תוצר מקומי גולמי (gdp): נוסחה וכיצד להשתמש בה

מהו תוצר מקומי גולמי (GDP)?

מהו תוצר מקומי גולמי (GDP)? תוצר מקומי גולמי (GDP) הוא הערך הכספי או השוק הכולל של כל המוצרים והשירותים המוגמרים המיוצרים בגבולות המדינה בפרק זמן מסוים. כמדד רחב של הייצור המקומי הכולל, הוא מתפקד ככרטיס ניקוד מקיף של הבריאות הכלכלית של מדינה נתונה. למרות שהתוצר מחושב בדרך כלל על בסיס שנתי, הוא מחושב לפעמים גם על בסיס רבעוני. בארה"ב, למשל, הממשלה מפרסמת אומדן תוצר שנתי עבור כל רבעון פיסקאלי וגם עבור השנה הקלנדרית. מערכי הנתונים הבודדים הנכללים בדוח זה ניתנים במונחים ריאליים, כך שהנתונים מותאמים לשינויים במחירים, ולכן הם בניכוי אינפלציה.

מהו תוצר מקומי גולמי (GDP)? – למרות שהתוצר מחושב בדרך כלל על בסיס שנתי, הוא מחושב לפעמים גם על בסיס רבעוני. בארה"ב, למשל, הממשלה מפרסמת אומדן תוצר שנתי עבור כל רבעון פיסקאלי וגם עבור השנה הקלנדרית. מערכי הנתונים הבודדים הנכללים בדוח זה ניתנים במונחים ריאליים, כך שהנתונים מותאמים לשינויים במחירים, ולכן הם בניכוי אינפלציה.

מהו תוצר מקומי גולמי (GDP)? – נקודות מרכזיות

תוצר מקומי גולמי הוא הערך הכספי של כל המוצרים והשירותים המוגמרים שיוצרו בתוך מדינה במהלך תקופה מסוימת.

התמ"ג מספק תמונת מצב כלכלית של מדינה, המשמשת להערכת גודל הכלכלה וקצב הצמיחה שלה.

ניתן לחשב את התמ"ג בשלוש דרכים, תוך שימוש בהוצאות, ייצור או הכנסות וניתן להתאים אותו לאינפלציה ולאוכלוסיה כדי לספק תובנות מעמיקות יותר.

התמ"ג הריאלי לוקח בחשבון את השפעות האינפלציה בעוד התוצר הנומינלי לא.

למרות שיש לו מגבלות, התמ"ג הוא כלי מרכזי להנחות קובעי מדיניות, משקיעים ועסקים בקבלת החלטות אסטרטגית.

הבנת התוצר המקומי הגולמי (GDP)

חישוב התמ"ג של מדינה מקיף את כל הצריכה הפרטית והציבורית, הוצאות ממשלתיות, השקעות, תוספות למלאי פרטי, עלויות בנייה בתשלום ומאזן סחר חוץ. (ייצוא מתווסף לערך והיבוא מופחת).

מכל המרכיבים המרכיבים את התמ"ג של מדינה, מאזן סחר החוץ חשוב במיוחד. התמ"ג של מדינה נוטה לעלות כאשר הערך הכולל של סחורות ושירותים שהיצרנים המקומיים מוכרים למדינות זרות עולה על הערך הכולל של סחורות ושירותים זרים שקונים צרכנים מקומיים. כאשר מצב זה מתרחש, אומרים שלמדינה יש עודף אטרד.

אם מתרחש המצב ההפוך – אם הסכום שמוציאים צרכנים מקומיים על מוצרים זרים גדול מהסכום הכולל של מה שהיצרנים המקומיים מסוגלים למכור לצרכנים זרים – זה נקרא גירעון אטרד. במצב זה, התמ"ג של מדינה נוטה לרדת.

ניתן לחשב את התמ"ג על בסיס נומינלי או על בסיס ריאלי, כאשר האחרון אחראי לאינפלציה. בסך הכל, התמ"ג הריאלי הוא שיטה טובה יותר לביטוי ביצועים כלכליים לאומיים ארוכי טווח מכיוון שהוא משתמש בדולרים קבועים.

נניח שלמדינה אחת היה תוצר נומינלי של 100 מיליארד דולר ב-2012. עד 2022, התמ"ג הנומינלי שלה צמח ל-150 מיליארד דולר. גם המחירים עלו ב-100% באותה תקופה. בדוגמה זו, אם הסתכלתם אך ורק על התמ"ג הנומינלי שלה, נראה שכלכלת המדינה מתפקדת היטב. עם זאת, התמ"ג הריאלי (שמבוטא ב-2012 דולר) יהיה רק ​​75 מיליארד דולר, מה שחשף כי ירידה כוללת בביצועים הכלכליים הריאליים התרחשה בפועל בתקופה זו.

