מהו פרוטוקול קיוטו?
מהו פרוטוקול קיוטו? פרוטוקול קיוטו היה הסכם בינלאומי שמטרתו הפחתת פליטת פחמן דו חמצני (CO2) ונוכחות גזי חממה (GHG) באטמוספרה. העיקרון המהותי של פרוטוקול קיוטו היה שמדינות מתועשות צריכות להפחית את כמות פליטת ה-CO2 שלהן. הפרוטוקול אומץ בקיוטו, יפן בשנת 1997, כאשר גזי חממה איימו במהירות על האקלים שלנו, על החיים על פני כדור הארץ ועל כדור הארץ. כיום, פרוטוקול קיוטו מתקיים בצורות אחרות, וסוגיותיו עדיין נידונות.
מהו פרוטוקול קיוטו? – הפרוטוקול אומץ בקיוטו, יפן בשנת 1997, כאשר גזי חממה איימו במהירות על האקלים שלנו, על החיים על פני כדור הארץ ועל כדור הארץ. כיום, פרוטוקול קיוטו מתקיים בצורות אחרות, וסוגיותיו עדיין נידונות.
מהו פרוטוקול קיוטו? – נקודות מרכזיות
הבנת פרוטוקול קיוטו
רקע כללי
פרוטוקול קיוטו הורה למדינות המתועשות לצמצם את פליטת גזי החממה שלהן בתקופה שבה איום ההתחממות הגלובלית גדל במהירות. הפרוטוקול נקשר לאמנת המסגרת של האומות המאוחדות בנושא שינויי אקלים (UNFCCC). הוא אומץ בקיוטו, יפן ב-11 בדצמבר 1997, והפך לחוק בינלאומי ב-16 בפברואר 2005.
למדינות אשר אשררו את פרוטוקול קיוטו הוקצו רמות פליטת פחמן מקסימליות לתקופות ספציפיות והשתתפו במסחר באשראי פחמן. אם מדינה פלטה יותר מהמגבלה שנקבעה לה, היא תיענש על ידי קבלת מגבלת פליטות נמוכה יותר בתקופה שלאחר מכן.
עיקרי ראשי
מדינות מפותחות ומתועשות הבטיחו במסגרת פרוטוקול קיוטו להפחית את פליטת הפחמימנים השנתית שלהן בממוצע של 5.2% עד שנת 2012. מספר זה יהווה כ-29% מסך פליטת גזי החממה בעולם.
היעדים היו תלויים במדינה הבודדת. כתוצאה מכך, לכל מדינה היה יעד אחר לעמוד בו עד אותה שנה.
חברי האיחוד האירופי (EU) התחייבו לצמצם את הפליטות ב-8%, בעוד שארה"ב וקנדה הבטיחו להפחית את הפליטות שלהן ב-7% ו-6%, בהתאמה, עד 2012.
100 מיליארד דולר
אחריות של מדינות מפותחות לעומת מדינות מתפתחות
פרוטוקול קיוטו הכיר בכך שמדינות מפותחות אחראיות בעיקר לרמות הגבוהות הנוכחיות של פליטת גזי חממה באטמוספרה כתוצאה מיותר מ-150 שנות פעילות תעשייתית. ככזה, הפרוטוקול הטיל נטל כבד יותר על מדינות מפותחות מאשר מדינות פחות מפותחות.
פרוטוקול קיוטו הורה ל-37 מדינות מתועשות בתוספת האיחוד האירופי לצמצם את פליטת הגזים שלהן. מדינות מתפתחות התבקשו לציית בהתנדבות, ויותר מ-100 מדינות מתפתחות, כולל סין והודו, קיבלו פטור מוחלט מהסכם קיוטו.
תפקיד מיוחד למדינות מתפתחות
הפרוטוקול הפריד בין מדינות לשתי קבוצות: נספח I הכיל מדינות מפותחות, והלא נספח I התייחס למדינות מתפתחות. הפרוטוקול הציב מגבלות פליטה על מדינות נספח I בלבד. מדינות שאינן נספח I השתתפו על ידי השקעה בפרויקטים שנועדו להפחית את הפליטות במדינותיהם.
עבור פרויקטים אלה, מדינות מתפתחות זכו באשראי פחמן, שאותם יכלו לסחור או למכור למדינות מפותחות, מה שמאפשר למדינות המפותחות רמה גבוהה יותר של פליטת פחמן מקסימלית לאותה תקופה. למעשה, פונקציה זו עזרה למדינות המפותחות להמשיך ולפלוט גזי חממה במרץ.
