מה זה קומוניזם?
מה זה קומוניזם? קומוניזם הוא אידיאולוגיה פוליטית וכלכלית הממצבת את עצמה בניגוד לדמוקרטיה הליברלית ולקפיטליזם, ודוגלת במקום זאת בשיטה חסרת מעמדות שבה אמצעי הייצור נמצאים בבעלות קהילתית והרכוש הפרטי אינו קיים או מצטמצם מאוד.
מה זה קומוניזם? – נקודות מרכזיות
הבנת קומוניזם
"קומוניזם" הוא מונח גג המקיף מגוון אידיאולוגיות. השימוש המודרני של המונח מקורו ב-Victor d'Hupay, אריסטוקרט צרפתי מהמאה ה-18, שדגל בחיים ב"קומונות" שבהן כל הרכוש יהיה משותף, ו"כולם עשויים להפיק תועלת מעבודתו של כולם". עם זאת, הרעיון כמעט לא היה חדש אפילו באותה תקופה: ספר מעשי השליחים מתאר קהילות נוצריות מהמאה הראשונה המחזיקות ברכוש משותף לפי שיטה הידועה askoinonia, שהעניקה השראה לקבוצות דתיות מאוחרות יותר כמו ה"חפרים" האנגלים מהמאה ה-17 לדחות בעלות פרטית.
המניפסט הקומוניסטי
אידיאולוגיה קומוניסטית מודרנית החלה להתפתח במהלך המהפכה הצרפתית, והמסכת המכוננת שלה, "המניפסט הקומוניסטי" של קרל מרקס ופרידריך אנגלס, התפרסמה ב-1848. חוברת זו דחתה את הטנור הנוצרי של הפילוסופיות הקומוניסטיות הקודמות, תוך שהיא מציגה חומר חומרני ו-שלו. התומכים טוענים – ניתוח מדעי של ההיסטוריה והמסלול העתידי של החברה האנושית. "ההיסטוריה של כל החברה הקיימת עד כה", כתב מרקסנד אנגלס, "היא ההיסטוריה של מאבקי המעמדות."
המניפסט הקומוניסטי הציג את המהפכה הצרפתית כנקודת מפנה היסטורית מרכזית, כאשר ה"בורגנות" – מעמד הסוחרים שהיה בתהליך של גיבוש שליטה על "אמצעי הייצור" – הפילה את מבנה הכוח הפיאודלי והכניסה את המודרני, קפיטליסטרה. המהפכה ההיא החליפה את מאבק המעמדות של ימי הביניים, שהעמיד את האצולה מול הצמיתים, בזו המודרנית שהעמידה את בעלי ההון הבורגנים מול ה"פרולטריון", מעמד הפועלים שמוכר את עבודתם תמורת שכר.
במניפסט הקומוניסטי וביצירות מאוחרות יותר, מרקס, אנגלס וחסידיהם דגלו (וחזאו כבלתי נמנעת מבחינה היסטורית) במהפכה פרולטרית עולמית, שתתחיל ראשית עידן של סוציאליזם, ולאחר מכן של קומוניזם. שלב אחרון זה של ההתפתחות האנושית יסמן את קץ המאבק המעמדי ולפיכך של ההיסטוריה: כל האנשים יחיו בשיווי משקל חברתי, ללא הבדלים מעמדיים, מבנים משפחתיים, דת או רכוש. גם המדינה "תנקמל". הכלכלה תתפקד, כלשון סיסמה מרקסיסטית פופולרית, "מכל אחד לפי יכולתו, לכל אחד לפי צרכיו".
ברית המועצות
התיאוריות של מרקס ואנגלס לא ייבחנו בעולם האמיתי אלא לאחר מותם. בשנת 1917, במהלך מלחמת העולם הראשונה, התקוממות ברוסיה הפילה את הצאר ועוררה מלחמת אזרחים שבסופו של דבר ראתה קבוצת מרקסיסטים רדיקליים בראשות ולדימיר לנין עלתה בשלטון בשנת 1922. הבולשביקים, כפי שכונתה קבוצה זו, הקימו את ברית המועצות על השטח הרוסי הקיסרי לשעבר וניסה ליישם את התיאוריה הקומוניסטית.
לפני המהפכה הבולשביקית פיתח לנין את התיאוריה המרקסיסטית של ואנגורדיזם, שטענה כי נחוצה קבוצה מלוכדת של אליטות נאורות פוליטית כדי להכניס את השלבים הגבוהים יותר של האבולוציה הכלכלית והפוליטית: סוציאליזם ולבסוף קומוניזם. לנין מת זמן קצר לאחר סיום מלחמת האזרחים, אך "הדיקטטורה של הפרולטריון", בראשות יורשו יוסף סטלין, תמשיך לטיהורים אתניים ואידיאולוגיים אכזריים כמו גם קולקטיביזציה חקלאית כפויה. עשרות מיליונים מתו בתקופת שלטונו של סטלין, מ-1922 עד 1952, בנוסף לעשרות המיליונים שמתו כתוצאה מהמלחמה בגרמניה הנאצית.
