מהו פשרה בין הון-יעילות?
מהו פשרה בין הון-יעילות? פשרה בין הון עצמי ליעילות היא כאשר יש סוג של קונפליקט בין מקסום היעילות הכלכלית לבין מקסום ההון העצמי (או ההוגנות) של החברה בדרך כלשהי. כאשר ואם קיים פשרה כזו, כלכלנים או קובעי מדיניות ציבוריים עשויים להחליט להקריב מידה מסוימת של יעילות כלכלית למען השגת חברה צודקת או שוויונית יותר.
מהו פשרה בין הון-יעילות? – נקודות מרכזיות
הבנת הפשרה בין הון-יעילות
פשרה בין יעילות ההון העצמית נוצרת כאשר מקסום את היעילות של כלכלה מובילה להפחתה בהון העצמי שלה – כמו באיזו שוויון העושר או ההכנסה שלו מתחלקים.
יעילות כלכלית, ייצור הסחורות והשירותים המספקים את מירב התועלת בעלות הנמוכה ביותר, היא מטרה נורמטיבית ראשית עבור רוב התיאוריות הכלכליות. זה יכול לחול על צרכן בודד או חברה עסקית, אבל בעיקר, זה מתייחס ליעילות של הכלכלה בכללותה בסיפוק הרצונות והצרכים של האנשים במשק.
כלכלנים מגדירים ומנסים למדוד יעילות כלכלית בכמה דרכים שונות, אך הגישות הסטנדרטיות כוללות כולן גישה תועלתנית. כלכלה יעילה במובן זה כאשר היא ממקסמת את התועלת הכוללת של המשתתפים.
המושג תועלת ככמות שניתן למקסם ולסכם על פני כל האנשים בחברה היא דרך להפוך יעדים נורמטיביים לפתירים, או לפחות נגישים, עם המודלים המתמטיים החיוביים שכלכלנים פיתחו. כלכלת רווחה ענף הכלכלה העוסקים בעיקר בחישוב ובמקסום התועלת החברתית.
קונפליקט (ואיזון) בין יעילות לשוויון יכול להתרחש אם חברי החברה – או קובעי המדיניות שמחליטים כיצד חברה פועלת – מעדיפים מערכות מוסריות או אתיות אחרות על פני תועלתנות טהורה. כאשר אנשים מחליטים שערכים או זכויות מוסריות אחרים עולים על מקסום תועלת טהור, חברות נוקטות לעתים קרובות מדיניות שאינה מובילה לתועלת חברתית מקסימלית לטובת ערכים אחרים אלה.
דוגמאות ל-Equity-Efficiency Tradeoff
אם התועלת שאדם אחד מרוויח על ידי תקיעת אדם אחר בעין גדולה מהסבל שנגרם, אזי גישה תועלתנית גרידא תאפשר או אפילו תעודד את חיטוט העין כדי למקסם את התועלת החברתית הכוללת. עם זאת, כמעט כל האנשים יסכימו שהדבר מפר את המוסר הבסיסי ומוביל לתוצאה לא שוויונית עבור הקורבן מנקר עיניים.
בדוגמה מסובכת יותר, זה קורה לעתים קרובות שהרווחים הכלכליים הגדולים ביותר – ולפיכך התועלת הכוללת הגדולה ביותר – מתרחשים כאשר העסקים והיזמים המצליחים ביותר מרוויחים הכנסות גבוהות יותר מאחרים, כדי לעודד התנהגות פרודוקטיבית יותר. עם זאת, זה עלול להוביל להכנסות מאוד לא שוויוניות. כאשר זה קורה, קובעי המדיניות עשויים להחליט שעדיף לחברה לחלק מחדש חלק מההכנסה מאנשים בעלי הכנסה גבוהה לנמוכה למען ההגינות, למרות שזה עלול להפחית את התועלת של בעלי ההכנסה הגבוהה או אפילו החברה כולה. .
זוהי הצורה הנפוצה ביותר של החלפת הון-יעילות, אם כי היא יכולה לכלול גם ייצור, הפצה וצריכה של כל מיני סחורות ושירותים ולא רק הכנסה.
מדוע מתרחשות פשרות בין יעילות הון עצמית?
מיצוי היעילות הכלכלית והבטחת חלוקה שוויונית של המשאבים רק לעתים רחוקות הולכים יד ביד, מה שהופך את הפערים בין יעילות הון לנפוצים למדי. יש טיעונים שרווח כלכלי לא בהכרח חייב לבוא על חשבון אי שוויון גדול יותר. עם זאת, ברוב החברות הקפיטליסטיות, זה בדיוק מה שקורה.
מה יותר חשוב: שוויון או יעילות?
שניהם חשובים, אם כי לא תמיד ניתן להשיג אותם בו זמנית. רוב הכלכלות שואפות בדרך כלל להפיק את התועלת המקסימלית מהמשאבים העומדים לרשותן, מה שנראה לא מובן מאליו. הבעיה היא לוודא שההטבות הללו מחולקות בצורה הוגנת בין כל האנשים בחברה. זה מסובך לשמח את כולם, והדעות משתנות לגבי מי מהשניים, שוויון או יעילות, צריך לקבל עדיפות – בהנחה, כמובן, שהם לא יכולים לשתף פעולה. להתקיים בצורה הרמונית.
האם ניתן להשיג שוויון ויעילות בו זמנית?
הנחה מקובלת היא כי הון עצמי גדול יותר בא בעלות של פחות יעילות כלכלית. אבל זה לא בהכרח המקרה. לדוגמה, המודל הנורדי, מערכת של סטנדרטים כלכליים שאחריהם רופפים שוודיה, נורבגיה, פינלנד, דנמרק ואיסלנד, נתן לעולם דוגמה לאופן שבו קפיטליזם של שוק חופשי ומערכת רווחה נדיבה יכולים להתקיים במקביל בהרמוניה. מערכת כזו עובדת בעיקר בגלל שלמדינות האלה יש תרבות של קולקטיביות, וכספי משלמי המסים מושקעים בצורה שתועיל לכולם.