מעורבות ארצות הברית
ארה"ב, אשר אשררה את הסכם קיוטו המקורי, פרשה מהפרוטוקול בשנת 2001. ארה"ב סברה שההסכם אינו הוגן מכיוון שהוא קרא רק למדינות המתועשות להגביל את הפחתת הפליטות, והרגישה כי פעולה זו תפגע בארה"ב. כַּלְכָּלָה.
מנגנוני קיוטו
פרוטוקול קיוטו קבע שלושה מנגנונים שונים כדי לאפשר למדינות דרכים נוספות לעמוד ביעד הגבלת הפליטה שלהן. שלושת המנגנונים הם:
שינויים נוספים בפרוטוקול קיוטו
הפליטות העולמיות עדיין היו בעלייה עד שנת 2005, השנה שבה פרוטוקול קיוטו הפך לחוק הבינלאומי – למרות שהוא אומץ ב-1997. נראה היה שהדברים הולכים טוב עבור מדינות רבות, כולל אלו באיחוד האירופי. הם תכננו לעמוד ביעדים שלהם במסגרת ההסכם או לחרוג מהם עד 2011. אבל אחרים המשיכו ליפול.
ארצות הברית וסין – שתיים מהפולטות הגדולות בעולם – ייצרו מספיק גזי חממה כדי למתן את כל ההתקדמות של מדינות שעמדו ביעדים שלהן. למעשה, חלה עלייה של כ-40% בפליטות ברחבי העולם בין 1990 ל-2009.
תיקון דוחא האריך את פרוטוקול קיוטו לשנת 2020
בדצמבר 2012, לאחר שתקופת ההתחייבות הראשונה של הפרוטוקול הסתיימה, נפגשו הצדדים לפרוטוקול קיוטו בדוחא, קטאר, כדי לאמץ תיקון להסכם קיוטו המקורי. מה שנקרא תיקון דוחא זה הוסיף יעדים חדשים להפחתת פליטות לתקופת ההתחייבות השנייה, 2012–2020, עבור המדינות המשתתפות.
לתיקון דוחא היו חיים קצרים. בשנת 2015, בפסגת הפיתוח בר-קיימא שהתקיימה בפריז, כל משתתפי ה-UNFCCC חתמו על הסכם נוסף, הסכם האקלים של פריז, שהחליף למעשה את פרוטוקול קיוטו.
הסכם האקלים של פריז
הסכם האקלים של פריז הוא הסכם סביבתי ציון דרך שאומץ על ידי כמעט כל מדינה בשנת 2015 כדי לטפל בשינויי האקלים וההשפעות השליליות שלו. ההסכם כולל התחייבויות מכל המדינות הגדולות שפולטות גזי חממה לחתוך את זיהום האקלים שלהן ולחזק את ההתחייבויות הללו לאורך זמן.
הנחיה מרכזית של העסקה קוראת להפחתת פליטת גזי החממה העולמית כדי להגביל את עליית הטמפרטורה של כדור הארץ במאה זו ל-2 מעלות (העדפה עלייה של 1.5 מעלות) צלזיוס מעל לרמות הפרה-תעשייתיות. הסכם פריז מספק גם דרך למדינות מפותחות לסייע למדינות מתפתחות במאמציהן להתאים את בקרת האקלים, והוא יוצר מסגרת לניטור ודיווח על יעדי האקלים של מדינות באופן שקוף.
פרוטוקול קיוטו היום
בשנת 2016, כאשר הסכם האקלים של פריז נכנס לתוקף, ארצות הברית הייתה אחד המניעים העיקריים של ההסכם, והנשיא אובמה כינה אותו כ"מחווה למנהיגות האמריקאית".
כמועמד לנשיאות באותה תקופה, דונלד טראמפ מתח ביקורת על ההסכם כעסקה גרועה עבור העם האמריקני והתחייב לסגת מארצות הברית אם ייבחר. ב-2017, הנשיא דאז טראמפ הודיע כי ארה"ב תפרוש מהסכם האקלים של פריז, ואמר שזה יערער את כלכלת ארה"ב.