2.6%

סוגי תוצר מקומי גולמי

ניתן לדווח על התמ"ג בכמה דרכים, שכל אחת מהן מספקת מידע מעט שונה.

תוצר נומינלי

תוצר נומינלי הוא הערכה של הייצור הכלכלי במשק הכולל מחירים שוטפים בחישובו. במילים אחרות, זה לא מסיר את האינפלציה או את קצב עליית המחירים, מה שיכול לנפח את נתון הצמיחה.

כל הסחורות והשירותים הנספרים בתוצר הנומינלי מוערכים במחירים שעבורם נמכרים אותם מוצרים ושירותים בפועל באותה שנה. התמ"ג הנומינלי מוערך במטבע המקומי או בארה"ב. שערי החליפין של שוק המטבעות דולרסט כדי להשוות את התמ"ג של מדינות במונחים פיננסיים גרידא.

תוצר נומינלי משמש כאשר משווים רבעונים שונים של תפוקה באותה שנה. כאשר משווים את התוצר של שנתיים או יותר, נעשה שימוש בתוצר הריאלי. הסיבה לכך היא שלמעשה, הסרת השפעת האינפלציה מאפשרת להשוואת השנים השונות להתמקד אך ורק בנפח.

תמ"ג ריאלי

התמ"ג הריאלי הוא מדד מותאם לאינפלציה המשקף את מספר הסחורות והשירותים המיוצרים על ידי כלכלה בשנה נתונה, כאשר המחירים קבועים משנה לשנה כדי להפריד בין השפעת האינפלציה או הדפלציה לבין מגמת התפוקה לאורך זמן. מכיוון שהתמ"ג מבוסס על הערך הכספי של סחורות ושירותים, הוא נתון לאינפלציה.

עליית מחירים נוטה להגדיל את התמ"ג של מדינה, אבל זה לא בהכרח משקף כל שינוי בכמות או באיכות הסחורות והשירותים המיוצרים. לפיכך, על ידי הסתכלות רק על התמ"ג הנומינלי של המשק, יכול להיות קשה לדעת אם הנתון עלה בגלל התרחבות אמיתית בייצור או פשוט בגלל שהמחירים עלו.

כלכלנים משתמשים בתהליך שמתאים לאינפלציה כדי להגיע לתוצר הריאלי של המשק. על ידי התאמת התפוקה בכל שנה נתונה לרמות המחירים ששררו בשנת ייחוס, הנקראת שנת הבסיס, כלכלנים יכולים להתאים את השפעת האינפלציה. כך אפשר להשוות את התמ"ג של מדינה משנה לשנה ולראות אם יש צמיחה אמיתית.

התוצר הריאלי מחושב באמצעות דפלטור מחירי aGDP, שהוא הפרש המחירים בין השנה הנוכחית לשנת הבסיס. לדוגמה, אם המחירים עלו ב-5% מאז שנת הבסיס, הדפלטור יהיה 1.05. התמ"ג הנומינלי מחולק בדפלטור זה, ומניב תוצר ריאלי. התמ"ג הנומינלי בדרך כלל גבוה מהתמ"ג הריאלי מכיוון שהאינפלציה היא בדרך כלל מספר חיובי.

התוצר הריאלי אחראי לשינויים בשווי השוק ובכך מצמצם את ההפרש בין נתוני התפוקה משנה לשנה. אם יש פער גדול בין התמ"ג הריאלי של המדינה לבין התמ"ג הנומינלי, זה עשוי להיות אינדיקטור לאינפלציה או דפלציה משמעותית בכלכלתה.

תוצר לנפש

התמ"ג לנפש הוא מדידה של התמ"ג לנפש באוכלוסיית המדינה. זה מצביע על כך שכמות התפוקה או ההכנסה לנפש במשק יכולה להצביע על פריון ממוצע או רמת חיים ממוצעת. ניתן לציין את התוצר לנפש במונחים נומינליים, ריאליים (מתוכי אינפלציה), או שווי כוח קנייה (PPP).

בפרשנות בסיסית, התמ"ג לנפש מראה כמה ערך הייצור הכלכלי ניתן לייחס לכל אזרח בודד. זה מתורגם גם למדד של העושר הלאומי הכולל, שכן ערך השוק של התמ"ג לאדם משמש גם כמדד לשגשוג.

