מהו חוק ההגבלים העסקיים של שרמן?
מהו חוק ההגבלים העסקיים של שרמן? חוק ההגבלים העסקיים של שרמן מתייחס לחוק אמריקאי מובהק שאסר על עסקים לשתף פעולה או להתמזג כדי ליצור אמונופול. החוק, שהתקבל ב-1890, מנע מקבוצות אלו להכתיב, לשלוט ולעשות מניפולציות במחירים בשוק מסוים. המעשה נועד לקדם הוגנות כלכלית ותחרותיות תוך הסדרת המסחר הבין-מדינתי. חוק ההגבלים העסקיים של שרמן היה הניסיון הראשון של הקונגרס האמריקני לטפל בשימוש בנאמנויות ככלי המאפשר למספר מוגבל של אנשים לשלוט בתעשיות מפתח מסוימות.
מהו חוק ההגבלים העסקיים של שרמן? – המעשה נועד לקדם הוגנות כלכלית ותחרותיות תוך הסדרת המסחר הבין-מדינתי. חוק ההגבלים העסקיים של שרמן היה הניסיון הראשון של הקונגרס האמריקני לטפל בשימוש בנאמנויות ככלי המאפשר למספר מוגבל של אנשים לשלוט בתעשיות מפתח מסוימות.
מהו חוק ההגבלים העסקיים של שרמן? – נקודות מרכזיות
הבנת חוק ההגבלים העסקיים של שרמן
סנטור ג'ון שרמן מאוהיו הציע את חוק ההגבלים העסקיים של שרמן בשנת 1890. זה היה האמצעי הראשון שהקונגרס האמריקני העביר כדי לאסור על נאמנויות, מונופולים וקרטלים להשתלט על השוק הכללי. היא גם הוציאה מחוץ לחוק חוזים, קונספירציות ושיטות עסקיות אחרות שמרסנות את המסחר ויצרו מונופולים בתעשיות.
באותה תקופה, העוינות הציבורית גברה כלפי תאגידים גדולים כמו Standard Oiland, איגוד הרכבות האמריקאי, אשר נתפסו כבעלי מונופול בלתי הוגן על תעשיות מסוימות. צרכנים הרגישו שהם נפגעו במחירים גבוהים בצורה מוגזמת של מוצרים חיוניים, בעוד המתחרים מצאו עצמם סגורים בגלל ניסיונות מכוונים של תאגידים גדולים להרחיק ארגונים אחרים מהשוק.
זה סימן שינוי חשוב באסטרטגיית הרגולציה האמריקאית לכיוון עסקים ושווקים. לאחר עלייתם של העסקים הגדולים במאה ה-19, מחוקקים אמריקאים הגיבו בדחף להסדיר את שיטות העבודה העסקיות בצורה קפדנית יותר. חוק ההגבלים העסקיים של שרמן סלל את הדרך לחוקים ספציפיים יותר כמו חוק קלייטון. אמצעים כאלה זכו לתמיכה עממית נרחבת, אבל מחוקקים באמת רצו לשמור על כלכלת השוק האמריקאי תחרותית רחבה לנוכח שיטות העבודה העסקיות המשתנות.
אנשים או עסקים מתחרים אינם רשאים לקבוע מחירים, לחלק שווקים או לנסות להקשיח. הוא גם קובע עונשים ספציפיים וקנסות המיועדים לעסקים המפרים כללים אלה. המעשה יכול להטיל עונשים אזרחיים ופליליים על חברות שלא מצייתות.
נסיבות ייחודיות
חוקי הגבלים עסקיים מתייחסים באופן נרחב לקבוצת החוקים המדינתיים והפדרליים שנועדו להבטיח שעסקים מתחרים בצורה הוגנת. חוקים אלה קיימים כדי לקדם תחרות בין מוכרים, להגביל מונופולים ולתת לצרכנים אפשרויות.
