מהו יבואן נטו?
מהו יבואן נטו? יבואן נטו הוא מדינה שקונה יותר ממדינות אחרות במונחים של סחר עולמי ממה שהיא מוכרת להן בפרק זמן נתון. מדינות מייצרות סחורות על סמך המשאבים הזמינים באזור שלהן. בכל פעם שמדינה לא יכולה לייצר מוצר מסוים אבל עדיין רוצה אותו, אותה מדינה יכולה לקנות אותו כחיה ממדינות אחרות שמייצרות ומוכרות את המוצר הזה. ניתן להבדיל בין יבואן נטו לבין יצואן ענת, שהיא מדינה שמוכרת לחו"ל יותר ממה שהם רוכשים.
מהו יבואן נטו? – ניתן להבדיל בין יבואן נטו לבין יצואן ענת, שהיא מדינה שמוכרת לחו"ל יותר ממה שהם רוכשים.
מהו יבואן נטו? – נקודות מרכזיות
הבנת יבואן נטו
יבואן נטו הוא מדינה או טריטוריה שערך הסחורות והשירותים המיובאים שלהן גבוה מהסחורות והשירותים המיוצאים שלה בפרק זמן נתון. יבואן נטו, מעצם הגדרתו, מנהל גירעון שוטף בחשבון במצטבר. עם זאת, היא עשויה להפעיל גירעונות או עודפים בודדים עם מדינות או טריטוריות מסוימות בהתאם לסוגי הסחורות והשירותים הנסחרים, התחרותיות של סחורות ושירותים אלה, שערי חליפין, רמות הוצאות ממשלתיות, חסמי סחר וכו'.
בארה"ב, משרד המסחר שומר נתונים חודשיים על יצוא וייבוא בתצוגות טבלה רבות. על פי המספר המצטבר שלהם, כמה מהקטגוריות הגדולות ביותר של סחורות שארה"ב מייבאת כיום הן מזון ומשקאות, נפט, מכוניות נוסעים, חלקי חילוף ואביזרים לרכב, תרופות, טלפונים סלולריים ומחשבים. חשוב לציין שמדינה יכולה להיות יבואן נטו באזור מסוים תוך להיות יצואנית נטו בתחומים אחרים. לדוגמה, יפן היא יצואנית נטו של מכשירים אלקטרוניים, אך עליה לייבא נפט ממדינות אחרות כדי לענות על צרכיה.
דוגמה: ארצות הברית כיבואנית נטו
ארצות הברית, קולוסוס צרכני, היא יבואנית נטו כבר עשרות שנים. למרות שמדינה זו מצטיינת במספר סחורות ושירותי ייצוא מובילים – מטוסי נוסעים, ציוד מפעל, מכוניות יוקרה, פולי סויה, סרטים (הוליווד) ושירותי בנקאות, אם להזכיר כמה – האמריקאים אוהבים לקנות דברים, ומדינות ברחבי העולם העולם שמח להאכיל את החיה. להיות יבואן נטו זה לא בהכרח דבר רע, אבל ריצה בגירעון סחר כרוני וגדל לאורך זמן יוצר שורה של בעיות.
בשנת 2020 עלה היבוא על היצוא ב-678.7 מיליארד דולר. היצוא הסתכם ב-2,131.9 מיליארד דולר בעוד שהיבוא הסתכם ב-2,810.6 מיליארד דולר. הבעיה העיקרית עם הגירעונות המסחריים המשמעותיים הללו היא שיש לממן אותם כדי לשמור על חשבון מאזן התשלומים. האמצעי העיקרי למימון הגירעון בחשבון השוטף הוא הלוואות ממדינות אחרות. מכירה מתמשכת של אג"ח של האוצר לשותפי סחר גדולים שמהם ארה"ב היא יבואנית נטו יצרה מידה של תלות בנושים אלה, שיש האומרים שיש לה פוטנציאל להוביל לסכנה פוליטית או כלכלית בהמשך הדרך.
לעומת זאת, ערב הסעודית וקנדה הן דוגמאות למדינות מייצאות נטו מכיוון שיש להן שפע של נפט שאותו הן מוכרות לאחר מכן למדינות אחרות שאינן מסוגלות לספק את הביקוש לאנרגיה מקומית.
יתרונות וחסרונות בלהיות יבואן נטו
להיות יבואן נטו מרמז שלמדינה יש גירעון סחר. היתרון של גירעון סחר הוא בכך שהוא מאפשר למדינה לצרוך יותר ממה שהיא מייצרת. בטווח הקצר, גירעונות סחר יכולים לעזור למדינות להימנע ממחסור בסחורות ובעיות כלכליות אחרות. גירעונות מסחריים יכולים להתרחש גם מכיוון שמדינה היא יעד רצוי מאוד להשקעות זרות. לדוגמה, מעמדו של הדולר האמריקאי כמטבע הרזרבה העולמי יוצר ביקוש חזק לדולרים. זרים חייבים למכור סחורה לאמריקאים כדי להשיג דולרים.
גירעונות מסחריים עלולים ליצור בעיות מהותיות בטווח הארוך. הבעיה הגרועה והברורה ביותר היא שגירעונות סחר יכולים להקל על סוג של קולוניזציה כלכלית. אם מדינה מנהלת גירעונות מסחריים ללא הרף, אזרחי מדינות אחרות רוכשים כספים לרכישת הון במדינה זו. זה יכול להיות ביצוע השקעות חדשות שמגדילות את הפריון ויוצרות מקומות עבודה. עם זאת, זה עשוי להיות כרוך רק ברכישת עסקים קיימים, משאבי טבע ונכסים אחרים. אם הרכישה הזו תימשך, בסופו של דבר משקיעים זרים יהיו הבעלים של כמעט הכל במדינה.