התמ"ג לנפש מנותח לעתים קרובות לצד מדדים מסורתיים יותר של התמ"ג. כלכלנים משתמשים במדד זה כדי לקבל תובנה לגבי התפוקה המקומית של המדינה שלהם ושל הפריון של מדינות אחרות. התמ"ג לנפש מתייחס הן לתמ"ג של מדינה והן לאוכלוסייתה. לכן, יכול להיות חשוב להבין כיצד כל גורם תורם לתוצאה הכוללת ומשפיע על צמיחת התמ"ג לנפש.

אם התמ"ג לנפש של מדינה גדל עם רמת אוכלוסיה יציבה, למשל, זה יכול להיות תוצאה של התקדמות טכנולוגית שמייצרות יותר באותה רמת אוכלוסיה. לחלק מהמדינות יש תמ"ג גבוה לנפש אך אוכלוסייה קטנה, מה שבדרך כלל אומר שהן בנו כלכלה עצמאית המבוססת על שפע של משאבים מיוחדים.

קצב צמיחת התמ"ג

שיעור הצמיחה של התמ"ג משווה את השינוי משנה לשנה (או רבעוני) בתפוקה הכלכלית של מדינה כדי למדוד כמה מהר הכלכלה צומחת. בדרך כלל מבוטא כאחוז, מדד זה פופולרי עבור קובעי מדיניות כלכלית מכיוון שצמיחת התמ"ג קשורה קשר הדוק ליעדי מדיניות מרכזיים כמו אינפלציה ושיעורי אבטלה.

אם שיעורי צמיחת התמ"ג יאצו, זה עשוי להיות איתות לכך שהכלכלה מתחממת יתר על המידה והבנק המרכזי עשוי לשאוף להעלות את הריבית. לעומת זאת, בנקים מרכזיים רואים בקצב צמיחת התמ"ג מתכווץ (או שלילי) (כלומר, נסיגה) כאות לכך שיש להוריד את הריבית ושייתכן שיהיה צורך בתמריצים.

תוצר כוח קנייה (PPP)

אמנם לא מדד ישירות לתמ"ג, אבל כלכלנים מסתכלים על PPP כדי לראות כיצד התמ"ג של מדינה אחת נמדד בדולרים בינלאומיים באמצעות שיטה המתאימה להבדלים במחירים המקומיים ועלויות המחיה כדי לבצע השוואות בין מדינות של תפוקה ריאלית, הכנסה ריאלית, ורמת החיים.

גישת ההוצאות

גישת ההוצאה, המכונה גם גישת ההוצאה, מחשבת את ההוצאה של הקבוצות השונות המשתתפות במשק. התמ"ג של ארה"ב נמדד בעיקר על סמך גישת ההוצאות. ניתן לחשב גישה זו באמצעות הנוסחה הבאה:

GDP=C+G+I+NXwhere:C=ConsumptionG=Government spendingI=InvestmentNX=Net exports\begin{aligned}&\text{GDP} = \text{C} + \text{G} + \text{I} + \text{NX} \\&\textbf{כאשר:} \\&\text{C} = \text{צריכה} \\&\text{G} = \text{הוצאה ממשלתית} \\&\text{ I} = \text{השקעה} \\&\text{NX} = \text{ייצוא נטו} \\\end{aligned}​GDP=C+G+I+NXwhere:C=ConsumptionG=Government spendingI=InvestmentNX= יצוא נטו

כל הפעילויות הללו תורמות לתמ"ג של מדינה. צריכה מתייחסת להוצאות לצריכה פרטית או להוצאות הצרכנים. צרכנים מוציאים כסף כדי לרכוש סחורות ושירותים, כגון מצרכים ותספורות. הוצאות הצרכנים הן המרכיב הגדול ביותר בתוצר, ומהווה יותר משני שלישים מהתמ"ג של ארה"ב.

לאמון הצרכנים, אם כן, יש השפעה משמעותית מאוד על הצמיחה הכלכלית. רמת ביטחון גבוהה מצביעה על כך שהצרכנים מוכנים להוציא, בעוד שרמת ביטחון נמוכה משקפת חוסר ודאות לגבי העתיד וחוסר רצון להוציא.

ההוצאה הממשלתית מייצגת את ההוצאה הממשלתית לצריכה והשקעה ברוטו. ממשלות מוציאות כסף על ציוד, תשתיות ושכר. ההוצאה הממשלתית עשויה להיות חשובה יותר ביחס למרכיבים אחרים של התמ"ג של מדינה כאשר הוצאות הצרכנים וההשקעות העסקיות יורדות בחדות. (זה עשוי להתרחש בעקבות מיתון, למשל.)

