכוהול, ומזון לבעלי חיים.

סיכום

בכל שלב בשרשרת ייצור התירס – החל מזריעה, גידול וקציר ועד עיבוד וייצוא – כל משתתף בשוק זה חשוף לסיכון של תנועות מחיר שליליות כתוצאה מגחמות הענף והתנודות בהיצע והביקוש. חוזים עתידיים ואופציות תירס מהווים אמצעי יעיל לניהול סיכונים אלה, אשר מאפשר גם לנצל הזדמנויות פוטנציאליות לרווח.

The post תירס – ייצור, שימוש ושינוע appeared first on מילון מושגים.