מהו מונטריזם?
מהו מונטריזם? מונטריזם היא תיאוריה אקרו-כלכלית שקובעת שממשלות יכולות לטפח יציבות כלכלית על ידי מיקוד קצב הצמיחה של אספקת הכסף. בעיקרו של דבר, זוהי מערכת של דעות המבוססת על האמונה שסכום הכסף הכולל בכלכלה הוא הקובע העיקרי של הצמיחה הכלכלית.
מהו מונטריזם? – נקודות מרכזיות
הבנת מונטריזם
מונטריזם היא אסכולה כלכלית הקובעת כי היצע הכסף בכלכלה הוא המניע העיקרי לצמיחה כלכלית. ככל שהזמינות של הכסף במערכת עולה, הביקוש המצרפי לסחורות ושירותים עולה. עלייה בביקוש המצרפי מעודדת יצירת מקומות עבודה, מה שמפחית את שיעור האבטלה וממריץ את הצמיחה הכלכלית.
מדיניות מוניטרית, כלי כלכלי המשמש במוניטריות, מיושמת כדי להתאים את שיעורי הריבית, שבתורה, שולטת בהיצע הכסף. כאשר הריבית מוגברת, לאנשים יש יותר תמריץ לחסוך מאשר לבזבז, ובכך להפחית או לצמצם את היצע הכסף. לעומת זאת, כאשר הריבית יורדת בעקבות תכנית מוניטרית מרחיבה, עלות ההלוואות יורדת, מה שאומר שאנשים יכולים ללוות יותר ולהוציא יותר, ובכך להמריץ את הכלכלה.
מילטון פרידמן ומונטריזם
המוניטריזם קשור קשר הדוק עם הכלכלן מילטון פרידמן, שטען, בהתבסס על תורת הכמות של הכסף, שהממשלה צריכה לשמור על היצע הכסף יציב למדי, ולהרחיב אותו מעט מדי שנה כדי לאפשר את הצמיחה הטבעית של הכלכלה. בשל ההשפעות האינפלציוניות שעלולות להיגרם כתוצאה מהתרחבות מוגזמת של היצע הכסף, פרידמן, שניסח את תורת המוניטריות, טען כי המדיניות המוניטרית צריכה להיעשות על ידי מיקוד קצב הצמיחה של היצע הכסף כדי לשמור על יציבות כלכלית ומחירים. .
בספרו, A Monetary History of the United States 1867–1960, הציע פרידמן שיעור צמיחה קבוע הנקרא כלל K-%, המציע כי היצע הכסף צריך לגדול בקצב שנתי קבוע הקשור לצמיחת התוצר המקומי הגולמי הנומינלי (GDP) להתבטא כאחוז קבוע לשנה. כך, היצע הכסף צפוי לגדול באופן מתון, עסקים יוכלו לצפות את השינויים בהיצע הכסף מדי שנה ולתכנן בהתאם, המשק יצמח בקצב קבוע והאינפלציה תישמר ברמות נמוכות.
תורת הכמות של הכסף
מרכזית במוניטריות היא "תורת הכמות של הכסף", אותה אימצו המוניטריסטים מתאוריות כלכליות קודמות והשתלבו במסגרת הקיינסית הכללית של המקרו-כלכלה. ניתן לסכם את תורת הכמות של כסף במשוואת החליפין, שנוסחה על ידי ג'ון סטיוארט מיל, הקובעת כי היצע הכסף, כפול הקצב שבו כסף מושקע בשנה, שווה להוצאות הנומינליות במשק. הנוסחה ניתנת כך:
MV = PQWHERE: M = Money SupplyV = מהירות (תעריף בו הכסף משנה ידיים) p = מחיר ממוצע של טוב או ServiceQ = כמות של סחורות ושירותים שנמכרו \ התחל {מיושר} & mv = pq \\ & \ textbf {איפה :} \\ &M = \text{אספקת כסף} \\ &V = \text{מהירות (הקצב שבו כסף מחליף ידיים)} \\ &P = \text{מחיר ממוצע של סחורה או שירות} \\ &Q = \text {כמות הסחורות והשירותים שנמכרו} \\ \end{aligned}MV=PQwhere:M=money supplyV=velocity (שיעור שבה כסף מחליף ידיים) P=מחיר ממוצע של טובה או שירותQ=כמות של סחורה ו שירותים שנמכרים
נקודה מרכזית שיש לציין היא שמוניטריסטים מאמינים ששינויים ב-M (אספקת הכסף) הם המניע של המשוואה. בקיצור, שינוי ב-M משפיע וקובע ישירות על התעסוקה, האינפלציה (P) והייצור (Q). בגרסה המקורית של תורת הכמות של כסף, V נחשב קבוע, אך הנחה זו ירדה על ידי ג'ון מיינרד קיינס, והמוניטריסטים אינם מנחים אותם, אשר במקום זאת מאמינים ש-V ניתן לחיזוי בקלות.