השקעה מתייחסת להשקעה מקומית פרטית או להוצאות הון. עסקים מוציאים כסף כדי להשקיע בפעילות העסקית שלהם. לדוגמה, עסק עשוי לקנות מכונות. השקעה עסקית היא מרכיב קריטי בתוצר, שכן היא מגדילה את כושר הייצור של כלכלה ומגבירה את רמות התעסוקה.

Thenet exportsformula מפחיתה את סך היצוא מסך היבוא (NX = Exports – Imports). הסחורות והשירותים שהכלכלה מייצרת המיוצאים למדינות אחרות, בניכוי היבוא שנרכש על ידי צרכנים מקומיים, מייצגים את היצוא הנקי של מדינה. כל ההוצאות של חברות הממוקמות במדינה מסוימת, גם אם הן חברות זרות, נכללות בחישוב זה.

גישת ההפקה (תפוקה).

גישת הייצור היא בעצם ההפך מגישת ההוצאה. במקום למדוד את עלויות התשומות התורמות לפעילות הכלכלית, גישת הייצור אומדת את הערך הכולל של התפוקה הכלכלית ומפחיתה את העלות של מוצרי ביניים הנצרכים בתהליך (כמו של חומרים ושירותים). בעוד שגישת ההוצאה צופה קדימה מתוך עלויות, גישת הייצור מסתכלת אחורה מנקודת התצפית של מצב של פעילות כלכלית שהושלמה.

גישת ההכנסה

גישת ההכנסה מייצגת מעין אמצע בין שתי הגישות האחרות לחישוב התמ"ג. גישת ההכנסה מחשבת את ההכנסה שמרוויחים כל גורמי הייצור במשק, לרבות השכר המשולם לעבודה, שכר הדירה שמרוויחה הקרקע, התשואה על ההון בצורת ריבית ורווחי החברה.

גישת ההכנסה מביאה בחשבון כמה התאמות עבור אותם פריטים שאינם נחשבים לתשלומים ששולמו לגורמי ייצור. ראשית, ישנם כמה מסים – כגון מיסי רכישה ומסי רכוש – המסווגים כמסי עסקים עקיפים. בנוסף, להכנסה הלאומית מתווסף גם פחת – עתודה שעסקים מפרישים לצורך החלפת ציוד הנוטה להישחק עם השימוש. כל זה ביחד מהווה הכנסה של אומה.

תוצר מול תמ"ג מול תמ"ג

למרות שהתמ"ג הוא מדד בשימוש נרחב, ישנן דרכים אחרות למדידת הצמיחה הכלכלית של מדינה. בעוד שהתמ"ג מודד את הפעילות הכלכלית בגבולות הפיזיים של מדינה (בין אם היצרנים הם ילידי מדינה זו או ישויות בבעלות זרה), התוצר הלאומי הגולמי (GNP) הוא מדידה של הייצור הכולל של אנשים או תאגידים ילידי מדינה , כולל אלה שבסיסם בחו"ל. התמ"ג אינו כולל ייצור מקומי על ידי זרים.

ההכנסה הלאומית הגולמית (GNI) היא מדד נוסף לצמיחה כלכלית. זהו הסכום של כל ההכנסה שמרוויחים אזרחים או אזרחי מדינה (ללא קשר אם הפעילות הכלכלית הבסיסית מתרחשת בארץ או בחו"ל). הקשר בין התמ"ג לתוצר דומה ליחס בין גישת הייצור (תפוקה) לבין גישת ההכנסה המשמשת לחישוב התמ"ג.

GNP משתמש בגישת הייצור, בעוד GNI משתמש בגישת ההכנסה. עם GNI, ההכנסה של מדינה מחושבת כהכנסה המקומית שלה, בתוספת מסים עסקיים עקיפים ופחת (כמו גם הכנסת גורמים זרים נטו שלה). הנתון של הכנסה נטו של גורמים זרים מחושב על ידי הפחתת כל התשלומים ששולמו לחברות זרות וליחידים מכל התשלומים ששולמו לעסקים מקומיים.

בכלכלה עולמית יותר ויותר, ה-BNI הוצע כמדד שעלול להיות טוב יותר לבריאות הכלכלית הכוללת מאשר התמ"ג. מכיוון שלמדינות מסוימות רוב ההכנסה שלהן נמשכה לחו"ל על ידי תאגידים ויחידים זרים, נתון התמ"ג שלהן גבוה בהרבה מהנתון המייצג את התמ"ג שלהן.

