מה היה משבר החוב הריבוני של אירופה?
מה היה משבר החוב הריבוני של אירופה? משבר החוב הריבוני באירופה היה תקופה שבה מספר מדינות אירופיות חוו קריסת מוסדות פיננסיים, חוב ממשלתי גבוה ומרווחי תשואות אג"ח בעלייה מהירה בניירות ערך ממשלתיים.
מה היה משבר החוב הריבוני של אירופה? – נקודות מרכזיות
היסטוריה של המשבר
משבר החובות החל בשנת 2008 עם קריסת מערכת הבנקאות של איסלנד, ואז התפשט בעיקר לפורטוגל, איטליה, אירלנד, יוון וספרד ב-2009, מה שהוביל לפופולריות של כינוי פוגעני משהו (PIIGS). זה הוביל להפסד. של אמון בעסקים וכלכלות באירופה.
המשבר נשלט בסופו של דבר על ידי הערבויות הפיננסיות של מדינות אירופה, שחששו מקריסת האירו ומהידבקות פיננסית, ועל ידי קרן המטבע הבינלאומית (IMF). סוכנויות דירוג הורידו לאחור את החובות של מספר מדינות בגוש האירו.
החוב של יוון הועבר, בשלב מסוים, למצב זבל. מדינות שקיבלו כספי חילוץ נדרשו לעמוד בצעדי צנע שנועדו להאט את צמיחת החוב של המגזר הציבורי כחלק מהסכמי ההלוואות.
משבר חובות גורמים
חלק מהגורמים התורמים כללו את המשבר הפיננסי של 2007 עד 2008, המיתון הגדול של 2008 עד 2012, משבר שוק הנדל"ן ובועות נכסים במספר מדינות. גם המדיניות הפיסקלית של מדינות הפריפריה בנוגע להוצאות והכנסות הממשלה תרמה.
עד סוף 2009, המדינות החברות בפריפריה בגוש האירו של יוון, ספרד, אירלנד, פורטוגל וקפריסין לא היו מסוגלות להחזיר או למחזר את החוב הממשלתי שלהן או לחלץ את הבנקים הנצורים שלהן ללא סיוע של מוסדות פיננסיים של צד שלישי. אלה כללו את הבנק המרכזי האירופי (ECB), קרן המטבע הבינלאומית, ובסופו של דבר, ה-European Financial Stability Facility (EFSF).
כמו כן, ב-2009, חשפה יוון שממשלתה הקודמת דיווחה באופן גס על הגירעון התקציבי שלה, מה שמצביע על הפרה של מדיניות האיחוד האירופי ועורר חשש מקריסת האירו באמצעות הידבקות פוליטית ופיננסית.
17 מדינות בגוש האירו הצביעו על הקמת ה-EFSF ב-2010, במיוחד כדי לטפל במשבר ולסייע לו. משבר החוב הריבוני באירופה הגיע לשיא בין 2010 ל-2012.
עם החשש הגובר מחוב ריבוני מוגזם, המלווים דרשו ריבית גבוהה יותר ממדינות גוש האירו בשנת 2010, כאשר רמות חוב וגירעון גבוהות מקשות על מדינות אלה לממן את הגירעונות התקציביים שלהן כשהן מתמודדות עם צמיחה כלכלית נמוכה באופן כללי. כמה מדינות שנפגעו העלו מסים וקיצצו בהוצאות כדי להילחם במשבר, מה שתרם לסערה חברתית בגבולותיהן ולמשבר אמון במנהיגות, במיוחד ביוון.
לכמה מהמדינות הללו, כולל יוון, פורטוגל ואירלנד, החוב הריבוני שלהן הוריד למעמד זבל על ידי סוכנויות דירוג אשראי בינלאומיות במהלך המשבר הזה, מה שהחמיר את חששות המשקיעים.
דו"ח A2012 עבור הקונגרס של ארצות הברית קבע את הדברים הבאים:
משבר החוב של גוש האירו החל בסוף 2009 כאשר ממשלה יוונית חדשה חשפה שממשלות קודמות דיווחו לא נכון על נתוני התקציב הממשלתי. רמות גירעונות גבוהות מהצפוי שחקו את אמון המשקיעים וגרמו למרווחי האג"ח לעלות לרמות בלתי בנות קיימא. החששות התפשטו במהירות שהמצבים הפיסקאליים ורמות החוב של מספר מדינות בגוש האירו לא היו בר-קיימא.
דוגמה יוונית למשבר אירופי
בתחילת 2010, ההתפתחויות באו לידי ביטוי בעלייה במרווחים על תשואות אג"ח חוץ בין המדינות החברות בפריפריה המושפעות של יוון, אירלנד, פורטוגל, ספרד, ובעיקר, גרמניה.
