מה זה דחייה?
מה זה דחייה? התכחשות כרוכה במחלוקת על תוקפו של חוזה וסירוב לכבד את תנאיו. בהשקעות, דחייה היא הרלוונטית ביותר ניירות ערך עם הכנסה קבועה, במיוחד חוב ריבוני. מכשירי הכנסה קבועה הם ביסודם חוזים שבהם הלווה מלווה סכום מסוים של קרן בתמורה לתשלומי ריבית וקרן בלוח זמנים קבוע מראש.
מה זה דחייה? – נקודות מרכזיות
הבנת הדחייה
דחיה מתרחשת אם הלווה מסרב לכבד חוזה זה ומפסיק לבצע את התשלומים המוסכמים. עם מכשירי הכנסה קבועה, תמיד יתכן שהלווה עלול להפרע, לערער על תוקפו של החוזה או לסרב בדרך אחרת לשלם. אם הלווה יתכחש לחוזה, המשקיעים המקבילים עלולים להפסיד את כל השקעתם אלא אם כן הם יכולים לפנות ללווה. אולם במקרה של חוב ריבוני, לרוב אין כל שיטה של חזרה נגד האומה הלווה.
בהקשר של דחיה, ייתכן שהצד הדוחה אינו מוכן או אינו מסוגל לבצע את התחייבויותיו על פי חוזה. דחיה נתפסת כעניין חמור למדי, ובית המשפט דורש 'אינדיקציה ברורה' לכך שצד אינו מוכן או לא מוכן לבצע את החוזה. כאשר התכחשות מתרחשת לפני הפרה בפועל של חוזה, ניתן להתייחס אליה כהפרה מונעת.
השיטה הפשוטה ביותר לדחיה היא כאשר צד יוצא מיד ומודה שהוא לא מוכן או לא מסוגל לבצע את ההתחייבויות שלו על פי החוזה. התנהגות של צד יכולה גם להסתכם באקט של דחייה. האם צד דוחה או לא הוא מבחן אובייקטיבי שנערך על ידי בית המשפט שהופך אותו למצב מורכב בעולם המשפט. כל עניין נבחן לגופו. במילים פשוטות, קביעת דחייה דורשת סקירה מפורטת של תנאי החוזה בפועל ושל ההתחייבויות של כל צד, ולאחר מכן את ההתנהגות וההצהרות של הצדדים.
סוגי הדחייה
ישנם בעצם שלושה סוגים עיקריים של דחייה שצד יכול לבצע בעת ביטול הסכם או חוזה העברת השטר לנכס נשוא העסקה (כגון בית או בניין), דחייה מילולית כאשר צד אחד מסרב ללא תנאי לעמוד בחוזה, או כאשר צד אחד נוקט פעולה שגורמת לכך שהצד השני אינו מסוגל לבצע או לעקוב אחר החוזה או ההסכם. כל שלושת הסוגים הם דרכים להפר חוזה המוכר בעיני החוק.
תגובה לדחיה
הצד שמקבל את הדחיה (כלומר, הצד שלא עוזב את החוזה) צריך להיות זהיר ולהבטיח שהוא מגיב כראוי. אם צד אחד סבור שצד אחר ביטל את החוזה, הצד התמים רשאי:
הדחייה כשלעצמה אינה מסירה חוזה. זה פשוט מאפשר לצד התמים לקבוע כיצד הוא רוצה להמשיך. צד כזה צריך לקבל את הדחיה או להמשיך בביצוע החוזה מבלי להתכוון לכך. במקרים רבים, סיום הוא הדרך היחידה קדימה כדי להגיב לדחיה, שכן המשך החוזה עשוי להיות הפסד כסף או רכוש.
דחייה לעומת ביטול
דחייה מתרחשת כאשר צד אחד החליט לסיים חוזה שנכרת עם צד אחר על ידי כך שהוא יודע שהם לא יכולים (מכל סיבה שהיא) לכבד את הסכם החוזה. כאשר חוזה מתבטל, פירוש הדבר שהחוזה בוטל על ידי בית משפט בדרך כלל עקב טעות בחוזה עצמו או בגלל שהצד השני התנהג בצורה לא טובה או ניהל עסקים לא חוקיים בשמו של הצד השני. בקיצור, דחייה מתרחשת על ידי צד, ביטול מתרחש בבית משפט.
דוגמה לדחיה
נניח שקונה מוצא בית שהוא אוהב ומציע עליו הצעה. המוכר יוצר קשר עם סוכן המכירות שלו קובע לפגוש את הקונה וסוכנו, וכל הצדדים מסכימים על המחיר המוצע עבור הבית. נערך חוזה עם תנאים לביקורת בית. לאחר שהבדיקה מתרחשת, המוכר מחליט שהוא לא רוצה למכור את ביתו בכל זאת. המוכר מודיע לסוכן הקונה שהוא רוצה לצאת מהחוזה. זהו מעשה התכחשות בענף הנדל"ן. לאחר מכן החוזה מופר וככל הנראה המוכר יצטרך להחזיר כל כסף רציני שניתן לו על ידי הקונה.
מה זה אי-הדחה?
אי-הכחשה משמשת לעתים קרובות בתחומי תקשורת וטכנולוגיה ומשמעות הדבר היא שאף צד אחד לא יכול להכחיש הודעות שנשלחו או התקבלו, וגם לא להכחיש את המחבר או האותנטיות של מסמך או חתימה.
מהי דחיית החלפת אשראי ברירת מחדל?
דחיית החלפת ברירת מחדל היא כאשר צד אחד חולק על תוקפו של חוזה בין נושה ללווה.
איך מקבלים דחייה?
אם אתה מאמין שהצד שלך בחוזה ביטל את החוזה, אתה יכול לסיים את החוזה כהסכמה לביטול, או שאתה יכול פשוט להמשיך עם החוזה.
איך מוכיחים דחייה?
שימוש חוזר ללא תנאי הוא המוניטין של חוזה. אם צד אחד מסרב לקיים את מה שהחוזה מבטיח, מדובר בהפרת חוזה. לכן, אם אתה בחוזה והצד השני לא עוקב אחר מתווה החוזה, אתה יכול לקחת אותם לבית המשפט בגין הפרת חוזה. בתי המשפט מכירים בשלוש צורות של התכחשות: סירוב בלתי מותנה למלא אחר הסכם החוזה, נקיטת פעולה המאפשרת את קיום החוזה או את ביצוע הצד השני, או העברת נכס נשוא חוזה, למשל, במכירת בית שהובטח לקונה אחר.