במקום לקמול, הפכה המדינה הסובייטית למוסד חד-מפלגתי רב עוצמה שאסר על התנגדות וכבש את "הגבהים המפקדים" של הכלכלה. החקלאות, המערכת הבנקאית והייצור התעשייתי היו כפופים למכסות ופיקוח מחירים שנקבעו בסדרה של תוכניות חומש. מערכת זו של תכנון מרכזי אפשרה תיעוש מהיר, ובין 1950 ל-1965 הצמיחה בתוצר המקומי הגולמי הסובייטי (התמ"ג) עלתה על זו של התמ"ג. עם זאת, ארה"ב באופן כללי, הכלכלה הסובייטית צמחה בקצב איטי הרבה יותר מאשר מקבילותיה הקפיטליסטיות והדמוקרטיות.
הוצאה צרכנית חלשה הייתה גרירה מיוחדת לצמיחה. הדגש של מתכננים מרכזיים על התעשייה הכבדה הוביל לתת-ייצור כרוני של מוצרי צריכה, ותורים ארוכים בחנויות מכולת עם חוסר מלאי היו חלק מהחיים הסובייטים גם בתקופות של שגשוג יחסי. שווקים תת-קרקעיים משגשגים – שכונו "הכלכלה השנייה" על ידי כמה אקדמאים – סיפקו את הביקוש לסיגריות, שמפו, משקאות חריפים, סוכר, חלב, ובעיקר מוצרי יוקרה כמו ג'ינס שהוברחו מהמערב. הרשתות הללו אמנם היו בלתי חוקיות, אך הן היו חיוניות לתפקוד המפלגה: הן הפחיתו מחסור שאם לא נבדק, איימו לעורר מהפכה בולשביקית נוספת; הם סיפקו לתעמולה המפלגה שעיר לעזאזל למחסור; והם ציפו את כיסיהם של פקידי המפלגה, שייקחו תגמולים כדי להסתכל לכיוון השני או להתעשר בניהול פעולות שוק לא חוקיות בעצמם.
ברית המועצות קרסה ב-1991, בעקבות דחיפה לרפורמה במערכת הכלכלית והפוליטית ולמתן מקום גדול יותר ליוזמות פרטיות ולחופש ביטוי. פעולות הרפורמה הללו, הידועות בהתאמה, לא עצרו את הירידה הכלכלית שספגה ברית המועצות בשנות ה-80 וכנראה זירזו את סופה של המדינה הקומוניסטית על ידי שחרור אחיזתה במקורות של התנגדות.
סין הקומוניסטית
בשנת 1949, לאחר יותר מ-20 שנות מלחמה עם המפלגה הלאומית הסינית ויפן האימפריאלית, המפלגה הקומוניסטית של מאו דזה-דונג השיגה את השליטה בסין כדי ליצור את המדינה המרקסיסטית-לניניסטית השנייה הגדולה בעולם. מאו יצר ברית את המדינה עם ברית המועצות, אך לסובייטים. מדיניות של דה-סטליניזציה ו"דו-קיום בשלום" עם המערב הקפיטליסטי הובילה לפילוג דיפלומטי עם סין ב-1956.
שלטונו של מאו בסין דמה לשלטונו של סטאלין באלימות, בקיפוח ובהתעקשותו על טוהר אידיאולוגי. במהלך הקפיצה הגדולה קדימה מ-1958 עד 1962, המפלגה הקומוניסטית הורתה לאוכלוסייה הכפרית לייצר כמויות אדירות של פלדה במאמץ להניע מהפכה תעשייתית בסין. משפחות הוכרחו לבנות תנורים בחצר האחורית, שם התיכו גרוטאות מתכת וחפצי בית לברזל חזיר באיכות נמוכה שהציע מעט תועלת ביתית ולא מצא משיכה לשוקי היצוא. מאחר שעבודה כפרית לא הייתה זמינה לקציר יבולים, ומאו התעקש לייצא תבואה כדי להדגים את הצלחת מדיניותו, המזון הפך לדל. הרעב הסיני הגדול כתוצאה מכך הרג לפחות 15 מיליון אנשים ואולי יותר מ-45 מיליון. המהפכה התרבותית, אידיאולוגית טיהור שנמשך מ-1966 ועד מותו של מאו ב-1976, הרג אולי עוד 1.6 מיליון בני אדם.