צמיחה כלכלית היא פונקציה של פעילות כלכלית (Q) ואינפלציה (P). אם V קבוע (או לפחות ניתן לחיזוי), אז עלייה (או ירידה) ב-M תוביל לעלייה (או ירידה) ב-P או ב-Q.
עלייה ב-P מציינת ש-Q יישאר קבוע, בעוד שעלייה ב-Q פירושה ש-P יהיה קבוע יחסית. לפי המוניטריות, שינויים בהיצע הכסף ישפיעו על רמות המחירים בטווח הארוך ועל התפוקה הכלכלית בטווח הקצר. שינוי בהיצע הכסף, אפוא, יקבע ישירות את המחירים, הייצור והתעסוקה.
מונטריזם מול כלכלה קיינסיאנית
הדעה שהמהירות היא קבועה היא מקור למחלוקת בקרב הקיינסיאנים, המאמינים שמהירות לא צריכה להיות קבועה מכיוון שהכלכלה תנודתית ונתונה לאי יציבות תקופתית. במקום זאת, תיאוריית העדפת הנזילות של קיינס מדגישה כיצד שינויים בביקוש לכסף (ולפיכך במהירות) משפיעים על רמת המחירים והביקוש המצרפי.
המונטריזם מתבסס על התיאוריה הקיינסיאנית על ידי הנחת אותה מסגרת מאקרו-כלכלית ושילוב משוואת החליפין (כאשר V מתנודד באופן מחזורי, כפי שטען קיינס), אך במקום זאת מתמקד בתפקיד שממלא היצע הכסף. מכיוון שהם מאמינים שניתן לחזות V בקלות יחסית, מוניטריסטים טוענים שניתן להחיות את משוואת החליפין כגישה למדיניות ייצוב, והם מעדיפים את השימוש במדיניות המוניטרית לשם כך.
תומכי המוניטריזם מאמינים בדרך כלל ששליטה בכלכלה באמצעות מדיניות פיסקלית היא החלטה גרועה מכיוון שהיא בהכרח מציגה עיוותים מיקרו-כלכליים שמפחיתים את היעילות הכלכלית. הם מעדיפים את המדיניות המוניטרית ככלי לניהול הביקוש המצרפי בצורה שתהיה ניטרלית יותר מבחינה מיקרו-כלכלית ושימנע את הפסדי המשקל העצמי והעלויות החברתיות שהמדיניות הפיסקלית יוצרת בשווקים.
היסטוריה של מונטריזם
המוניטריזם זכה לגדולה בשנות ה-70, עשור המאופיין באינפלציה גבוהה ועולה ובצמיחה כלכלית איטית. מדיניות המוניטריזם הייתה אחראית להורדת האינפלציה בארצות הברית ובבריטניה. לאחר שהאינפלציה בארה"ב הגיעה לשיא של 20% ב-1979, הפד שינה את אסטרטגיית הפעולה שלו כדי לשקף את התיאוריה המוניטריסטית. במהלך תקופה זו, כלכלנים, ממשלות ומשקיעים קפצו בשקיקה על כל נתון חדש של אספקת כסף.