התומכים אומרים שהחוקים הללו נחוצים כדי ששוק פתוח יתקיים וישגשג. תחרות נחשבת לבריאה לכלכלה, מעניקה לצרכנים מחירים נמוכים יותר, מוצרים ושירותים באיכות גבוהה יותר, יותר מבחר וחדשנות רבה יותר.
עם זאת, המתנגדים טוענים כי מתן אפשרות לעסקים להתחרות כראות עיניהם – במקום לווסת תחרות – תיתן בסופו של דבר לצרכנים את המחירים הטובים ביותר.
סעיפים בחוק שרמן ההגבלים העסקיים
חוק ההגבלים העסקיים של שרמן מחולק לשלושה סעיפים מרכזיים:
נושאים ותיקונים מוקדמים
המעשה קיבל אישור ציבורי מיידי. אבל מכיוון שהגדרת החקיקה למושגים כמו נאמנויות, מונופולים וקנוניה לא הוגדרה בבירור, ישויות עסקיות מעטות הועמדו לדין על פי צעדיה.
חוק ההגבלים העסקיים של שרמן תוקן על ידי חוק ההגבלים העסקיים של Clayton בשנת 1914, אשר התייחס לפרקטיקות ספציפיות שחוק שרמן לא אסר עליהן. הוא גם סגר פרצות שחוק שרמן קבע, לרבות כאלה שעסקו במיוחד במיזוגים אנטי תחרותיים, מונופולים ואפליית מחירים.
לדוגמה, חוק קלייטון אוסר למנות את אותו אדם לקבל החלטות עסקיות עבור חברות מתחרות.
הקשר היסטורי של חוק שרמן ההגבלים העסקיים
חוק ההגבלים העסקיים של שרמן נולד על רקע של מונופולים גדלים וניצול לרעה של כוח על ידי תאגידים גדולים ותאגידי רכבת.
ועדת המסחר הבין-מדינתית (ICC)
הקונגרס העביר את חוק המסחר הבין-מדינתי ב-1887 בתגובה להתמרמרות הציבור על ניצול לרעה של כוח ורשלנות מצד חברות רכבת. זה הוליד את ועדת המסחר הבין-מדינתית (ICC). מטרתו הייתה להסדיר את התחבורה הבין-מדינתית. ל-ICC הייתה סמכות שיפוט על מסילות הברזל של ארה"ב וכל הספקים הנפוצים, ודרשה מהם להגיש דוחות שנתיים ואסרה על שיטות לא הוגנות כמו תעריפים מפלים.
במהלך המחצית הראשונה של המאה ה-20, הקונגרס הרחיב בעקביות את כוחו של ה-ICC עד כדי כך, שלמרות מטרתו המיועדת, היו שסברו כי ה-ICC היה אשם לעתים קרובות בסיוע לחברות שעליהן הוטל להסדיר על ידי העדפת מיזוגים שיצרו מונופולים לא הוגנים.
העידן המוזהב
הקונגרס העביר את חוק שרמן ההגבלים העסקיים בשיאו של מה שמארק טווין כינה "העידן המוזהב של ההיסטוריה האמריקאית". העידן המוזהב, שנמשך משנות ה-70 עד 1900 בערך, נשלט על ידי ברוני שודדים ושערוריות פוליטיות, צמיחת מסילות הברזל, התרחבות הנפט והחשמל ופיתוח תאגידי הענק הראשונים (לאומיים ובינלאומיים) באמריקה.
עידן הזהב היה עידן של צמיחה כלכלית מהירה. התאגידים המריאו בתקופה זו, בין השאר בגלל שקל לרשום אותם, ובניגוד להיום, לא נאלצו לשלם דמי התאגדות.
אמון במאה ה-19
ההבנה של המחוקקים של סוף המאה ה-19 לגבי נאמנויות שונה מהמושג הנוכחי שלנו. במהלך אותה תקופה, נאמנויות הפכו למונח גג לכל סוג של התנהגות קנונית או קונספירטיבית שנראתה הופכת את התחרות לבלתי הוגנת. עם זאת, המונח אמון התפתח במהלך השנים. כיום הכוונה היא ליחסי ממון בהם צד אחד מעניק לאחר זכות להחזיק ברכוש או בנכסים עבור צד שלישי.
