נוסחת יחס sharpe והגדרה עם דוגמאות

מהו יחס Sharpe?

מהו יחס Sharpe?מהו יחס Sharpe? יחס Sharpe משווה את התשואה של השקעה עם הסיכון שלה. זהו ביטוי מתמטי לתובנה שתשואות עודפות על פני תקופה של זמן עשויות להעיד על יותר תנודתיות וסיכון, במקום מיומנות השקעה. הכלכלן וויליאם פ. שארפ הציע את יחס שארפ ב-1966 כפועל יוצא של עבודתו על מודל תמחור נכסי הון (CAPM), וכינה אותו יחס תגמול למשתנה. שארפ זכה בפרס נובל לכלכלה על עבודתו על CAPM ב-1990. המונה של יחס שארפ הוא ההפרש לאורך זמן בין תשואות מומשות או צפויות לבין אבנצ'מרק, כגון שיעור תשואה חסר סיכון לביצועים של קטגוריית השקעה מסוימת. המכנה שלו הוא סטיית התקן של התשואות על פני אותו פרק זמן, מדד לתנודתיות וסיכון.

post-image-3

מהו יחס Sharpe? – הכלכלן וויליאם פ. שארפ הציע את יחס שארפ ב-1966 כפועל יוצא של עבודתו על מודל תמחור נכסי הון (CAPM), וכינה אותו יחס תגמול למשתנה. שארפ זכה בפרס נובל לכלכלה על עבודתו על CAPM ב-1990.

מהו יחס Sharpe? – המונה של יחס שארפ הוא ההפרש לאורך זמן בין תשואות מומשות או צפויות לבין אבנצ'מרק, כגון שיעור תשואה חסר סיכון לביצועים של קטגוריית השקעה מסוימת. המכנה שלו הוא סטיית התקן של התשואות על פני אותו פרק זמן, מדד לתנודתיות וסיכון.

מהו יחס Sharpe? – נקודות מרכזיות

  • יחס שארפ מחלק את התשואות העודפות של התיק במדד של התנודתיות שלו כדי להעריך ביצועים מותאמים לסיכון
  • מהו יחס Sharpe?

  • תשואות עודפות הן אלו שמעל מדד התעשייה או שיעור התשואה חסר הסיכון
  • החישוב עשוי להתבסס על תשואות או תחזיות היסטוריות
  • יחס Sharpe גבוה יותר עדיף כאשר משווים תיקים דומים.
  • ליחס שארפ יש נקודות חולשה מובנות והוא עשוי להיות מוגזם עבור אסטרטגיות השקעה מסוימות.
  • 1:49

    יחס חד

    מה יחס Sharpe יכול להגיד לך

    יחס שארפ הוא אחת השיטות הנפוצות ביותר למדידת תשואות יחסיות מותאמות לסיכון. הוא משווה את התשואות ההיסטוריות או החזויות של קרן ביחס לאמות מידה להשקעה עם השונות ההיסטורית או הצפויה של תשואות כאלה.

    התעריף חסר הסיכון שימש בתחילה בנוסחה כדי לציין את עלויות האשראי המינימליות ההיפותטיות של משקיע. באופן כללי יותר, הוא מייצג את פרמיית הסיכון של השקעה לעומת נכסים בטוחים כגון אג"ח בילור של האוצר.

    כאשר מודדים את התשואות של מגזר תעשייתי או אסטרטגיית השקעות, יחס Sharpe מספק מדד לביצועים מותאמי סיכון שלא ניתן לייחס לשייכות כאלה.

    היחס שימושי בקביעה באיזו מידה התשואות ההיסטוריות העודפות לוו בתנודתיות עודפת. בעוד שתשואות עודפות נמדדות בהשוואה למדד השקעה, נוסחת סטיית התקן מודדת תנודתיות בהתבסס על השונות של התשואות מהממוצע שלהן.

    התועלת של היחס מסתמכת על ההנחה שלרשומה ההיסטורית של תשואות מותאמות סיכון יש לפחות ערך ניבוי כלשהו.

    ניתן להשתמש ביחס Sharpe כדי להעריך את הביצועים מותאמי הסיכון של תיק. לחלופין, משקיע יכול להשתמש ביעד התשואה של הקרן כדי להעריך את היחס החזוי של Sharpe-ex-ante.