לדוגמה, בשנת 2019, ללוקסמבורג היה הבדל משמעותי בין התמ"ג ל-GNI שלה, בעיקר בשל תשלומים גדולים ששולמו לשאר העולם באמצעות תאגידים זרים שעשו עסקים בלוקסמבורג, שנמשכו על ידי חוקי המס הנוחים של האומה הזעירה. להיפך. , בארה"ב, התמ"ג והתמ"ג אינם שונים מהותית. התמ"ג של ארה"ב עמד על 25.7 טריליון דולר נכון לרבעון השלישי של 2022, בעוד שה-GNI שלו עמד על 23.4 טריליון דולר בסוף 2021.

התאמות לתוצר

ניתן לבצע מספר התאמות לתמ"ג של מדינה כדי לשפר את התועלת של נתון זה. עבור כלכלנים, התמ"ג של מדינה חושף את גודל הכלכלה אך מספק מעט מידע על רמת החיים באותה מדינה. חלק מהסיבה לכך היא שגודל האוכלוסייה ויוקר המחיה אינם עקביים ברחבי העולם.

לדוגמה, השוואת התמ"ג הנומינלי של סין לתמ"ג הנומינלי של אירלנד לא תספק הרבה מידע משמעותי על מציאות החיים באותן מדינות מכיוון שסין מונה בערך פי 300 מאוכלוסיית אירלנד.

כדי לסייע בפתרון בעיה זו, סטטיסטיקאים משווים לעתים את התמ"ג לנפש בין מדינות. התמ"ג לנפש מחושב על ידי חלוקת התמ"ג הכולל של מדינה באוכלוסייתה, ונתון זה מצוטט לעתים קרובות כדי להעריך את רמת החיים של המדינה. למרות זאת, המידה עדיין לא מושלמת.

נניח שלסין יש תוצר לנפש של $1,500, בעוד שלאירלנד יש תוצר לנפש של $15,000. זה לא אומר בהכרח שמצבו של האדם האירי הממוצע טוב פי 10 מהאדם הסיני הממוצע. התמ"ג לנפש אינו מסביר כמה יקר לחיות במדינה.

PPP מנסה לפתור בעיה זו על ידי השוואת כמה סחורות ושירותים יחידת כסף מותאמת לשער חליפין יכולה לרכוש במדינות שונות – השוואת מחיר של פריט, או סל פריטים, בשתי מדינות לאחר התאמה לשער החליפין בין השניים, למעשה.

התוצר האמיתי לנפש, מותאם לשוויון כוח קנייה, הוא נתון מעודן למדי למדידת הכנסה אמיתית, שהיא מרכיב חשוב של רווחה. אדם באירלנד עשוי להרוויח 100,000 דולר בשנה, בעוד שאדם בסין עשוי להרוויח 50,000 דולר בשנה. במונחים נומינליים, מצבו של העובד באירלנד טוב יותר. אבל אם אוכל, ביגוד ופריטים אחרים של שנה עולים פי שלושה באירלנד מאשר בסין, אז לעובד בסין יש הכנסה ריאלית גבוהה יותר.

כיצד להשתמש בנתוני התמ"ג

רוב המדינות מפרסמות נתוני תוצר בכל חודש ורבעון. בארה"ב, הלשכה לניתוח כלכלי (BEA) מפרסמת פרסום מראש של התמ"ג הרבעוני ארבעה שבועות לאחר סיום הרבעון, ופרסום סופי שלושה חודשים לאחר סיום הרבעון. המהדורות של BEA הן ממצות ומכילות שפע של פרטים, המאפשרות לכלכלנים ומשקיעים לקבל מידע ותובנות על היבטים שונים של הכלכלה.

השפעת השוק של התמ"ג מוגבלת בדרך כלל מכיוון שהיא מסתכלת אחורה, וכבר חלף פרק זמן ניכר בין סוף הרבעון לפרסום נתוני התמ"ג. עם זאת, נתוני התמ"ג יכולים להשפיע על השווקים אם המספרים בפועל שונים במידה ניכרת מהציפיות.

מכיוון שהתמ"ג מספק אינדיקציה ישירה לבריאות ולצמיחה של הכלכלה, עסקים יכולים להשתמש בתוצר כמדריך לאסטרטגיה העסקית שלהם. גופים ממשלתיים, כמו הפד בארה"ב, משתמשים בקצב הצמיחה ובנתונים סטטיסטיים אחרים של התמ"ג כחלק מתהליך ההחלטה שלהם בקביעת סוג המדיניות המוניטרית ליישם.

אם קצב הצמיחה מואט, הם עשויים ליישם מדיניות מוניטרית מרחיבה כדי לנסות להגביר את הכלכלה. אם קצב הצמיחה חזק, הם עשויים להשתמש במדיניות המוניטרית כדי להאט את הקצב כדי לנסות להדוף את האינפלציה.