לאחר מותו של מאו, דנג שיאופינג הציג שורה של רפורמות בשוק שנותרו בתוקף תחת יורשיו. ארה"ב החלה לנרמל את היחסים עם סין כשהנשיא ניקסון ביקר ב-1972, לפני מותו של מאו. המפלגה הקומוניסטית הסינית נותרה בשלטון, מנהלת מערכת קפיטליסטית ברובה, למרות שמפעלים בבעלות המדינה ממשיכים להוות חלק גדול מהכלכלה. חופש הביטוי מצטמצם באופן משמעותי; בחירות אסורות (למעט במושבה הבריטית לשעבר של הונג קונג, שם המועמדים חייבים להיות מאושרים על ידי המפלגה וזכויות ההצבעה נשלטות באופן הדוק); והתנגדות משמעותית למפלגה אינה מותרת.
המלחמה הקרה
ארה"ב יצאה ממלחמת העולם השנייה מהמדינה העשירה והחזקה ביותר בעולם מבחינה צבאית. כדמוקרטיה ליברלית שזה עתה ניצחה דיקטטורות פשיסטיות בשני תיאטראות, המדינה – אם לא כל תושביה – חשה תחושה של חריגות ותכלית היסטורית. כך גם ברית המועצות, בעלת בריתה במאבק נגד גרמניה והמדינה המרקסיסטית המהפכנית היחידה בעולם. שתי המעצמות חילקו מיד את אירופה לתחומים של השפעה פוליטית וכלכלית: וינסטון צ'רצ'יל כינה את הקו המפריד הזה "מסך הברזל".
שתי המעצמות, שלשתיהן החזיקו בנשק גרעיני לאחר 1949, נקלעו לעימות ארוך הידוע בשם המלחמה הקרה. בשל הדוקטרינה של הרס מובטח הדדי – האמונה שמלחמה בין שתי המעצמות תוביל לשואה גרעינית – לא התרחשו התקשרויות צבאיות ישירות בין ארה"ב וברית המועצות, ומסך הברזל היה שקט ברובו. במקום זאת, הם נלחמו במלחמת פרוקסי עולמית, כאשר כל אחד מהם נותן חסות למשטרים ידידותיים במדינות פוסט-קולוניאליות באפריקה, אסיה ואמריקה הלטינית. ארה"ב וברית המועצות תמכו שתיהן בהפיכות כדי להתקין משטרים כאלה במדינות שונות.
הכי קרוב שארה"ב הגיעה לסכסוך צבאי ישיר עם ברית המועצות היה משבר הטילים בקובה ב-1962. עם זאת, ארה"ב נלחמה במלחמה חמה ממושכת בווייטנאם, שבה תמך הצבא שלה בכוחות דרום וייטנאמים שנלחמו בצבא צפון וייטנאם הנתמך על ידי סין והסובייטים ובגרילה קומוניסטית דרום וייטנאמית. ארה"ב פרשה מהמלחמה ווייטנאם אוחדה תחת שלטון קומוניסטי ב-1975.
המלחמה הקרה הסתיימה עם קריסת ברית המועצות ב-1991.
מדוע הקומוניזם נכשל?
אמנם נערך מחקר מקיף על הסיבות לכישלונו של הקומוניזם, אבל החוקרים מצאו כמה גורמים משותפים שתרמו לפטירתו.
הראשון הוא היעדר תמריצים בקרב האזרחים לייצר למטרות רווח. תמריץ הרווח מוביל לתחרות ולחדשנות בחברה. אבל אזרח אידיאלי בחברה קומוניסטית היה מסור ללא אנוכיות למטרות חברתיות ולעיתים רחוקות עצר לחשוב על טובתו. "בכל עת ובכל השאלות חבר מפלגה צריך לתת את הדעת תחילה לאינטרסים של המפלגה כולה ולשים אותם בראש ובראשונה ולמקם את העניינים והאינטרסים האישיים במקום השני", כתב ליו שאוקי, היו"ר השני של הרפובליקה העממית של חרסינה.
הסיבה השנייה לכישלונו של הקומוניזם הייתה חוסר היעילות המובנה של המערכת, כמו תכנון ריכוזי. צורת תכנון זו דורשת צבירה וסינתזה של כמויות אדירות של נתונים ברמה פרטנית. מכיוון שכל הפרויקטים תוכננו באופן מרכזי, גם צורת התכנון הזו הייתה מורכבת. בכמה מקרים, נתוני הצמיחה נבחנו או היו מועדים לשגיאות על מנת להתאים את העובדות לסטטיסטיקה המתוכננת וליצור אשליה של התקדמות.
ריכוז הכוח בידי מעטים נבחרים גם הביא לחוסר יעילות, ובאופן פרדוקסלי סיפק להם תמריצים לשחק את המערכת לטובתם ולשמור על אחיזתם בכוח. שחיתות ועצלנות הפכו למאפיינים אנדמיים של מערכת זו ומעקב, כמו זה שאפיין את החברות המזרח-גרמניות והסובייטיות, היה נפוץ. זה גם נטרל אנשים חרוצים וחרוצים. התוצאה הסופית הייתה שהכלכלה סבלה.
