מהו בסיס מזומן שונה?
מהו בסיס מזומן שונה? בסיס מזומן שונה הוא שיטה חשבונאית המשלבת אלמנטים של שני שיטות הנהלת החשבונות העיקריות: חשבונאות צבירת מזומנים. היא שואפת לקבל את הטוב משני העולמות, תוך רישום מכירות והוצאות עבור נכסים לטווח ארוך על בסיס צבירה ואלו של נכסים לטווח קצר על בסיס מזומן. המטרה כאן היא לספק תמונה פיננסית ברורה יותר מבלי להתמודד עם עלויות המעבר לחשבונאות צבירה מלאה.
מהו בסיס מזומן שונה? – נקודות מרכזיות
הבנת בסיס מזומנים שונה
כדי להבין כיצד פועל בסיס מזומן שונה, חיוני תחילה לפרק כיצד נוהלי הנהלת חשבונות מסורתיים מושפעים מתפקוד.
חשבונאות על בסיס מזומן מכירה בהכנסות כאשר הן מתקבלות ובהוצאות כאשר הן משולמות. היתרון המשמעותי ביותר שלו הוא הפשטות שלו.
לעומת זאת, חשבונאות צבירה מכירה בהכנסה כאשר מכירה מתממשת ולא כאשר היא משולמת ומתעדת הוצאות שהוצאו, ללא קשר לתנועת מזומנים.
חשבונאות צבירה היא שיטה קצת יותר מסובכת. ובכל זאת, היא אכן נהנית מכך שהיא מאפשרת לחברה להתאים את ההכנסות וההוצאות הנלוות לה ולהבין מה עולה לנהל את העסק בכל חודש וכמה היא מרוויחה.
בסיס המזומנים המתוקן לווה אלמנטים הן מחשבונאות המזומנים והן מחשבונאות הצבירה, בהתאם לאופי הנכס. הוא מורכב מהתכונות הבאות:
יתרונות וחסרונות של בסיס מזומן שונה
יתרונות
שיטת בסיס מזומנים שונה יכולה לאזן טוב יותר פריטים חשבונאיים לטווח קצר וארוך על ידי השאלת אלמנטים משתי הטכניקות. פריטים לטווח קצר, כמו הוצאה חודשית רגילה (שטר), נרשמים לפי בסיס המזומנים (כיוון שיש זרימה או יציאה קשורה של מזומנים), מה שמביא לדוח רווח והפסד המאוכלס בעיקר בפריטים המבוססים על המזומנים בָּסִיס. פריטים ארוכי טווח שאינם משתנים במהלך שנת כספים נתונה, כגון נכס, ציוד קבוע להשקעה לטווח ארוך, נרשמים לפי בסיס הצבירה.
שיטות בסיס צבירה מייצרות תמונה ברורה יותר של הביצועים העסקיים, בעוד ששימוש ברשומות בסיס מזומן לפריטים אחרים מסייע בהורדת עלויות היכן שניתן; שמירה על סט של רישומי חשבונאות צבירה מלאה גוזלת יותר זמן.
חסרונות
אם הדוחות הכספיים כפופים לביקורות רשמיות, כגון ניתוח שבוצע על ידי רואי חשבון, משקיעים או בנק, שיטת בסיס המזומנים המשתנה תתברר כלא מספקת. ניתן להשתמש בשיטת המזומנים המותאמת רק למטרות פנימיות מכיוון שהיא אינה תואמת לתקני דיווח כספי בינלאומיים (IFRS) או לעקרונות החשבונאיים המקובלים (GAAP), המתארים אילו הליכים חברות חייבות לפעול בעת הכנת הדוחות הכספיים המדווחים הרשמיים שלהן.
זה הופך חשבונאות על בסיס מזומן שונה לפופולרית בקרב חברות פרטיות. זה גם אומר שחברות ציבוריות המשתמשות בשיטה זו אינן יכולות לקבל את הדוחות הכספיים שלהן חתומים על ידי רואי חשבון. נדרשת עקביות, לכן יש להמיר עסקאות שנרשמו על בסיס מזומן לצבירה. הסיבה לכך היא שלפי IFRS ו-GAAP, חברות ציבוריות נדרשות לדווח על הכספים שלהן רק בשיטת הצבירה של חשבונאות בגלל עקרון ההתאמה שלה.
לצורכי דיווח מס, חברות עם תקבול שנתי ממוצע של פחות מ-25 מיליון דולר בשלוש השנים האחרונות ברציפות עשויות לבחור בשיטת החשבונאות המזומנים או הצבירה.