רשת צינורות הגז הטבעי בארה"ב היא רשת משולבת מאוד המעבירה גז טבעי ברחבי יבשת ארצות הברית. לרשת הצינורות יש כ-3 מיליון מיילים של צינורות ראשיים ואחרים המקשרים בין אזורי הפקת גז טבעי ומתקני אחסון עם הצרכנים. בשנת 2020, רשת הובלה של גז טבעי זו סיפקה כ-27.7 טריליון רגל מעוקב (Tcf) של גז טבעי לכ-77.3 מיליון לקוחות .
מה מרכיב את רשת צינורות גז טבעי?
הובלת גז טבעי מאזורי הפקה לצרכנים כרוכה בשורה של שלבים המתבצעים בדרך כלל בסדר הבא:
- מערכות איסוף, המורכבות בעיקר מצינורות בלחץ נמוך בקוטר קטן, מעבירות גז טבעי גולמי מראש הבאר למפעל לעיבוד גז טבעי או לחיבור עם צינור ראשי גדול יותר.
- מפעלים לעיבוד גז טבעי מפרידים בין נוזלי גז פחמימנים , גזים שאינם פחמימנים ומים מהגז הטבעי לפני שהגז הטבעי מועבר למערכת הולכה מרכזית.
- קוטר רחב של צינורות הולכה בין-מדינתיים בלחץ גבוה שחוצים את גבולות המדינה וצינורות הולכה תוך-מדינתיים הפועלים בגבולות המדינה מעבירים גז טבעי מאזורי הייצור והעיבוד למתקני אחסון ומרכזי הפצה. תחנות מדחס (או תחנות שאיבה) ברשת הצינורות שומרות על זרימת הגז קדימה דרך מערכת הצינורות.
- חברות הפצה מקומיות מספקות גז טבעי לצרכנים באמצעות קווי שירות בעלי קוטר קטן ולחץ נמוך יותר.
מקור: צילום מלאי (מוגן בזכויות יוצרים)
איך הפכה רשת ההולכה וההפצה הזו כל כך גדולה?
כמחצית מרשת הולכת הגז הטבעי המרכזית הקיימת וחלק גדול מרשת החלוקה המקומית הותקנו בשנות ה-50 וה-60, משום שהביקוש של הצרכנים לגז טבעי יותר מהכפיל את עצמו בעקבות מלחמת העולם השנייה. רשת החלוקה המשיכה להתרחב כדי לספק שירות גז טבעי למתקנים מסחריים חדשים ולפיתוחי דיור.
מחירי הגז הטבעי עלו משמעותית בין השנים 2003 ל-2008. מחירים גבוהים יותר נתנו ליצרני הגז הטבעי תמריץ להרחיב את הפיתוח של שדות קיימים ולהתחיל בחיפושים של שדות גז טבעי שלא פותחו בעבר. ההתקדמות בטכניקות הקידוח וההפקה הובילה לעלייה בייצור מפצלי פצלים ותצורות גיאולוגיות הדוקות אחרות. עליות אלו בייצור תרמו לירידות כלליות במחירי הגז הטבעי מאז 2009, אשר בתורה תרמו לעלייה בביקוש לגז טבעי לייצור חשמל ולפי התעשייה. כתוצאה מכך, נבנו צינורות הולכה חדשים ואחרים נבנים כדי לקשר את מקורות הייצור המורחבים והחדשים לצרכנים נוספים ברחבי הארץ, בעיקר בצפון מזרח.