התמ"ג הריאלי הוא המדד שאומר הכי הרבה על בריאות הכלכלה. כלכלנים, אנליסטים, משקיעים וקובעי מדיניות עוקבים אחריו ונדון בהרחבה. פרסום מוקדם של הנתונים העדכניים כמעט תמיד יניע שווקים, אם כי השפעה זו יכולה להיות מוגבלת, כפי שצוין לעיל.

תוצר והשקעות

המשקיעים צופים בתוצר מכיוון שהוא מספק מסגרת לקבלת החלטות. רווחי החברות ונתוני המלאי בדוח התמ"ג הם משאב נהדר למשקיעי מניות, שכן שתי הקטגוריות מציגות צמיחה כוללת במהלך התקופה; נתוני רווחי החברות מציגים גם רווחים לפני מס, תזרימי מזומנים תפעוליים ופירוטים עבור כל המגזרים העיקריים במשק.

השוואת שיעורי צמיחת התמ"ג של מדינות שונות יכולה למלא תפקיד בהקצאת נכסים, ולסייע בהחלטות האם להשקיע בכלכלות צומחות במהירות בחו"ל – ואם כן, אילו.

מדד מעניין אחד שמשקיעים יכולים להשתמש בו כדי לקבל קצת תחושה של הערכת שווי של שוק מניות הוא היחס בין שווי השוק הכולל לתוצר, מבוטא באחוזים. המקבילה הקרובה ביותר לכך מבחינת הערכת מניות היא שווי השוק של החברה לסך המכירות (או ההכנסות), אשר במונחים למניה הוא היחס הידוע בין מחיר למכירה.

בדיוק כפי שמניות במגזרים שונים נסחרות ביחסי מחיר למכירה שונים מאוד, מדינות שונות נסחרות ביחסי שווי שוק לתוצר שהם ממש על כל המפה. לדוגמה, לפי הבנק העולמי, לארה"ב היה יחס שווי שוק לתוצר של 195% לשנת 2020, בעוד לסין היה יחס של קצת יותר מ-83% ולהונג קונג היה יחס של 1,777%.

עם זאת, התועלת של יחס זה טמונה בהשוואתו לנורמות היסטוריות עבור אומה מסוימת. כדוגמה, לארה"ב היה יחס שווי שוק לתמ"ג של 142% בסוף 2006, שירד ל-79% עד סוף 2008. בדיעבד, אלה ייצגו אזורים של הערכת יתר ושווי חסר משמעותיים, בהתאמה, עבור מניות בארה"ב.

החיסרון הגדול ביותר של הנתונים הללו הוא חוסר העיתוי שלהם; משקיעים מקבלים רק עדכון אחד לרבעון, ותיקונים יכולים להיות גדולים מספיק כדי לשנות באופן משמעותי את אחוז השינוי בתוצר.

היסטוריה של התמ"ג

מושג התמ"ג הוצע לראשונה בשנת 1937 בדו"ח לקונגרס האמריקני בתגובה לשפל הגדול, שהגה והוצג על ידי כלכלן בלשכה הלאומית למחקר כלכלי (NBER), סיימון קוזנץ.

באותה תקופה, מערכת המדידה הבולטת הייתה התמ"ג. לאחר ועידת ברטון וודס ב-1944, התמ"ג אומץ באופן נרחב כאמצעי הסטנדרטי למדידת כלכלות לאומיות; עם זאת, ארה"ב המשיכה להשתמש בתמ"ג כמדד הרשמי שלה לרווחה כלכלית עד 1991, ולאחר מכן עברה לתמ"ג.

אולם החל משנות החמישים, כמה כלכלנים וקובעי מדיניות החלו להטיל ספק בתוצר. חלקם הבחינו, למשל, בנטייה לקבל את התמ"ג כאינדיקטור מוחלט לכישלון או הצלחתה של אומה, למרות כישלונה לתת דין וחשבון לבריאות, אושר, (חוסר שוויון) וגורמים אחרים המרכיבים את הרווחה הציבורית. במילים אחרות, מבקרים אלו הפנו את תשומת הלב להבחנה בין קידמה כלכלית לקידמה חברתית.

עם זאת, רוב הרשויות, כמו ארתור אוקון, כלכלן של מועצת היועצים הכלכליים של הנשיא ג'ון פ. קנדי, החזיקו מעמד באמונה שהתמ"ג הוא אינדיקטור מוחלט להצלחה כלכלית, וטענו כי על כל עלייה בתוצר, תהיה ירידה מקבילה באבטלה.