עם זאת, בשנים שלאחר מכן, המוניטריזם נפל מטובתם של כלכלנים רבים, שכן הקשר בין מדדים שונים של היצע כסף ואינפלציה התברר כפחות ברור מכפי שרוב התיאוריות המוניטריסטיות הציעו. בנוסף, יכולתו של המונטריזם להסביר את כלכלת ארה"ב דעכה בעשורים הבאים. בנקים מרכזיים רבים הפסיקו היום לקבוע יעדים כספיים ובמקום זאת אימצו יעדי אינפלציה מחמירים.
למרות שרוב הכלכלנים המודרניים דוחים את הדגש על צמיחת הכסף שהמוניטריסטים התיימרו בעבר, כמה עקרונות הליבה של התיאוריה הפכו לעמוד התווך בניתוח הלא-מוניטריסטי. אחד הרעיונות החשובים ביותר הוא שהאינפלציה לא יכולה להימשך ללא הגבלה ללא עליות בהיצע הכסף. בנוסף, באחריותו (אם כי לא המטרה העיקרית) של הבנק המרכזי לשלוט באינפלציה.
עם זאת, פרשנויות מוניטריסטיות לאירועי העבר הכלכליים עדיין רלוונטיים היום. בן ברננקי, יו"ר הפד לשעבר, ציטט את עבודתו של פרידמן בהחלטתו להוריד את הריבית ולהגדיל את היצע הכסף בארה"ב על מנת להמריץ את הכלכלה במהלך המיתון העולמי שהחל ב-2007 בארה"ב.
דוגמאות בעולם האמיתי של מונטריזם
בחיבורו המכונן של פרידמן, A Monetary History of the United States, 1867–1960, שכתב עם שותפת הכלכלנית אנה שוורץ, טענו שני הכלכלנים שמדיניות מוניטרית כושלת שבוצעה על ידי הפדרל ריזרב אחראית לשפל הגדול בארה"ב בשנות ה-30. . לדעת פרידמן ושוורץ, הפד לא הצליח להפיג את הלחץ כלפי מטה על היצע הכסף, ופעולותיהם בסופו של דבר לצמצם את היצע הכסף היו הפוכות ממה שהיו צריכים לעשות. לדברי פרידמן ושוורץ, השווקים נוטים לכיוון מרכז יציב; השווקים יתנהגו בצורה לא סדירה אם היצע הכסף אינו מוגדר כראוי.
ב-1979, כשפול וולקר הפך ליו"ר הפדרל ריזרב, הוא הפך את המאבק באינפלציה ליעד העיקרי של הבנק המרכזי. בהתאם להמלצות של פרידמן ושוורץ, וולקר הגביל את היצע הכסף כדי לעשות זאת. הוא העלה את שיעור הקרנות הפדרליות ל-20% ב-1980. בשלב זה, אסטרטגיה זו למלחמה בסטגפלציה (אינפלציה גבוהה בשילוב עם אבטלה גבוהה וביקוש עומד) הייתה מוצלחת. המדיניות של וולקר הפחיתה באופן דרסטי את היצע הכסף, הצרכנים הפסיקו לרכוש באותה מידה, ועסקים הפסיקו להעלות מחירים. עם זאת, בעוד שזה גרם לאינפלציה לרדת מאוד, זה הביא למיתון גדול (המיתון של 1980-82).
במהלך אותה תקופה, בריטניה נאבקה גם באינפלציה קשה. כשמרגרט תאצ'ר נבחרה לראשות הממשלה ב-1979, היא גם יישמה מערך מדיניות מוניטריסטית כדי להילחם בעליית המחירים במדינה. עד 1983, האינפלציה בבריטניה ירדה בחצי, מ-10% ל-5%.
עם זאת, הפופולריות של המוניטריזם הייתה קצרה יחסית. בשנות ה-80 וה-90 התקלקל הקשר בין היצע הכסף לתוצר הנומינלי; תורת הכמות של הכסף – עמוד השדרה של המוניטריזם – הועמדה בסימן שאלה וכלכלנים רבים שהמליצו על מדיניות המוניטריזם בשנות ה-70 נטשו את הגישה.
