מהו פרדוקס החסכנות?
מהו פרדוקס החסכנות? פרדוקס החיסכון, או פרדוקס החיסכון, הוא תיאוריה כלכלית הגורסת שחיסכון אישי מהווה גרירה נטו על הכלכלה במהלך מיתון. תיאוריה זו מסתמכת על ההנחה שהמחירים אינם ברורים או שהיצרנים אינם מצליחים להסתגל לתנאים המשתנים, בניגוד לציפיות המיקרו-כלכלה הקלאסית. הפרדוקס של חסכון זכה לפופולריות על ידי הכלכלן הבריטי ג'ון מיינרד קיינס.
מהו פרדוקס החסכנות? – נקודות מרכזיות
הבנת פרדוקס החסכנות
לפי התיאוריה הקיינסיאנית, התגובה הנכונה למיתון כלכלי היא יותר הוצאות, יותר נטילת סיכונים ופחות חיסכון. הקיינסיאנים מאמינים שכלכלה שקועה אינה מייצרת בתפוקה מלאה מכיוון שחלק מגורמי הייצור שלה (אדמה, עבודה והון) מובטלים.
הקיינסיאנים גם טוענים שצריכה, או הוצאות, מניעה את הצמיחה הכלכלית. לפיכך, למרות שזה הגיוני עבור יחידים ומשקי בית להפחית את הצריכה בזמנים קשים, זהו מרשם שגוי עבור הכלכלה הגדולה יותר.
נסיגה בהוצאות הצרכניות המצטברות עשויה לאלץ עסקים לייצר אפילו פחות, ולהעמיק את המיתון. הניתוק הזה בין הרציונליות האישית והקבוצתית הוא הבסיס לפרדוקס החיסכון. דוגמה לכך נראתה במהלך המיתון הגדול שלאחר המשבר הפיננסי של 2008. במהלך אותה תקופה, שיעור החיסכון של משק בית אמריקאי ממוצע עלה מ-2.9% ל-5%. הבנק הפדרלי הוריד את הריבית כדי להגביר את ההוצאות בכלכלה האמריקאית.
ייתכן שהתיאור הרעיוני הראשון של פרדוקס החסכנות נכתב ב"אגדת הדבורים" של ברנרד מנדוויל (1714). מנדוויל טען להגדלת ההוצאה כמפתח לשגשוג, ולא חיסכון. קיינס זיכה את מנדוויל על הרעיון בספרו "התיאוריה הכללית של תעסוקה, ריבית וכסף" (1936).
מודל כלכלי זרימה מעגלית
קיינס עזר להחיות את מודל הזרימה המעגלית של הכלכלה. תיאוריה זו קובעת כי עלייה בהוצאות הנוכחיות מניעה הוצאות עתידיות. ההוצאות השוטפות, אחרי הכל, מביאות ליצרנים הנוכחיים יותר הכנסה. אותם יצרנים פורסים באופן רציונלי את ההכנסה החדשה שלהם, לפעמים מרחיבים את העסקים ומשכירים עובדים חדשים; העובדים החדשים הללו מרוויחים הכנסה חדשה, שאותה אפשר לבזבז.
כדי להגביר את ההוצאות השוטפות, קיינס טען להורדת שיעורי הריבית להורדת שיעורי החיסכון הנוכחיים. אם הריבית הנמוכה לא תיצור יותר הלוואות והוצאות, אמר קיינס, הממשלה עלולה לעסוק בהוצאות בגירעון כדי למלא את הפער.
מגבלות של פרדוקס החסכנות
מודל הזרימה המעגלית מתעלם מהלקח של חוק Say, הקובע שסחורות חייבות להיות מיוצרות לפני שניתן יהיה להחליף אותן. מכונות הון, המניעות רמות ייצור גבוהות יותר, דורשות חיסכון והשקעה נוספים. מודל הזרימה המעגלית פועל רק במסגרת ללא מוצרי הון.
כמו כן, התיאוריה מתעלמת מהפוטנציאל לאינפלציה ולדפלציה. אם הוצאה שוטפת גבוהה יותר תגרום למחירים עתידיים לעלות בהתאמה, הייצור והתעסוקה העתידיים יישארו ללא שינוי. באופן דומה, אם חיסכון בזמן מיתון מאלץ את המחירים העתידיים לרדת, הייצור והתעסוקה העתידיים אינם צריכים לרדת כפי שחזה קיינס.
לבסוף, הפרדוקס של חסכון מתעלם מהפוטנציאל של הכנסה חסוכה שיושאלו על ידי הבנקים. כאשר אנשים מסוימים מגדילים את החסכונות שלהם, הריבית נוטה לרדת, ובנקים מעניקים הלוואות נוספות.
קיינס ענה להתנגדויות אלה בטענה שהחוק של סיי היה שגוי והמחירים נוקשים מכדי להתאים אותם ביעילות. הכלכלנים נותרו חלוקים לגבי המחירים הדביקים. מקובל על כך שקיינס הציג את החוק של סיי בהפרכתו.
דוגמאות לפרדוקס החסכנות
איוון הוא הבעלים של מפעל המייצר חלקי רכיבים למחשבים. המפעל הוא בין המעסיקים הגדולים של העיר XYZ. הוא תכנן להרחיב את כושר הייצור שלו על ידי התקנת מכונות נוספות והעסקת עובדים חדשים.
עם זאת, מיתון מכה ואיבן חוזר למצב חיסכון. מבטל עובדים ומפסיק את הפעלת המכונות בשעות הלילה. עובדי מפעל מובטלים, שאין להם הכנסה לבזבז, מתחילים גם הם לחסוך, ומצמצמים את הביקוש לסחורות המיוצרות על ידי המפעל של איבן. עובדי המפעל המובטלים גם מוסיפים להוצאה הכוללת של העיר על הטבות סוציאליות וכלכלתה נחלשת.
דוגמה אמיתית בעולם לפרדוקס החיסכון במהלך המיתון הגדול הייתה המקרה של בני 25 עד 29 שעברו לגור עם הוריהם. אחוז האנשים האלה גדל מ-14% ב-2005 ל-19% ב-2011. המהלך אמנם עזר למשפחות לחסוך כסף על שכר דירה והוצאות אחרות, אך הוא גרם למשק נזקים מוערכים של עד 25 מיליארד דולר בשנה.
