מהי משוואת החליפין?
מהי משוואת החליפין? משוואת החליפין היא זהות כלכלית המראה את הקשר בין היצע הכסף, מהירות הכסף, רמת המחירים ומדד ההוצאות. הכלכלן הקלאסי האנגלי, ג'ון סטיוארט מיל, הפיק את משוואת החליפין, בהתבסס על רעיונות קודמים של דיוויד הום. הוא אומר שהסכום הכולל של כסף שמחליף ידיים במשק תמיד יהיה שווה לערך הכסף הכולל של הסחורות והשירותים שמחליפים ידיים במשק.
מהי משוואת החליפין? – נקודות מרכזיות
הבנת משוואת החליפין
הצורה המקורית של המשוואה היא כדלקמן:
M × V = P × Twhere: M = אספקת הכסף, או יחידות מטבע ממוצעות inv = מהירות הכסף, או המספר הממוצע של P = רמת המחיר הממוצעת של סחורות במהלך השנה \ התחל {מיושר} & m \ \ פעמים \ V\ =\ P\ \times\ T\\&\textbf{כאשר:}\\&\begin{aligned}M=\ &\text{מלאי הכסף, או יחידות מטבע ממוצעות ב}\\&\text {מחזור בשנה}\end{aligned}\\&\begin{aligned}V=\ &\text{מהירות הכסף, או המספר הממוצע של}\\&\text{פעמים שיחידת מטבע מחליפה ידיים לכל year}\end{aligned}\\&P=\text{רמת המחיר הממוצעת של סחורה במהלך השנה}\\&T=\text{אינדקס של הערך הריאלי של עסקאות מצטברות}\end{aligned}M×V =P×Twhere:M=האספקת כסף, או יחידות מטבע ממוצעות ב V= מהירות הכסף, או המספר ממוצע של P=רמת המחיר הממוצעת של הסחורות במהלך השנה
ניתן לפרש את M x V כיחידות המטבע הממוצעות במחזור בשנה, מוכפל במספר הפעמים הממוצע שכל יחידת מטבע מחליפה ידיים באותה שנה, השווה לסכום הכסף הכולל שהוצא בכלכלה בשנה .
מצד שני, ניתן לפרש P x T כרמת המחיר הממוצעת של סחורות במהלך השנה כפול הערך הריאלי של רכישות במשק במהלך השנה, השווה לסך הכסף שהוצא על רכישות במשק בשנה. .
אז משוואת החליפין אומרת שהסכום הכולל של כסף שמחליף ידיים במשק תמיד יהיה שווה לערך הכסף הכולל של הסחורות והשירותים שמחליפים ידיים במשק.
כלכלנים מאוחרים יותר משחזרים את המשוואה באופן נפוץ יותר כ:
M × v = p × qwhere: q = אינדקס של הוצאות אמיתיות \ התחל {מיושר} & m \ \ times \ v \ = \ p \ \ times \ q \\ & \ textbf {איפה:} \\ & q \ = = = = \ \ טקסט {אינדקס של הוצאות אמיתיות} \\ & p \ \ times \ q \ = \ \ text {תוצר נומינלי} \ סוף {מיושר} m × v = p × qwhere: q = אינדקס של הוצאות אמיתיות
אז עכשיו משוואת החליפין אומרת שסך כל ההוצאות הנומינליות תמיד שווה לסך ההכנסה הנומינלית.
למשוואת החליפין שני שימושים עיקריים. הוא מייצג את הביטוי העיקרי של תורת הכמות של הכסף, המקשרת שינויים בהיצע הכסף לשינויים ברמת המחירים הכוללת. בנוסף, פתרון המשוואה עבור M יכול לשמש כאינדיקטור לביקוש לכסף במודל מקרו-כלכלי.
תורת הכמות של הכסף
בתורת הכמויות של הכסף, אם מניחים שמהירות הכסף והתפוקה הריאלית הם קבועים, כדי לבודד את הקשר בין היצע הכסף לרמת המחירים, אז כל שינוי בהיצע הכסף יבוא לידי ביטוי בשינוי יחסי ב- רמת מחיר.
כדי להראות זאת, תחילה פתרו עבור P:
P = m × (vq) p \ = \ m \ \ times \ \ שמאל (\ frac {v} {q} \ מימין) p = m × (qv)
ולהבדיל ביחס לזמן:
Dpdt = dmdt \ frac {dp} {dt} \ = \ \ frac {dm} {dt} dtdp = dtdm
המשמעות היא שהאינפלציה תהיה פרופורציונלית לכל עלייה בהיצע הכסף. אז זה הופך לרעיון היסודי שמאחורי המוניטאריות והדחף למשפטו של מילטון פרידמן ש"אינפלציה היא תמיד ובכל מקום תופעה מוניטרית".
דרישת כסף
לחלופין, ניתן להשתמש במשוואת החליפין כדי לגזור את הביקוש הכולל לכסף בכלכלה על ידי פתרון עבור M:
M = (p × qv) m \ = \ \ שמאל (\ frac {p \ \ times \ q} {v} \ מימין) m = (vp × q)
בהנחה שהיצע הכסף שווה לביקוש לכסף (כלומר, שהשווקים הפיננסיים נמצאים בשיווי משקל):
Md = (p × qv) m_d \ = \ \ שמאל (\ frac {p \ \ times \ q} {v} \ מימין) md = (vp × q)
אוֹ:
MD=(P×Q)×(1V)M_D\ =\ \left(P\ \times\ Q\right)\ \times\ \left(\frac{1}{V}\right)MD=( P × q) × (v1)
משמעות הדבר היא שהביקוש לכסף הוא פרופורציונלי להכנסה הנומינלית וההיפוך של מהירות הכסף. כלכלנים בדרך כלל מפרשים את ההפך של מהירות הכסף כדרישה להחזיק ביתרות מזומנים, ולכן גרסה זו של משוואת החליפין מראה שהביקוש לכסף בכלכלה מורכב מביקוש לשימוש בעסקאות, (P x Q) , ודרישת נזילות, (1/V).
