הגדרת פרמיית סיכון הון

מהי פרמיית סיכון הון?

מהי פרמיית סיכון הון? המונח פרמיית סיכון מנייתית מתייחס לתשואה עודפת שהשקעה בבורסה מעניקה מעל שיעור חסר סיכון. תשואה עודפת זו מפצה את המשקיעים על לקיחת הסיכון הגבוה יחסית של השקעה במניות. גודל הפרמיה משתנה ותלוי ברמת הסיכון בתיק מסוים. זה גם משתנה עם הזמן ככל שסיכון השוק משתנה.

post-image-3

מהי פרמיית סיכון הון? – נקודות מרכזיות

  • פרמיית סיכון מנייתית היא תשואה עודפת שמרוויח משקיע כאשר הוא משקיע בבורסה מעל שיעור חסר סיכון.
  • מהי פרמיית סיכון הון?

  • תשואה זו מפצה את המשקיעים על לקיחת הסיכון הגבוה יותר בהשקעה במניות.
  • קביעת פרמיית סיכון מנייתית היא תיאורטית מכיוון שאין דרך לדעת עד כמה יתפקדו המניות או שוק המניות בעתיד.
  • חישוב פרמיית סיכון מנייתית מחייב שימוש בשיעורי תשואה היסטוריים.
  • כיצד פועלות פרמיות סיכון מניות

    מניות נחשבות בדרך כלל להשקעות בעלות סיכון גבוה. להשקעה בשוק המניות יש סיכונים מסוימים, אך יש לה גם פוטנציאל לתגמולים גדולים. לכן, ככלל, משקיעים מתוגמלים בפרמיות גבוהות יותר כאשר הם משקיעים בבורסה. כל תשואה שתרוויח מעל השקעה נטולת סיכון כגון שטר אוצר ארה"ב (T-bill) או אג"ח נקראת פרמיית סיכון מנייתית.

    פרמיית סיכון מנייתית מבוססת על הרעיון של החלפת סיכון-תגמול. זהו נתון צופה פני עתיד, וככזה, הפרמיה היא תיאורטית. אבל אין דרך אמיתית לדעת כמה משקיע ירוויח מאחר שאף אחד לא באמת יכול לומר כמה טוב המניות או שוק המניות יצליחו בעתיד. במקום זאת, פרמיית סיכון מנייתית היא הערכה כמדד הצופה לאחור. הוא צופה בביצועי שוק המניות והאג"ח הממשלתיות על פני תקופה מוגדרת ומשתמש בביצועים ההיסטוריים הללו לפוטנציאל לתשואות עתידיות. ההערכות משתנות מאוד בהתאם למסגרת הזמן ולשיטת החישוב.

    כדי לחשב את פרמיית הסיכון ההון, נוכל להתחיל במודל תמחור נכסי הון (CAPM), שנכתב בדרך כלל כRa= Rf+ βa(Rm- Rf), כאשר:

  • Ra= החזר צפוי על השקעה או השקעה מנייתית כלשהי
  • Rf= שיעור תשואה חסר סיכון
  • βa=betaofa
  • Rm= תשואה צפויה של השוק
  • אז, המשוואה עבור equityriskpremium היא עיבוד פשוט של ה-CAPM שניתן לכתוב אותו כ: Premie Risk Equity = Ra- Rf= βa(Rm- Rf)

    אם אנחנו פשוט מדברים על שוק המניות (a = m), אז Ra= Rm. מקדם הבטא הוא מדד לתנודתיות – או הסיכון – של מניה מול זו של השוק. תנודתיות השוק מוגדרת בדרך כלל ל-1, כך שאם a = m, אז βa= βm= 1. Rm- Rfis המכונה פרמיית השוק, ו Ra- Rfis פרמיית הסיכון. Ifais השקעה בהון, אז Ra-Rfis פרמיית סיכון ההון. אם a = m, אז פרמיית השוק ופרמיית הסיכון ההון זהים.