    יחס שארפ יכול לעזור להסביר אם התשואות העודפות של התיק נובעות מהחלטות השקעה חכמות או פשוט מזל וסיכון.

    לדוגמה, מניות באיכות נמוכה, ספקולטיביות ביותר, יכולות להעלות ביצועים טובים יותר ממניות הבלו צ'יפ לפרקי זמן נכבדים, כמו במהלך הטירוף של מניות Dot-Com Bubbleor, לאחרונה. אם יוטיובר במקרה מנצח את וורן באפטין את השוק לזמן מה כתוצאה מכך, יחס Sharpe יספק בדיקת מציאות מהירה על ידי התאמת הביצועים של כל מנהל לתנודתיות התיק שלו.

    ככל שיחס Sharpe של תיק גדול יותר, כך הביצועים מותאמי הסיכון שלו טובים יותר. יחס Sharpe שלילי פירושו שהשיעור חסר הסיכון או המדד גבוה מהתשואה ההיסטורית או החזויה של התיק, או שמא התשואה של התיק צפויה להיות שלילית.

    מלכודות Sharpe Ratio

    ניתן לתמרן את יחס שארפ על ידי מנהלי תיקים המבקשים להגביר את היסטוריית התשואות מותאמת הסיכון שלהם לכאורה. ניתן לעשות זאת על ידי הארכת מרווחי מדידת התשואה, מה שמביא לאומדן נמוך יותר של התנודתיות. לדוגמה, סטיית התקן (תנודתיות) של תשואות שנתיות בדרך כלל נמוכה מזו של תשואות חודשיות, שבתורן פחות תנודתיות מהתשואות היומיות. אנליסטים פיננסיים רואים בדרך כלל את התנודתיות של התשואות החודשיות כאשר משתמשים ביחס שארפ.

    מהו יחס Sharpe?חישוב יחס ה-Sharpe עבור טווח הביצועים הטוב ביותר במקום תקופת מבט לאחור שנבחר באופן אובייקטיבי הוא דרך נוספת לבחור את הנתונים שיעוותו את התשואות מותאמות הסיכון.

    ליחס Sharpe יש גם כמה מגבלות מובנות. חישוב סטיית התקן במכנה היחס, המשמש כפרוקסי שלו לסיכון התיק, מחשב את התנודתיות על סמך התפלגות לא נורמלית והוא שימושי ביותר בהערכת עקומות התפלגות הסתברות סימטריות. לעומת זאת, השווקים הפיננסיים הכפופים להתנהגות צרעת יכולים להגיע לקיצוניות בתדירות גבוהה הרבה יותר מכפי שהתפלגות נורמלית תציע שאפשרית. כתוצאה מכך, סטיית התקן המשמשת לחישוב יחס שארפ עשויה להמעיט בהערכת הסיכון.

    תשואות השוק כפופות גם למתאם סדרתי. הדוגמה הפשוטה ביותר היא שתשואות במרווחי זמן סמוכים עשויות להיות מתואמות מכיוון שהן הושפעו מאותה מגמת שוק. אבל היפוך ממוצע תלוי גם במתאם סדרתי, בדיוק כמו מומנטום השוק. התוצאה היא שמתאם סדרתי נוטה להפחית את התנודתיות, וכתוצאה מכך אסטרטגיות השקעה התלויות בגורמי מתאם סדרתי עשויות להפגין יחסי שארפ גבוהים באופן מטעה כתוצאה מכך.

    אחת הדרכים לדמיין את הביקורות הללו היא לשקול את אסטרטגיית ההשקעה של איסוף ניקלים מול גלגלת קיטור שזזה באיטיות ובאופן צפוי כמעט כל הזמן, למעט המקרים הנדירים הבודדים שבהם היא מאיץ באופן פתאומי וקטלני. מכיוון שאירועים מצערים כאלה הם נדירים ביותר, אלו שקולטים ניקל יביאו, רוב הזמן, תשואות חיוביות עם תנודתיות מינימלית, וכתוצאה מכך ירוויחו יחסי שארפ גבוהים. ואם קרן שאספה את הניקל הפתגמי מול גלגלת קיטור נפלטה באחת מאותן מקרים נדירים ומצערים, ה-Sharpe שלה לטווח הארוך עדיין עשוי להיראות טוב: רק חודש רע אחד, אחרי הכל. למרבה הצער, זה יביא מעט נחמה למשקיעי הקרן.

