מהו כלל K-אחוזים?
מהו כלל K-אחוזים? חוק ה-K-אחוז היה הצעה של הכלכלן מילטון פרידמן, לפיה הבנק המרכזי יגדיל את אספקת הכסף באחוז קבוע מדי שנה.
מהו כלל K-אחוזים? – נקודות מרכזיות
הבנת כלל K-אחוזים
חוק ה-K-Percent מציע לקבוע את צמיחת היצע הכסף בשיעור השווה לקצב הצמיחה הכלכלית בכל שנה. התוצר המקומי הגולמי (GDP) הוא מדד המראה את אחוז הצמיחה של כל הסחורות והשירותים המיוצרים במשק. בארצות הברית, קצב הצמיחה הטיפוסי של התמ"ג הוא 2-4%, בהתבסס על ממוצעים היסטוריים. חוק ה-K-אחוז יאפשר לרמת היצע הכסף במשק לצמוח עם קצב הצמיחה של התמ"ג.
פרידמן טען שהדרך הטובה ביותר להביא יציבות לכלכלה בטווח הארוך היא לגרום לרשויות הבנקאות המרכזיות להגדיל אוטומטית את היצע הכסף באחוז או סכום קבועים (המשתנה "K") בכל שנה, ללא קשר לתנאים הכלכליים.
פרידמן טען כי היצע הכסף צריך לעלות בקצב שנתי בין 3% ל-5%. כלל ה-K אחוזים אינו מאפשר לפקידי הפד חופש פעולה בעת קבלת החלטות כספיות. פרידמן האמין שמדיניות מוניטרית תהיה יעילה יותר תחת מערכת מבוססת כללים שכן מדיניות שיקול דעת עלולה להוביל לטעויות ולתגובות מוניטריות מוגזמות לתנאים הכלכליים.
הפדרל ריזרב הוא הבנק המרכזי של ארצות הברית ומופקד על ניהול אספקת הכסף. אם הצמיחה הכלכלית תאט, הפד יכול להגדיל את היצע הכסף באמצעות כלים שונים, מה שמגדיל למעשה את ההלוואות דרך המערכת הבנקאית. לדוגמה, הפחתת הריבית מובילה בדרך כלל לשטף של צרכנים ללוות יותר כסף, המשמש לרכישת בתים, מכוניות ומוצרים אחרים. רכישות אלו מעוררות את הכלכלה על ידי יצירת הוצאות ומקומות עבודה, אשר בתורם מגבירים את הצמיחה הכלכלית.
בנוסף להצעת חוק ה-K-אחוז, מילטון פרידמן היה זוכה פרס נובל בכלכלה ומייסד המוניטריזם, ענף כלכלה שמבחין בצמיחה מוניטרית ומדיניות קשורה כמניע החשוב ביותר של אינפלציה עתידית. אינפלציה היא מדד לקצב עליית המחירים במשק. אם המחירים יעלו מהר מדי, לשכר המשולם לעובדים יהיה פחות כוח קנייה.
פרידמן האמין כי המדיניות המוניטרית תורמת עיקרית לתנודות המחזוריות במשק. הניסיון לכוונן את הכלכלה על ידי שינוי המדיניות המוניטרית, בהתאם לתנאים הכלכליים, היה מסוכן מכיוון שמעט מדי ידע על השפעותיה.
הכלל, טען פרידמן, יעזור למנוע טעויות של פקידי הפדרל ריזרב. לדוגמה, בשנות ה-30, הפד הפחית את היצע הכסף בכלכלת ארה"ב, מה שהחריף את השפל.
מדיניות מוניטרית שיקול דעת
בעוד שהדירקטוריון הפדרלי של ארה"ב בקי היטב ביתרונות של חוק ה-K אחוזים, בפועל, רוב הכלכלות המתקדמות מבססות את המדיניות המוניטרית שלהן על מצב הכלכלה. כאשר הכלכלה חלשה מבחינה מחזורית, הפדרל ריזרב ואחרים מחפשים להגדיל את היצע הכסף בקצב מהיר יותר ממה שכלל K-אחוז מציע.
לעומת זאת, כאשר הכלכלה פועלת היטב, רוב רשויות הבנקאות המרכזיות שואפות להגביל את הצמיחה בהיצע הכסף. עם זאת, המדיניות המוניטרית הנוכחית של ארה"ב אינה מערכת מבוססת כללים המופעלת רק על סמך תנאים כלכליים. במקום זאת, המדיניות היא שיקול דעת המבוססת על קידום צמיחה כלכלית ויציבות מחירים.
כמו כן, פקידי הפד יכולים להשתמש בשיקול הדעת והגמישות הזו כדי לסייע במאבק בזעזועים כלכליים ובמשברים פיננסיים. לדוגמה, במהלך המשבר הפיננסי 2007-2008, הפד יזם מספר מדיניות להחזיר את הכלכלה לצמיחה, כולל הפחתת הריבית לכמעט אפס ויישום תוכנית רכישה של אג"ח ארה"ב וניירות ערך אחרים. קבלת הפד כקונה של חובות יצרה הזרקה אדירה של מזומנים למערכת הבנקאית.
