מהי פשרה בין סיכון לתשואה?
מהי פשרה בין סיכון לתשואה? פיזור סיכון-תשואה קובע כי התשואה הפוטנציאלית עולה עם עליית הסיכון. באמצעות עיקרון זה, אנשים מקשרים רמות נמוכות של אי ודאות עם תשואה פוטנציאלית נמוכה, ורמות גבוהות של אי ודאות או סיכון עם תשואה פוטנציאלית גבוהה. לפי פשרה סיכון-תשואה, כסף מושקע יכול להניב רווחים גבוהים יותר רק אם המשקיע יקבל אפשרות גבוהה יותר להפסדים.
מהי פשרה בין סיכון לתשואה? – לפי פשרה סיכון-תשואה, כסף מושקע יכול להניב רווחים גבוהים יותר רק אם המשקיע יקבל אפשרות גבוהה יותר להפסדים.
מהי פשרה בין סיכון לתשואה? – נקודות מרכזיות
הבנת הפשרה בין סיכון-תשואה
פיזור סיכון-תשואה הוא עקרון המסחר שמקשר בין סיכון גבוה לתגמול גבוה. ההחלפה המתאימה בין סיכון לתשואה תלויה במגוון גורמים הכוללים את סובלנות הסיכון של המשקיע, שנות הפרישה של המשקיע והפוטנציאל להחלפת כספים אבודים.
לזמן יש גם תפקיד חיוני בקביעת תיק עם רמות הסיכון והתגמול המתאימות. לדוגמה, אם למשקיע יש את היכולת להשקיע במניות לאורך הטווח הארוך, הדבר מספק למשקיע את הפוטנציאל להתאושש מהסיכונים של שווקי דובי ולהשתתף בשווקים השוורים; מצד שני, אם משקיע יכול להשקיע רק במסגרת זמן קצרה, לאותן מניות יש הצעת סיכון גבוהה יותר.
משקיעים משתמשים בשינוי סיכון-תשואה כאחד המרכיבים החיוניים של כל החלטת השקעה, כמו גם כדי להעריך את תיקי ההשקעות שלהם בכללותם. ברמת התיק, חילופי סיכון-תשואה יכולים לכלול הערכות של הריכוז או מגוון ההחזקות והאם התמהיל מציג סיכון גדול מדי או פוטנציאל נמוך מהרצוי לתשואות.
שימושים ב-Risk-Return Tradeoff
מדידת סיכון יחיד בהקשר
כאשר משקיע שוקל השקעות בעלות סיכון גבוה עם תשואה גבוהה, המשקיע יכול להחיל סיכון-תשואה על הרכב על בסיס יחיד וכן בהקשר של התיק כולו. דוגמאות להשקעות בעלות סיכון גבוה עם תשואה גבוהה כוללות אופציות, מניות פרוטה וקרנות נסחרות בבורסה (ETFs) ממונפות. באופן כללי, adiversifiedportfolio מפחית את הסיכונים שמציגים פוזיציות השקעה בודדות. לדוגמה, לפוזיציה של מניות אגורה עשויה להיות סיכון גבוה על בסיס יחיד, אך אם זו הפוזיציה היחידה מסוגה בתיק גדול יותר, אזי הסיכון הנובע מהחזקת המניה הוא מינימלי.
פיזור סיכון-תשואה ברמת התיק
החלפת סיכון-תשואה קיימת גם ברמת התיק. לדוגמה, תיק המורכב מאלקוויטיות מציג גם סיכון גבוה יותר וגם תשואות פוטנציאליות גבוהות יותר. בתוך תיק מניות הכולל, ניתן להגדיל את הסיכון והתגמול על ידי ריכוז השקעות במגזרים ספציפיים על ידי נטילת פוזיציות בודדות המייצגות אחוז גדול מהאחזקות. עבור משקיעים, הערכת החלפת סיכון-תשואה מצטברת של כל הפוזיציות יכולה לספק תובנה האם תיק לוקח על עצמו מספיק סיכון כדי להשיג יעדי תשואה ארוכי טווח או אם רמות הסיכון גבוהות מדי עם תמהיל ההחזקות הקיים.