הנשיא לשעבר לא החל בתהליך הנסיגה הרשמי עד 4 בנובמבר 2019. ארה"ב פרשה רשמית מהסכם האקלים של פריז ב-4 בנובמבר 2020, למחרת הבחירות לנשיאות ב-2020, בהן הפסיד דונלד טראמפ את הצעתו לבחירה מחדש. ג'וזף ביידן.
ב-20 בינואר 2021, יומו הראשון בתפקיד, הנשיא ביידן החל בתהליך ההצטרפות מחדש להסכם האקלים של פריז, שנכנס לתוקף רשמית ב-19 בפברואר 2021.
נשיאות ביידן
למרות שפרוטוקול קיוטו כבר לא קיים, ננקטים כיום צעדים רבים בשימור לטווח ארוך. פעולות החקיקה האחרונות לתמיכה ביוזמות לשינויי אקלים שהוצעו תחת פרוטוקול קיוטו והסכם פריז כוללות:
ציר הזמן של פרוטוקול קיוטו
להלן כמה תאריכים רלוונטיים הקשורים לפיתוח, יישום ותיקונים של פרוטוקול קיוטו:
11 בדצמבר 1997: פרוטוקול קיוטו אומץ בוועידת הצדדים (COP 3) בקיוטו, יפן.
14 בנובמבר 1998: כתוצאה מפגישה של שבועיים שהסתיימה ב-14, 170 ממשלות מאמצות תוכנית דו-שנתית בשם תוכנית הפעולה של בואנוס איירס להפחתת הסיכון לשינויי אקלים עולמיים.
16 במרץ 1998: פרוטוקול קיוטו נפתח לחתימות.
15 במרץ 1999: שנה אחת לאחר שהיה פתוח לחתימות, פרוטוקול קיוטו קיבל 84 חתימות.
16 בפברואר 2005: פרוטוקול קיוטו נכנס לתוקף.
8 בדצמבר 2012: תיקון דוחא אומץ לתקופת התחייבות שנייה.
25 במרץ 2013: אפגניסטן הופכת לחתימה ה-192 על פרוטוקול קיוטו. נכון לאוגוסט 2022, נותרו 192 חתומים.
12 בדצמבר 2015: הסכם פריז אומץ על ידי 196 צדדים ב-COP21 בפריז, ובמידה רבה מחליף את פרוטוקול קיוטו.
4 בנובמבר 2016: הסכם פריז נכנס לתוקף.
31 בדצמבר 2020: לאחר קבלת הסכמה על ידי 147 צדדים ועמידה ברף המינימלי של דרישת הקבלה, תיקון דוחא נכנס לתוקף.
מהי המטרה העיקרית של פרוטוקול קיוטו?
פרוטוקול קיוטו היה הסכם בין מדינות מפותחות להפחתת פליטת פחמן דו חמצני (CO2) וגזי חממה (GHG) במאמץ למזער את ההשפעות של שינויי האקלים.
מדוע ארה"ב לא חתמה על פרוטוקול קיוטו?
ארצות הברית נסוגה מהסכם קיוטו בשנת 2001 על בסיס שהוא הכביד באופן בלתי הוגן על מדינות מפותחות. האמנה קראה רק למדינות מפותחות להפחית את הפליטות, מה שארה"ב האמינה שיחנוק באופן בלתי הוגן את כלכלתה.
כמה מדינות חתמו על פרוטוקול קיוטו?
לאחר שהפכה לחתימה ב-2013, אפגניסטן הפכה לחתימה ה-192 והאחרונה על פרוטוקול קיוטו.
מדוע נוצר פרוטוקול קיוטו?
פרוטוקול קיוטו נוצר בתגובה לחששות סביב שינויי האקלים. הטיפול היה הסכם בין מדינות מפותחות להפחתת פליטת פחמן דו חמצני וגזי חממה. המסגרת יישמה את היעד של האומה המאוחדת לצמצם את השלכות ההתחממות הגלובלית, לרבות עלייה כללית ברמת כלבי הים, היעלמות של כמה מדינות איים, הפשרת קרחונים ועלייה באירועים קיצוניים הקשורים לאקלים.
סיכום ומסקנות
פרוטוקול קיוטו נחשב במידה רבה להישג חקיקתי מוביל כאחת האמנות הבינלאומיות הבולטות יותר בכל הנוגע לשינויי אקלים. למרות שהאמנה הוחלפה על ידי הסכם פריז, פרוטוקול קיוטו נותר חלק חשוב בהיסטוריה של איכות הסביבה והשימור.
