מיקרו-כלכלה לעומת מקרו-כלכלה: סקירה כללית
מיקרו-כלכלה לעומת מקרו-כלכלה: מה ההבדל? – כלכלה מחולקת לשתי קטגוריות: מיקרו-כלכלה ומקרו-כלכלה. מיקרו-כלכלה היא חקר הפרטים וההחלטות העסקיות, ואילו המקרו-כלכלה בוחנת את החלטות המדינות והממשלות.
למרות ששני ענפי הכלכלה הללו נראים שונים, הם למעשה תלויים זה בזה ומשלימים זה את זה. נושאים חופפים רבים קיימים בין שני התחומים.
נקודות מפתח
- מיקרו-כלכלה בוחנת יחידים והחלטות עסקיות, בעוד שמאקרו-כלכלה מנתחת את ההחלטות שקיבלו מדינות וממשלות.
- המיקרו-כלכלה מתמקדת בהיצע וביקוש, ובכוחות אחרים הקובעים את רמות המחירים, והופכים אותה לגישה מלמטה למעלה.
- מקרו-כלכלה נוקטת גישה מלמעלה למטה ומסתכלת על הכלכלה כולה, ומנסה לקבוע את מהלכה ואופייה.
- משקיעים יכולים להשתמש במיקרו-כלכלה בהחלטות ההשקעה שלהם, בעוד שמאקרו-כלכלה היא כלי אנליטי המשמש בעיקר למדיניות כלכלית ופיסקלית.
מיקרו-כלכלה
מיקרו-כלכלה הוא מחקר ההחלטות שקיבלו אנשים ועסקים לגבי הקצאת משאבים ומחירים בהם הם סוחרים סחורות ושירותים. הוא שוקל מיסים, תקנות וחקיקה ממשלתית.
המיקרו-כלכלה מתמקדת בהיצע וביקוש ובכוחות אחרים הקובעים את רמות המחירים במשק. נדרשת גישה מלמטה למעלה לניתוח הכלכלה. במילים אחרות, המיקרו-כלכלה מנסה להבין בחירות אנושיות, החלטות והקצאת משאבים.
עם זאת, המיקרו-כלכלה אינה מנסה לענות או להסביר אילו כוחות צריכים להתרחש בשוק. במקום זאת, הוא מנסה להסביר מה קורה כשיש שינויים בתנאים מסוימים.
לדוגמא, מיקרו-כלכלה בוחנת כיצד חברה יכולה למקסם את הייצור והיכולת שלה כך שתוכל להוריד מחירים ולהתחרות טוב יותר. ניתן לקבל מידע רב מיקרו-כלכלי מדוחות כספיים של החברה.
מיקרו-כלכלה כוללת כמה עקרונות מרכזיים, כולל (אך לא מוגבל):
- ביקוש, היצע ושיווי משקל: המחירים נקבעים על פי חוק ההיצע והביקוש. בשוק תחרותי לחלוטין, הספקים מציעים את אותו המחיר שדרשו הצרכנים. זה יוצר שיווי משקל כלכלי.
- תורת הייצור: עיקרון זה הוא המחקר כיצד נוצרים או מיוצרים סחורות ושירותים.
- עלויות ייצור: על פי תיאוריה זו, מחיר הסחורות או השירותים נקבע על ידי עלות המשאבים המשמשים במהלך הייצור.
- כלכלת עבודה: עיקרון זה מסתכל על עובדים ומעסיקים ומנסה להבין דפוסי שכר, תעסוקה והכנסה.
הכללים במיקרו-כלכלה נובעים ממכלול של חוקים ומשפטים תואמים, במקום להתחיל במחקר אמפירי.
מקרו-כלכלה
לעומת זאת, המקרו-כלכלה בוחנת את התנהגותה של מדינה וכיצד מדיניותה משפיעה על הכלכלה כולה. ניתוח תעשיות וכלכלה שלמה, ולא אנשים פרטיים או חברות ספציפיות, ולכן זו גישה מלמעלה למטה. היא מנסה לענות על שאלות כגון, "מה צריך להיות שיעור האינפלציה?" או "מה מעורר צמיחה כלכלית?"
המקרו-כלכלה בוחנת תופעות כלכליות כמו תוצר מקומי גולמי (תוצר) וכיצד הוא מושפע משינויים באבטלה, הכנסה לאומית, שיעורי צמיחה ורמות מחירים.
מקרו-כלכלה מנתחת כיצד עלייה או ירידה בייצוא נטו משפיע על חשבון ההון של המדינה, או כיצד מושפע התוצר המקומי הגולמי (תוצר) משיעור האבטלה.
המקרו-כלכלה מתמקדת במצטברים ובמתאמים כלכלטיים, ולכן ממשלות וסוכנויותיהם מסתמכות על מקרו-כלכלה כדי לגבש מדיניות כלכלית ופיסקלית. משקיעים שקונים ניירות ערך רגישים לריבית צריכים לעקוב מקרוב אחר המדיניות המוניטרית והפיסקלית. מחוץ למספר השפעות משמעותיות ומדידות, המאקרו-כלכלה אינה מציעה הרבה עבור השקעות ספציפיות.
ג'ון מיינרד קיינס זוכה לעיתים קרובות כמייסד המקרו-כלכלה, שכן הוא יזם את השימוש באגרגטים כספיים לחקר תופעות רחבות. יש כלכלנים שחולקים על התיאוריות שלו, בעוד שקיינסיאנים רבים חלוקים בדעתם כיצד לפרש את עבודתו.
משקיעים ומיקרו-כלכלה לעומת מקרו-כלכלה
ייתכן שמשקיעים בודדים מעדיפים להתמקד במיקרו-כלכלה ולא במקרו-כלכלה. משקיעים בסיסיים וערכיים עשויים לחלוק על המשקיעים הטכניים לגבי תפקידם הראוי של ניתוח כלכלי. אך סביר יותר שמיקרו-כלכלה תשפיע על השקעה פרטנית.
וורן באפט הצהיר כי תחזיות מקרו-כלכליות לא השפיעו על החלטות ההשקעה שלו. כשנשאל כיצד הוא והשותף צ'רלי מונגר בוחרים בהשקעות, אמר באפט: "צ'רלי ואני לא שמים לב לתחזיות המאקרו. עבדנו יחד כבר 54 שנים, ואני לא יכול לחשוב על זמן שקיבלנו החלטה לגבי מניה, או חברה, שבה דיברנו על מאקרו. "באפט גם כינה את הספרות המקרו-כלכלית כ"עיתונים המצחיקים".
ג'ון טמפלטון, עוד משקיע ערך מצליח מפורסם, היה שותף לסנטימנט דומה. "אני אף פעם לא שואל אם השוק יעלה או יורד כי אני לא יודע. זה לא משנה", אמר טמפלטון לפורבס בשנת 1978. "אני מחפש מניות אחר מדינה אחרי מניות ושואל: 'איפה המחיר הנמוך ביותר ביחס למה שאני מאמין שזה שווה? '"