חישוב סיכון-תשואה
יחס אלפא
כאשר ברצונך לקבוע תשואות עודפות על השקעה, השתמש ביחס אלפא, המתייחס לתשואות שהושגו על השקעה מעל התשואה בנצ'מרק. במילים אחרות, הוא מודד תשואות עודפות ממדד הבנצ'מרק.
כדי לחשב אלפא בצורה פשוטה, הפחת את התשואה הכוללת של השקעה ממדד דומה בקטגוריית הנכסים שלה. כדי לקחת בחשבון השקעות נכסים שאינן דומות לחלוטין, חישוב אלפא באמצעות אלפא של ג'נסן, המשתמש במודל תמחור נכסי הון (CAPM) כמדד.
הנה דוגמה לאלפא:
יחס בטא
חישוב Abeta מראה עד כמה המניה נמצאת בקורלציה לעומת אמת מידה שקובעת את השוק הכולל, בדרך כלל מדד Standard & Poor's 500, או S&P 500. ה-S&P 500 הוא מדד משוקלל לפי שווי שוק של 500 חברות ציבוריות מובילות בארצות הברית.
כדי לחשב בטא, חלקו את השונות (שהיא המדד לאופן התנועה של השוק ביחס לממוצע שלו) בשונות השיתוף (שהיא מדד התשואה של מניה ביחס לזו של השוק).
הנה דוגמה לבטא:
בטא מעניקה למשקיעים תובנה נוספת כאשר הם מבצעים ניתוח נוסף ושואלים, "האם יש סיבה מדוע מניה מסוימת מנפקת ביצועים נמוכים או מעלים?". Betacan עוזרת לענות על השאלה הזו בעת הערכת ביצועים יחסיים בסך הכל מכיוון שהיא עשויה לעזור לשפוך אור על הסיבה מדוע המניה ביצועים טובים יותר או פחות בתקופות מסוימות.
יחס שארפ
יחס Sharpe עוזר לקבוע אם הסיכון שווה את התגמול. הוא משמש כאשר משווים בין עמיתים או תעודות סל המחזיקים בנכסים דומים.
החישוב ליחס שארפ הוא התשואה המתואמת חלקי רמת הסיכון, או סטיית התקן שלו.
ככלל, כאשר משווים בין תיקים דומים, ככל שיחס השארפ גבוה יותר, כך ייטב כי הוא מציג תשואה מותאמת אטרקטיבי, כלומר התשואה לאחר שלוקחים בחשבון את מידת הסיכון שנלקחה להשגתה.
האם עדיף להשתמש ביחס אלפא, בטא או שארפ?
כל שלוש מתודולוגיות החישוב יתנו למשקיעים מידע שונה. יחס אלפא שימושי לקביעת תשואות עודפות על השקעה. יחס בטא מראה את המתאם בין המניה לבין המדד הקובע את השוק הכולל, בדרך כלל מדד Standard & Poor's 500. יחס Sharpe עוזר לקבוע אם סיכון ההשקעה שווה את התגמול.
האם השקעות עם סיכונים גבוהים מניבות תשואות טובות יותר?
לא בהכרח. ההחלפה המתאימה בין סיכון לתשואה תלויה במגוון גורמים, לרבות סובלנות הסיכון של המשקיע, השנים של המשקיע עד לפרישה והפוטנציאל להחלפת כספים אבודים. לזמן יש גם תפקיד חיוני בקביעת תיק עם רמות הסיכון והתגמול המתאימות. לפי פשרה בין סיכון-תשואה, כסף מושקע יכול להניב רווחים גבוהים יותר רק אם המשקיע מוכן לקבל אפשרות גבוהה יותר להפסדים.
סיכום ומסקנות
פיזור סיכון-תשואה הוא עקרון המסחר הקושר סיכון עם תגמול. לפי פשרה בין סיכון-תשואה, אם המשקיע מוכן לקבל אפשרות גבוהה יותר להפסדים, אז הכסף המושקע יכול להניב רווחים גבוהים יותר. כדי לחשב את סיכון ההשקעה, המשקיעים משתמשים ביחסי אלפא, בטא ושארפ.