    חלופות שארפ: הסורטינו והטריינור

    סטיית התקן בנוסחה של יחס Sharpe מניחה שתנועות המחירים בשני הכיוונים מסוכנות באותה מידה. למעשה, הסיכון של תשואה נמוכה באופן חריג שונה מאוד מהאפשרות של תשואה גבוהה באופן חריג עבור רוב המשקיעים והאנליסטים.

    מהו יחס Sharpe?וריאציה של ה-Sharpe הנקראת theSortino מתעלמת מהתשואות הגבוהות מהממוצע כדי להתמקד אך ורק בסטייה צדדית כמקור טוב יותר לסיכון של קרן של תיק.

    סטיית התקן במכנה של יחס Sortino מודדת את השונות של תשואות שליליות או אלה מתחת למדד שנבחר ביחס לממוצע של תשואות כאלה.

    וריאציה נוספת של ה-Sharpe היא ה-Treynor ratio, המחלק תשואה עודפת על פני שיעור חסר סיכון או בנצ'מרק לפי הביטא של נייר ערך, קרן או תיק כמדד לחשיפת הסיכון הסיסטמטית שלו. בטא מודד את מידת התנודתיות של מניה או קרן בקורלציה לזו של השוק בכללותו. המטרה של יחס טריינור היא לקבוע אם משקיע מקבל פיצוי על סיכון נוסף מעל זה הנשקף מהשוק.

    דוגמה לשימוש ב- Sharpe Ratio

    יחס שארפ משמש לעתים להערכת האופן שבו הוספת השקעה עשויה להשפיע על התשואות מותאמת הסיכון של התיק.

    מהו יחס Sharpe?לדוגמה, משקיע שוקל להוסיף הקצאת קרנות גידור לתיק שהחזיר 18% בשנה האחרונה. השיעור חסר הסיכון הנוכחי הוא 3%, וסטיית התקן השנתית של התשואות החודשיות של התיק הייתה 12%, מה שמקנה לו יחס Sharpe לשנה של 1.25, או (18 – 3) / 12.

    המשקיע מאמין שהוספת קרן הגידור לתיק תוריד את התשואה הצפויה ל-15% לשנה הקרובה, אך גם צופה שהתנודתיות של התיק תרד ל-8% כתוצאה מכך. שיעור חסר הסיכון צפוי להישאר זהה במהלך השנה הקרובה.

    באמצעות אותה נוסחה עם המספרים העתידיים המשוערים, המשקיע מגלה שלתיק יהיה יחס שארפ חזוי של 1.5, או (15% – 3%) חלקי 8%.

    במקרה זה, בעוד שההשקעה בקרן הגידור צפויה להפחית את התשואה המוחלטת של התיק, בהתבסס על התנודתיות החזויה הנמוכה שלו היא תשפר את ביצועי התיק על בסיס מותאם סיכון. אם ההשקעה החדשה תוריד את יחס ה-Sharpe, סביר להניח שהיא פוגעת בתשואות מותאמות הסיכון, בהתבסס על תחזיות. דוגמה זו מניחה שניתן להשוות בצורה הוגנת את יחס שארפ המבוסס על הביצועים ההיסטוריים של התיק לזה באמצעות הנחות התשואה והתנודתיות של המשקיע.

    מהו יחס חדות טוב?

    יחסי שארפ מעל 1 נחשבים בדרך כלל ל"טובים", ומציעים תשואות עודפות ביחס לתנודתיות. עם זאת, משקיעים משווים לעתים קרובות את יחס השארפ של תיק או קרן לאלו של עמיתיהם או מגזר השוק. כך שתיק עם יחס שארפ של 1 עשוי יתגלה כחסר אם לרוב היריבים יש יחסים מעל 1.2, למשל. יחס שארפ טוב בהקשר אחד יכול להיות רק יחס כזה, או גרוע מכך, בהקשר אחר.

    tradingpedia.co.il -> powered by : Sakara

    פוסטים קשורים

    כתיבת תגובה

    האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

    תבדוק גם את זה
    Close
    Back to top button
    דילוג לתוכן