ביקורת על התמ"ג

יש, כמובן, חסרונות לשימוש בתוצר כאינדיקטור. בנוסף לחוסר העיתוי, כמה ביקורות על התמ"ג כמדד הן:

היא מתעלמת מהערך של פעילות כלכלית לא רשמית או בלתי רשומה. התמ"ג מסתמך על עסקאות רשומות ונתונים רשמיים, ולכן אינו לוקח בחשבון את היקף הפעילות הכלכלית הבלתי פורמלית. התמ"ג אינו מסביר את הערך של תעסוקה מתחת לשולחן, פעילות שוק תת-קרקעי או עבודה התנדבותית ללא שכר, שכולם יכולים להיות משמעותיים במדינות מסוימות ואינם יכולים להסביר את הערך של שעות הפנאי או הייצור של משק הבית, שהם תנאים בכל מקום של חיי אדם. בכל החברות.

היא מוגבלת גיאוגרפית בכלכלה גלובלית פתוחה. התמ"ג אינו לוקח בחשבון רווחים שהושגו במדינה על ידי חברות מעבר לים המוחזרות למשקיעים זרים. זה יכול להפריז בתפוקה הכלכלית בפועל של מדינה. לדוגמה, לאירלנד היה תמ"ג של כמעט 499 מיליארד דולר ו-GNI של 372 מיליארד דולר בשנת 2021, ההפרש של כ-127 מיליארד דולר (או יותר מ-25% מהתמ"ג) נובע בעיקר מהחזרת רווחים לארץ על ידי חברות זרות שבסיסן באירלנד.

הוא מדגיש תפוקה חומרית מבלי להתחשב ברווחה הכללית. צמיחת התמ"ג לבדה אינה יכולה למדוד את התפתחותה של מדינה או את רווחת אזרחיה, כפי שצוין לעיל. לדוגמה, מדינה עשויה לחוות צמיחה מהירה של התמ"ג, אך הדבר עשוי להטיל עלות משמעותית לחברה במונחים של השפעה סביבתית ועלייה בפער ההכנסה.

הוא מתעלם מפעילות עסקית לעסקים. התמ"ג מתייחס רק לייצור סחורות סופיות והשקעות הון חדשות ומנקה בכוונה הוצאות ביניים ועסקאות בין עסקים. בכך, התמ"ג מפריז בחשיבות הצריכה ביחס לייצור במשק והוא פחות רגיש כאינדיקטור לתנודות כלכליות בהשוואה למדדים הכוללים פעילות מעסק לעסקים.

זה סופר עלויות ובזבוז כיתרונות כלכליים. התמ"ג סופר את כל ההוצאה הפרטית והממשלתית הסופית כתוספות להכנסה ולתפוקה לחברה, ללא קשר לשאלה אם הן פרודוקטיביות או רווחיות. משמעות הדבר היא שפעילויות בלתי פרודוקטיביות או אפילו הרסניות נספרות באופן שגרתי כתפוקה כלכלית ותורמות לצמיחה בתוצר. לדוגמה, זה כולל הוצאה המיועדת למיצוי או העברת עושר בין חברי החברה במקום לייצר עושר (כגון העלויות הניהוליות של מיסוי או כסף שהוצא על לובינג ו-rent-seeking); הוצאה על פרויקטי השקעה שלא זמינים עבורם הסחורה והעבודה המשלימים הדרושים או שלא קיים דרישה צרכנית ממשית (כגון בניית ערי רפאים ריקות או גשרים לשום מקום, ללא חיבור לרשת כבישים כלשהי); והוצאות על סחורות ושירותים שהם בעצמם הרסניים או הכרחיים רק כדי לקזז פעילויות הרסניות אחרות, במקום ליצור עושר חדש (כגון ייצור נשק מלחמה או הוצאות על שיטור ואמצעים נגד פשיעה).

מקורות גלובליים לנתוני התמ"ג של המדינה

הבנק העולמי מארח את אחד ממסדי הנתונים המבוססים באינטרנט המהימנים ביותר. יש לו את אחת הרשימות הטובות והמקיפות ביותר של מדינות שעבורן הוא עוקב אחר נתוני התמ"ג. קרן הכסף הבינלאומית (IMF) מספקת גם נתוני תוצר באמצעות מסדי הנתונים המרובים שלה, כגון World Economic Outlook וסטטיסטיקה פיננסית בינלאומית.

מקור מהימן נוסף לנתוני התמ"ג הוא הארגון לשיתוף פעולה ופיתוח כלכלי (OECD). ה-OECD לא רק מספק נתונים היסטוריים אלא גם צופה את צמיחת התמ"ג. החיסרון בשימוש במסד הנתונים של ה-OECD הוא שהוא עוקב רק אחר מדינות חברות ב-OECD וכמה מדינות שאינן חברות.

