מהי לכידה רגולטורית?
מהי לכידה רגולטורית? לכידה רגולטורית היא תיאוריה כלכלית שאומרת שסוכנויות רגולטוריות עשויות להיות נשלטות על ידי התעשיות או האינטרסים שהם מופקדים על הרגולציה. התוצאה היא שסוכנות, המופקדת לפעול למען האינטרס הציבורי, פועלת במקום זאת בדרכים המועילות לחברות מכהנות בתעשייה שהיא אמורה להסדיר.
מהי לכידה רגולטורית? – נקודות מרכזיות
1:54
לחץ על הפעל כדי ללמוד על לכידה רגולטורית
הבנת לכידה רגולטורית
לכידה רגולטורית, הידועה גם בשם "התיאוריה הכלכלית של הרגולציה" או פשוט "תיאוריית לכידה", הוצגה לעולם בשנות ה-70 על ידי ג'ורג' סטיגלר המנוח, כלכלן חתן פרס נובל באוניברסיטת שיקגו. סטיגלר ציין כי תעשיות מפוקחות מקיימות עניין נלהב ומיידי בהשפעה על הרגולטורים, בעוד שלאזרחים מן השורה יש פחות מוטיבציה. כתוצאה מכך, למרות שהכללים המדוברים, כגון תקני זיהום, משפיעים לעתים קרובות על אזרחים באופן מצרפי, אינדיבידואלים אינם צפויים לרגולטורים ללוביים באותה מידה שענפים מוסדרים עושים זאת.
תעשיות מוסדרות מקדישות תקציבים גדולים להשפעה על הרגולטורים ברמה הפדרלית, המדינתית והמקומית. לעומת זאת, אזרחים בודדים מוציאים משאבים מוגבלים בלבד כדי לתמוך בזכויותיהם. זוהי הרחבה של התפיסה של תועלות מרוכזות ועלויות מפוזרות של רגולציה, מדיניות ציבורית ופעולה קולקטיבית בכלל, שתוארה על ידי הכלכלן מנקור אולסן.
במקרים רבים הרגולטורים עצמם מגיעים ממאגר המומחים והעובדים בתעשייה, בין היתר בשל הידע המורכב והמיוחד הדרוש להסדרת ענף, ועשויים גם אז לחזור לעבוד בתעשייה לאחר שירותם הממשלתי. זה ידוע כדלת מסתובבת בין הממשלה לאינטרסים מיוחדים. במקרים מסוימים, מנהיגי התעשייה מחליפים את ההבטחה למשרות עתידיות לשיקולים רגולטוריים, מה שהופך דלתות מסתובבות למושחתות מבחינה פלילית.
סוכנויות רגולטוריות שנשלטות על ידי התעשיות שהן מופקדות על הרגולציה ידועות כסוכנויות שנתפסות, ולכידת סוכנויות מתרחשת כאשר גוף ממשלתי זה פועל בעיקרו כעוזר לתעשיות שהוא מסדיר. מקרים כאלה עשויים שלא להיות מושחתים באופן ישיר, שכן יש חוסר פרו קוו; במקום זאת, הרגולטורים פשוט מתחילים לחשוב כמו התעשיות שהם מווסתים, בגלל לובינג כבד.
דוגמאות של לכידה רגולטורית
לכידה רגולטורית נפוצה בכל הכלכלה ולאורך ההיסטוריה. רבים טוענים שזו נטייה בכל מקום בכל פעם שענף כלשהו מוסדר מכיוון שאפילו רגולציה שפוגעת או מטילה עלויות על חברות קיימות נוטה גם ליצור חסמי כניסה לחברות חדשות.
רגולציה מטבעה נוטה להעלות את עלות הכניסה לשוק מוסדר מכיוון שהמצטרפים החדשים צריכים לשאת לא רק בעלויות הכניסה לשוק אלא גם של עמידה בתקנות. לעתים קרובות התקנות מטילות במפורש חסמי כניסה, כגון רישיונות, היתרים ותעודות צורך, שבלעדיהם אסור לפעול באופן חוקי בשוק או בענף. חברות מכהנות עשויות אפילו לקבל שיקול דעת מדור קודם על ידי הרגולטורים, כלומר רק מצטרפים חדשים כפופים לתקנות מסוימות.
לכידה רגולטורית יכולה, במקרים מסוימים, אפילו לגרום לחוסר רגולציה של התנהגותם של נושאי הרגולציה כביכול עצמם, תוך שמירה על תקנות המועילות להם, כגון חסמי כניסה, סובסידיות והבטחות חילוץ משלמי המסים.
הוֹבָלָה
תעשיית התחבורה בארה"ב יכולה להיחשב כדוגמה קלאסית ללכידה רגולטורית. בסוף המאה ה-19, כשהמהפכה התעשייתית יצרה עושר חדש עצום, רגולטורים ממשלתיים על סחר דגלו בגלוי בתעשיות שעליהן פיקחו, כולל מסילות ברזל. חברות רכבת גדולות עצמן דגלו ברגולציה על ידי ועדת המסחר הבין-מדינתית (ICC) במסגרת חוק המסחר הבין-מדינתי משנת 1887, וה-ICC אפשרה לתעשיית הרכבות לתפקד כקרטל יעיל.
לְמַמֵן
גופי רגולציה פיננסיים מודרניים, כמו כן, נוטים להיות מורכבים ברובם ממקורבים בתעשייה, בעלי אינטרסים חופפים לתעשייה, ופועלים בעיקר למען האינטרסים של מי שהם מווסתים. דה-רגולציה בשוק הפיננסי, בהוראת הענף, לקראת המשבר הפיננסי, בשילוב עם שמירת ערבויות משלמי המסים לבנקים והסדרה הדרמטית של חילוץ כספי ופיסקאלי, רווחת סבורה כי תרמו רבות לבועת הדיור בארה"ב ובעקבותיה. המיתון הגדול של סוף שנות ה-2000.
ביקורת על לכידה רגולטורית
חלק מהכלכלנים שוללים את המשמעות של לכידה רגולטורית. הם מציינים שהרבה תעשיות גדולות שמפעילות רגולטורים, כמו תעשיות במגזר הדלקים המאובנים, חוו רווחים נמוכים יותר בגלל הרגולציה. במילים אחרות, כלכלנים אלה טוענים שמאמצי הלובינג לא הצליחו ללכוד סוכנויות.