מהו יחס העבודה?
מהו יחס העבודה? יחס העבודה מודד את יכולתה של חברה להחזיר את העלויות התפעוליות מההכנסה השנתית. זה מחושב על ידי לקיחת סך ההוצאות השנתיות, לא כולל פחת והוצאות הקשורות לחובות, וחלוקתו בהכנסה השנתית ברוטו. זוהי הנוסחה לחישוב יחס עבודה: יחס עבודה = TAE− (פחת +הוצאות חוב) ברוטו שנתי לא בהשרה: TAE = סך ההוצאות השנתיות \ התחל {Alined} & \ טקסט {יחס עבודה} = \ frac {\ text {tae} – (\ טקסט {פחת} + + + \text{הוצאות חוב} ) }{ \text{הכנסה שנתית ברוטו} } \\ &\textbf{כאשר:} \\ &\text{TAE} = \text{סה"כ הוצאות שנתיות} \\ \end{aligned} יחס עבודה=הכנסה שנתית ברוטוTAE—(פיחת+הוצאות חוב)כאשר:TAE=סה”כ הוצאות שנתיות
מהו יחס העבודה? – זוהי הנוסחה לחישוב יחס עבודה:
מהו יחס העבודה? – יחס עבודה = TAE− (פחת +הוצאות חוב) ברוטו שנתי לא בהשרה: TAE = סך ההוצאות השנתיות \ התחל {Alined} & \ טקסט {יחס עבודה} = \ frac {\ text {tae} – (\ טקסט {פחת} + + + \text{הוצאות חוב} ) }{ \text{הכנסה שנתית ברוטו} } \\ &\textbf{כאשר:} \\ &\text{TAE} = \text{סה"כ הוצאות שנתיות} \\ \end{aligned} יחס עבודה=הכנסה שנתית ברוטוTAE—(פיחת+הוצאות חוב)כאשר:TAE=סה”כ הוצאות שנתיות
מהו יחס העבודה? – נקודות מרכזיות
הבנת יחס העבודה
על יחס העבודה מוטלת המשימה לאמוד את הקיימות הפיננסית של החברה. כל העסקים ייגרמו בעלויות לתפעול ויצירת מכירות. עלויות אלו נעות בין שכר דירה, ציוד, ועלויות מלאי, לשיווק, שכר עובדים וביטוח. אלה שאינם מסוגלים לסלק את ההוצאות הללו באופן עקבי ולשלם את החשבונות שלהם אינם מנהלים עסק בר קיימא וכנראה לא יהיו בעסקים לאורך זמן.
הסף ליחס זה הוא אחד. כל מספר מתחת שמצביע על כך שהחברה מסוגלת להחזיר את עלויות התפעול – נתונים נמוכים יותר הם שם נרדף להוצאות הגדלה של נתח קטן מההכנסה הגולמית. לעומת זאת, יחס מעל אחד מרמז על כך שהחברה לא מגיעה לשוויון ומייצרת מספיק כסף כדי לכסות את העלויות שלה.
דוגמה ליחס העבודה
XYZ Inc מייצרת ווידג'טים מאז שנות ה-1900 ונחשבת בתעשייה כמותג מיושן משהו. XYZ לא הוציאה הרבה כסף בשיפוץ המכונות שלה לאורך השנים ועדיין משתמשת בטכנולוגיה ישנה לייצור המוצר הסופי שלה.
ההנהלה טוענת שאי השדרוג לדגם העדכני חסך לה כסף שניתן לבזבז טוב יותר במקום אחר. הבעיה היא שהציוד שהוא משתמש בו הוא עתיר חשמל ויקר להפעלה ותחזוקה ביחס לגרסאות חדשות יותר. המשמעות היא שהמשך השימוש בטכנולוגיה הישנה למעשה מתברר כיקר יותר בטווח הארוך.
כדי להחמיר את המצב, XYZ גם מאבדת נתח שוק מדי שנה למתחרותיה המודרניות יותר. המכירות יורדות והעלויות עולות, מה שמוביל ליחס עבודה גבוה יותר בהדרגה. לאחרונה הוא עלה מעל אחד, נקודת המפנה, ואנליסטים חוששים שהוא ימשיך לטפס – מה שיעמיד את העסק בסכנת התנערות מתשלומים – אלא אם יבוצעו בקרוב שינויים דרסטיים כדי לצמצם את העלויות ולהדביק את התחרות.
מגבלות של יחס העבודה
יחס העבודה אינו מושלם ולא ניתן להסתמך עליו במלואו כדי לקבוע את הבריאות הפיננסית של החברה ואת היכולת לכסות את ההוצאות עם הכסף שהיא מביאה.
בעיה אחת היא שזה לא לוקח בחשבון עלויות מימון. פיקוח זה עלול להוביל לתוצאות מטעות, במיוחד מכיוון שרוב החברות לווים כסף כדי לממן צמיחה ונדרשות להחזיר הלוואות אלו, יחד עם ריבית, בדייקנות.
היחס גם אינו מתייחס לשינויים החזויים בהוצאות התפעול. בתעשיות מסוימות, לעלויות התפעול יש נטייה להשתנות משנה לשנה ובתקופות מסוימות יכולות להיות נמוכות או גבוהות בצורה לא אופיינית מסיבה טובה.
אם לחברה יש כסף מזומן לעלויות נוספות, והיא מוכנה לייצר מהם הכנסות נוספות בעתיד, יחס העבודה הגבוה הנוכחי שלה לא בהכרח צריך להיות סיבה לדאגה.
נסיבות ייחודיות
בעת החלת יחסים, מומלץ למשקיעים לא תמיד לקחת את המספר שנוצר בערך נקוב. ההקשר הוא חשוב וחפירה נוספת כדי לראות אם יש הסבר הגיוני מאחורי תוצאות חריגות היא חובה.
באופן כללי, כל יחס נוטה להתעלם ממשהו חשוב. זה אומר בסופו של דבר שבדרך כלל יש צורך להתייעץ עם כמה בו זמנית כדי לקבל תמונה מדויקת ומלאה יותר של מצב הנושא. ככל שיילקח בחשבון יותר מידע, כך יש למשקיעים סיכוי טוב יותר לקבל החלטות מושכלות יותר לגבי היכן להקצות את כספם.