בארה"ב, הפד אוסף נתונים ממקורות רבים, כולל סוכנויות סטטיסטיקה של מדינה והבנק העולמי. החיסרון היחיד בשימוש במסד נתונים של הפד הוא חוסר עדכון בנתוני התמ"ג והיעדר נתונים עבור מדינות מסוימות.

ה-BEA היא חטיבה של משרד המסחר האמריקאי. היא מנפיקה מסמך ניתוח משלה עם כל פרסום GDP, שהוא כלי נהדר למשקיעים לניתוח נתונים ומגמות ולקריאת דגשים של השחרור המלא הארוך מאוד.

מהי הגדרה פשוטה של ​​תוצר?

תוצר מקומי גולמי הוא מדידה המבקשת ללכוד את התפוקה הכלכלית של מדינה. למדינות עם תמ"ג גדול יותר תהיה כמות גדולה יותר של סחורות ושירותים שנוצרו בהן, ובדרך כלל תהיה לה רמת חיים גבוהה יותר. מסיבה זו, אזרחים ומנהיגים פוליטיים רבים רואים בצמיחת התמ"ג מדד חשוב להצלחה לאומית, לעתים קרובות מתייחסים לצמיחת התמ"ג ולצמיחה כלכלית זה בזה. עם זאת, בשל מגבלות שונות, כלכלנים רבים טענו שאין להשתמש בתוצר כמקור להצלחה כלכלית כוללת, על אחת כמה וכמה להצלחה של חברה.

לאיזו מדינה יש את התמ"ג הגבוה ביותר?

המדינות עם שני התמ"ג הגבוהים בעולם הן ארה"ב וסין. עם זאת, הדירוג שלהם שונה בהתאם לאופן שבו אתה מודד תוצר. תוך שימוש בתוצר נומינלי, ארה"ב מגיעה למקום הראשון עם תמ"ג של 23.32 טריליון דולר נכון ל-2021, בהשוואה ל-17.73 טריליון דולר בסין. אבל כלכלנים רבים טוענים כי נכון יותר להשתמש במקום זאת בתמ"ג שווי כוח קנייה כמדד לעושר הלאומי. לפי מדד זה, סין היא למעשה המובילה בעולם עם תוצר PPP בשנת 2021 של 27.31 טריליון דולר, ואחריו 23 טריליון דולר בארצות הברית.

האם תוצר גבוה טוב?

רוב האנשים תופסים תוצר גבוה יותר כדבר טוב מכיוון שהוא קשור להזדמנויות כלכליות גדולות יותר ולרמה משופרת של רווחה חומרית. עם זאת, יתכן שלמדינה תהיה תמ"ג גבוה ועדיין תהיה מקום מגורים לא אטרקטיבי, ולכן חשוב לקחת בחשבון גם מדידות אחרות. לדוגמה, למדינה יכולה להיות תמ"ג גבוה ותמ"ג נמוך לנפש, מה שרומז שעושר משמעותי קיים אך מרוכז בידיים של מעט מאוד אנשים. דרך אחת להתמודד עם זה היא להסתכל על התמ"ג לצד מדד אחר של התפתחות כלכלית, כמו מדד הפיתוח האנושי (HDI).

סיכום ומסקנות

בספר הלימוד המכונן שלהם 'כלכלה', פול סמואלסון וויליאם נורדהאוס מסכמים בצורה יפה את החשיבות של החשבונות הלאומיים והתמ"ג. הם משווים את היכולת של התמ"ג לתת תמונה כוללת של מצב הכלכלה לזו של לוויין בחלל שיכול לסקור את מזג האוויר על פני יבשת שלמה.

התמ"ג מאפשר לקובעי מדיניות ולבנקים מרכזיים לשפוט אם הכלכלה מתכווצת או מתרחבת, האם היא זקוקה לדחיפה או ריסון, ואם איום כמו מיתון או אינפלציה מסתמן באופק. כמו לכל מדד, לתוצר יש את הפגמים שלו. בעשורים האחרונים, ממשלות יצרו שינויים שונים בניואנסים בניסיונות להגביר את הדיוק והספציפיות של התמ"ג. אמצעי חישוב התמ"ג גם התפתחו ללא הרף מאז תפיסתו כדי לעמוד בקצב המדידות המתפתחות של פעילות התעשייה ויצירת וצריכה של צורות חדשות ומתפתחות של נכסים בלתי מוחשיים.

tradingpedia.co.il -> powered by : Sakara