מהו המכפיל הפיסקאלי?
מהו המכפיל הפיסקאלי? המכפיל הפיסקאלי מודד את ההשפעה שתהיה לעלייה בהוצאות הפיסקליות על התפוקה הכלכלית של המדינה, התוצר המקומי הגולמי (GDP). ככלל, כלכלנים מגדירים מכפילים פיסקאליים כיחס בין שינוי בתפוקה לשינוי בהכנסות ממסים או בהוצאות הממשלה. מכפילים פיסקאליים חשובים מכיוון שהם יכולים לעזור להנחות את מדיניות הממשלה במהלך משבר כלכלי ולסייע בהצבת הבמה להתאוששות כלכלית.
מהו המכפיל הפיסקאלי? – נקודות מרכזיות
הבנת המכפיל הפיסקאלי
המכפיל הפיסקאלי הוא aKeynesianidea שהוצע לראשונה על ידי תלמידו של ג'ון מיינרד קיינס, ריצ'רד קאן, במאמר משנת 1931 והוא מתואר כיחס כדי להראות את הסיבתיות בין המשתנה הנשלט (שינויים במדיניות הפיסקלית) לבין התוצאה (תמ"ג). של תיאוריית המכפיל הפיסקאלי טמון הרעיון של נטייה שולית לצרוך (MPC), אשר מכמת את הגידול בהוצאות הצרכנים, בניגוד לחיסכון, עקב עלייה בהכנסה של אדם, משק בית או חברה.
תיאוריית המכפיל הפיסקלי טוענת שכל עוד ה-MPC הכולל של מדינה גדול מאפס, אז הזרמה ראשונית של הוצאות ממשלתיות אמורה להוביל לעלייה לא פרופורציונלית בהכנסה הלאומית. המכפיל הפיסקאלי מבטא עד כמה הרווח הכולל בהכנסה הלאומית גדול יותר או, אם יתברר שהגירוי אינו מועיל, קטן יותר בהשוואה לכמות ההוצאות הנוספות. הנוסחה למכפיל הפיסקאלי היא כדלקמן:
מכפיל פיסקלי = 11 – mpcwhere: mpc = נטייה שולית לצרוך \ התחל {aligned} & \ text {מכפיל פיסקלי} = \ frac {1} {1 – \ טקסט {mpc}} \\ & \ textbf {איפה:} \\ &\text{MPC} = \text{נטייה שולית לצרוך} \\ \end{aligned}Fiscal Multiplier=1−MPC1כאשר: MPC=שולית נטייה לצרוך
דוגמה למכפיל פיסקאלי
נניח שממשלה לאומית חוקקת גירוי פיסקאלי של מיליארד דולר, וה-MPC של הצרכנים שלה הוא 0.75. צרכנים שיקבלו את המיליארד דולר הראשוני יחסכו 250 מיליון דולר ויוציאו 750 מיליון דולר, ולמעשה יוזמו סבב נוסף, קטן יותר של תמריצים. המקבלים את אותם 750 מיליון דולר יוציאו 562.5 מיליון דולר, וכן הלאה.
השינוי הכולל בהכנסה הלאומית הוא הגידול הראשוני של ההוצאה הממשלתית, או ה"אוטונומית", כפול המכפיל הפיסקאלי. מכיוון שהנטייה השולית לצרוך היא 0.75, המכפיל הפיסקאלי יהיה ארבעה. התיאוריה הקיינסיאנית תחזה אפוא דחיפה כוללת להכנסה הלאומית של 4 מיליארד דולר כתוצאה מהגירוי הפיסקאלי הראשוני של מיליארד דולר.
המכפיל הפיסקאלי בעולם האמיתי
עדויות אמפיריות מצביעות על כך שהקשר הממשי בין הוצאות לצמיחה מבולגן יותר ממה שהתיאוריה מציעה. לא לכל חברי החברה יש את אותו MPC. למשל, משקי בית בעלי הכנסה נמוכה נוטים להוציא חלק גדול בהרבה מהנפילה מאשר משקי בית בעלי הכנסה גבוהה יותר. MPC תלוי גם בצורה שבה מתקבל גירוי פיסקאלי. לפיכך, לפוליסות שונות יכולות להיות מכפילים פיסקאליים שונים בתכלית.
בשנת 2009, מארק זנדי, אז הכלכלן הראשי של מודי'ס, העריך את המכפילים הפיסקאליים הבאים לאפשרויות מדיניות שונות, המתבטאים כעלייה של שנה אחת בתוצר הריאלי לדולר בגידול בהוצאות או ירידה בהכנסות ממסים פדרליים:
הפחתת מס שלא ניתנת להחזרה הנחה על מס חד פעמי 1.01הנחה במס חד פעמית הניתנת להחזר 1.22הפחתות מס זמניות חופשת מס שכר 1.29הפחתת מס כללית 1.02הפחתת ערך מואצת0.25הפחתת מס קבועה הארכת מס מינימלית חלופית להרחיב תיקון מס מינימלי קבוע 0.51להוריד מס מינימלי קבוע0. הפחתת מס רווחי הון לצמיתות0.37הפחתת שיעור מס החברות0.32הגדלת הוצאות הרחבת קצבאות ביטוח האבטלה1.61הגדלה זמנית של תלושי מזון1.74מימון פדרלי זמני של תוכניות שיתוף עבודה1.69הנפקת סיוע כללי לממשלות המדינה1.41הגדלת הוצאות התשתיות1.57
ללא ספק אפשרויות הפוליסה היעילות ביותר, לפי ניתוח זה, הן הגדלה זמנית של תלושי מזון (1.74), מימון פדרלי זמני של תוכניות שיתוף עבודה (1.69), והארכת קצבאות ביטוח האבטלה (1.61). פוליסות אלו מכוונות לקבוצות עם הכנסה נמוכה. וכתוצאה מכך, נטייה שולית גבוהה לצרוך. להפחתות מס קבועות המיטיבות בעיקר למשקי בית בעלי הכנסה גבוהה יותר, לעומת זאת, יש מכפילים פיסקאליים מתחת ל-1: על כל דולר ש"הוצאה" (מוותר על הכנסות ממסים), רק כמה סנטים מתווספים לתמ"ג הריאלי.
נסיבות ייחודיות
הרעיון של המכפיל הפיסקאלי ראה את השפעתו על המדיניות הולכת ופוחתת. התיאוריה הקיינסיאנית הייתה משפיעה ביותר בשנות ה-60, אבל תקופה של סטגפלציה, שאותה הקיינסיאנים לא הצליחו להסביר, גרמה לדעיכת האמונה בגירוי פיסקאלי. החל משנות ה-70, קובעי מדיניות רבים החלו בעד מדיניות מוניטרית, מתוך אמונה שוויסות היצע הכסף יעיל לפחות כמו הוצאות הממשלה.
עם זאת, בעקבות המשבר הפיננסי של 2008, המכפיל הפיסקאלי חזר לחלק מהפופולריות האבודה שלו. ארה"ב, שהשקיעה רבות בתמריצים פיסקאליים, ראתה התאוששות מהירה וחסונה יותר מאירופה, שבה ניתנו מראש חילוץ כלכלי.