התשואה היוונית התפצלה עם יוון שזקוקה לסיוע בגוש האירו עד מאי 2010. יוון קיבלה מספר חילוץ מהאיחוד האירופי ו-IMF במהלך השנים הבאות בתמורה לאימוץ של צעדי צנע על פי המנדט של האיחוד האירופי לקיצוץ הוצאות ציבוריות והגדלה משמעותית של המסים. המיתון הכלכלי במדינה נמשך. צעדים אלו, יחד עם המצב הכלכלי, גרמו לתסיסה חברתית. עם מנהיגות פוליטית ופיסקאלית מפוצלת, יוון התמודדה עם מחדל ריבוני ביוני 2015.
האזרחים היוונים הצביעו נגד חילוץ וצעדי צנע נוספים של האיחוד האירופי בחודש שלאחר מכן. החלטה זו העלתה את האפשרות שיוון עשויה לעזוב את האיחוד המוניטרי האירופי (EMU) לחלוטין.
פרישת אומה מה-EMU הייתה חסרת תקדים, ואם יוון הייתה חוזרת להשתמש בדראמה, ההשפעות המשוערות על כלכלתה נעו בין קריסה כלכלית מוחלטת להתאוששות מפתיעה.
בסופו של דבר, יוון נשארה חלק מה-EMU והחלה להראות לאט לאט סימני התאוששות בשנים שלאחר מכן. האבטלה ירדה מהשיא של למעלה מ-27% ל-16% תוך חמש שנים, בעוד התמ"ג השנתי ממספרים שליליים לשיעור חזוי של למעלה משני אחוזים באותה תקופה.
"ברקזיט" והמשבר האירופי
ביוני 2016, בריטניה הצביעה בעד עזיבת האיחוד האירופי במשאל עם. ההצבעה הזו עוררה את האירוסקפטים ברחבי היבשת, והספקולציות עלו שמדינות אחרות יעזבו את האיחוד האירופי. לאחר תהליך משא ומתן ממושך, הברקזיט התרחש בשעה 23:00 שעון גריניץ', 31 בינואר 2020, ולא גרם לשום תחושה של סנטימנט במדינות אחרות לעזוב את ה-EMU.
זוהי תפיסה נפוצה שתנועה זו גדלה במהלך משבר החובות, ומסעות פרסום תיארו את האיחוד האירופי כ"ספינה טובעת". משאל העם בבריטניה הכניס גלי הלם בכלכלה. המשקיעים ברחו למקום מבטחים, ודחפו כמה תשואות ממשלתיות לערך שלילי, והפאונד הבריטי היה בשפל שלו מול הדולר מאז 1985. מדד S&P 500 ודאו ג'ונס צללו, ואז התאוששו בשבועות שלאחר מכן עד שהגיעו לשיאים בכל הזמנים. למשקיעים נגמרו אפשרויות ההשקעה בגלל התשואות השליליות.
איטליה ומשבר החוב האירופי
שילוב של תנודתיות בשוק שהופעלה על ידי Brexit, ביצועים מפוקפקים של פוליטיקאים ומערכת פיננסית מנוהלת בצורה גרועה החמירו את המצב של הבנקים האיטלקיים באמצע 2016. 17% מדהים מההלוואות האיטלקיות, בשווי של כ-400 מיליארד דולר, היו זבל, והבנקים נזקקו לחילוץ משמעותי.
קריסה מלאה של הבנקים האיטלקיים היא ללא ספק סיכון גדול יותר לכלכלה האירופית מאשר קריסה יוונית, ספרדית או פורטוגזית, מכיוון שכלכלת איטליה גדולה בהרבה. איטליה ביקשה שוב ושוב עזרה מהאיחוד האירופי, אבל האיחוד האירופי הציג לאחרונה כללים של "ביליון" האוסרים על מדינות לחלץ מוסדות פיננסיים בכספי משלם המסים מבלי שהמשקיעים יספגו את ההפסד הראשון. לגרמניה היה ברור שהאיחוד האירופי לא יכפוף את אלה כללים לאיטליה.
אפקטים נוספים
אירלנד עקבה אחרי יוון בדרישה לחילוץ בנובמבר 2010, ופורטוגל בעקבותיה במאי 2011. גם איטליה וספרד היו פגיעות. ספרד וקפריסין נזקקו לסיוע רשמי ביוני 2012.
המצב באירלנד, פורטוגל וספרד השתפר עד 2014, עקב רפורמות פיסקאליות שונות, צעדי צנע מקומיים וגורמים כלכליים ייחודיים אחרים. עם זאת, הדרך להתאוששות כלכלית מלאה צפויה להיות ארוכה עם משבר בנקאי מתהווה באיטליה, חוסר יציבות שהברקזיט עשוי לעורר, וההשפעה הכלכלית של התפרצות COVID-19 כקשיים אפשריים להתגבר עליהם.