דוגמה לחוק שרמן ההגבלים העסקיים
ב-20 באוקטובר 2020, משרד המשפטים האמריקני הגיש תביעה נגד Google נגד הגבלים עסקיים, בטענה שהענקית המקוונת עסקה בהתנהגות אנטי-תחרותית כדי לשמר מונופולים בפרסום בחיפוש ובחיפוש. סגן היועץ המשפטי לממשלה, ג'פרי רוזן, השווה את התלונה לשימושים קודמים של חוק שרמן כדי לעצור שיטות מונופוליסטיות של תאגידים.
"כמו בפעולות ההגבלים העסקיים ההיסטוריות שלה נגד AT&Tin 1974 ו-Microsoftin 1998, המחלקה שוב אוכפת את חוק שרמן כדי להחזיר את תפקידה של התחרות ולפתוח את הדלת לגל הבא של חדשנות – הפעם בשווקים דיגיטליים חיוניים", אמר רוזן בעיתונות לְשַׁחְרֵר.
מהו חוק ההגבלים העסקיים של שרמן במונחים פשוטים?
חוק שרמן ההגבלים העסקיים הוא חוק שהעביר הקונגרס כדי לקדם את התחרות בתוך הכלכלה על ידי איסור על חברות להתחבר או להתמזג כדי ליצור מונופול.
מדוע התקבל חוק ההגבלים העסקיים של שרמן?
חוק ההגבלים העסקיים של שרמן התקבל כדי לתת מענה לחששות של צרכנים שחשו שהם משלמים מחירים גבוהים על מוצרים חיוניים ועל ידי חברות מתחרות שהאמינו שהן נסגרות מהתעשיות שלהן על ידי תאגידים גדולים יותר.
מהם העונשים על הפרת חוק שרמן?
מי שיימצא אשמים בהפרת חוק שרמן עלולים לעמוד בפני עונש כבד. זהו גם חוק פלילי, ועבריינים עשויים לרצות עונשי מאסר של עד 10 שנים. מעבר לכך, יש גם קנסות שיכולים להגיע עד מיליון דולר ליחיד ועד 100 מיליון דולר לתאגיד. במקרים מסוימים, ניתן גם להנפיק קנסות גבוהים יותר, בשווי פי שניים מהסכום שהקושרים זכו מהמעשים הלא חוקיים או פי שניים מהכסף שאבדו הקורבנות.
האם כל אחת מהחברות הגדולות של היום הואשמה בהפרת חוק שרמן?
שמות בית רבים נפגעו בתביעות הגבלים עסקיים המבוססות בחלקן על חוק שרמן. מלבד גוגל, בשנים האחרונות מיקרוסופט ואפל התמודדו שתיהן עם תלונות, כאשר הראשונה הואשמה בניסיון ליצור מונופול בתוכנת דפדפן האינטרנט והשנייה בהעלאה לא אתית את המחיר של הספרים האלקטרוניים שלה ובשנים מאוחרות יותר, בניצול השוק כוחה של חנות האפליקציות שלה.
מה ההבדל בין חוק שרמן לחוק קלייטון?
חוק קלייטון הוצג מאוחר יותר, ב-1914, כדי להתייחס לכמה מהפרקטיקות הספציפיות שחוק שרמן לא אסר בבירור או לא הצליח להבהיר כראוי. חוק שרמן, הראשון מסוגו, נחשב מעורפל מדי, ואיפשר לחברות מסוימות למצוא דרכים לתמרן סביבו. בעיקרו של דבר, חוק קלייטון עוסק בנושאים דומים, כגון מיזוגים אנטי-תחרותיים, מונופולים ואפליית מחירים, אך מוסיף יותר פירוט והיקף כדי לחסל כמה מהפרצות הקודמות. במהלך השנים, חוקי ההגבלים העסקיים ממשיכים להשתנות כדי לשקף את הסביבה העסקית הנוכחית ותצפיות חדשות.