    לדברי כמה כלכלנים, זה לא מושג שניתן להכללה למרות ששווקים מסוימים בתקופות זמן מסוימות עשויים להציג פרמיית סיכון מנייתית ניכרת. הם טוענים שיותר מדי התמקדות במקרים ספציפיים גרמה לייחוד סטטיסטי להיראות כמו חוק כלכלי. כמה בורסות נפלו במהלך השנים, כך שההתמקדות בשוק האמריקני היוצא דופן מבחינה היסטורית עשויה לעוות את התמונה. מיקוד זה הוא הטיית הישרדות ידועה.

    רוב הכלכלנים מסכימים, אם כי הרעיון של פרמיית סיכון מנייתית תקף. בטווח הארוך, השווקים מפצים יותר את המשקיעים על לקיחת הסיכון הגדול יותר בהשקעה במניות. כיצד בדיוק לחשב את הפרמיה הזו שנוי במחלוקת. סקר של כלכלנים אקדמיים נותן טווח ממוצע של 3% עד 3.5% לאופק של שנה אחת, ו-5% עד 5.5% לאופק של 30 שנה. מנהלי הכספים הראשיים (סמנכ"לי כספים) מעריכים את הפרמיה ב-5.6% מעל T -שטרות. במחצית השנייה של המאה ה-20 הייתה פרמיית סיכון מניות גבוהה יחסית, יותר מ-8% לפי חישובים מסוימים, לעומת קצת פחות מ-5% במחצית הראשונה של המאה. בהתחשב בכך שהמאה הסתיימה בשיאה של בועת thedotcom, עם זאת, ייתכן שהחלון השרירותי הזה אינו אידיאלי.

    נסיבות ייחודיות

    המשוואה שצוינה לעיל מסכמת את התיאוריה שמאחורי פרמיית הסיכון במניות, אך היא אינה מתייחסת לכל התרחישים האפשריים. החישוב הוא די פשוט אם אתה מחבר שיעורי תשואה היסטוריים ומשתמש בהם כדי להעריך שיעורים עתידיים. אבל איך אתה מעריך את שיעור התשואה הצפוי אם אתה רוצה לעשות הצהרה צופה פני עתיד?

    שיטה אחת היא להשתמש בדיבידנדים כדי להעריך צמיחה ארוכת טווח, באמצעות עיבוד מחדש של מודל הצמיחה של גורדון: k = D / P + g

    איפה:

  • k = תשואה צפויה מבוטאת באחוזים (ניתן לחשב זאת עבור ראור רמ)
  • D = דיבידנדים למניה
  • P = מחיר למניה
  • g = צמיחה שנתית בדיבידנדים מבוטאת באחוזים
  • אחר הוא להשתמש בצמיחה ברווחים, במקום בצמיחה בדיבידנדים. במודל זה, התשואה הצפויה שווה לתשואת הרווחים, ההדדית של יחס המחיר לרווח (יחס P/E):k = E/P

    איפה:

  • k = תשואה צפויה
  • E = 12 חודשי דיונים נגררים למניה (EPS)
  • P = מחיר למניה
  • החיסרון של שני המודלים הללו הוא שהם אינם מתייחסים להערכה. כלומר, הם מניחים שהמחירים של המניות אף פעם לא נכונים. מכיוון שאנו יכולים לצפות בתנופת שוק המניות בעבר, החיסרון הזה אינו מבוטל.

    לבסוף, שיעור התשואה חסר הסיכון מחושב בדרך כלל באמצעות איגרות חוב ממשלתיות של ארה"ב, מכיוון שיש להן סיכוי זניח לאבדון. זה יכול להיות שטרות חוב או איגרות חוב. כדי להגיע לשיעור תשואה ריאלי, כלומר, מותאם לאינפלציה, הכי קל להשתמש בניירות ערך מוגני אינפלציה של האוצר (TIPS), שכן אלה כבר אחראים לאינפלציה. חשוב גם לציין שאף אחת מהמשוואות הללו לא מתייחסת לשיעורי המס, שיכולים לשנות באופן דרמטי תשואות.

    tradingpedia.co.il -> powered by : Sakara

    פוסטים קשורים

    כתיבת תגובה

    האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

    תבדוק גם את זה
    Close
    Back to top button
    דילוג לתוכן