מהי דפלציה?
מהי דפלציה? דפלציה היא ירידה כללית במחירי סחורות ושירותים, הקשורה בדרך כלל להתכווצות בהיצע הכסף והאשראי במשק. במהלך דפלציה, כוח הקנייה של המטבע עולה עם הזמן.
מהי דפלציה? – נקודות מרכזיות
הבנת דפלציה
דפלציה גורמת לירידת העלויות הנומינליות של ההון, העבודה, הסחורות והשירותים, אם כי המחירים היחסיים שלהם עשויים להיות ללא שינוי. דפלציה הייתה דאגה פופולרית בקרב כלכלנים במשך עשרות שנים. על פניו, הדפלציה מיטיבה עם הצרכנים מכיוון שהם יכולים לרכוש יותר מוצרים ושירותים עם אותה הכנסה נומינלית לאורך זמן.
עם זאת, לא כולם זוכים מירידת מחירים ולעתים קרובות כלכלנים מודאגים מההשלכות של ירידת המחירים על מגזרים שונים במשק, בעיקר בעניינים פיננסיים. בפרט, דפלציה עלולה לפגוע בלווים, שעלולים להיות מחויבים לשלם את חובותיהם בכסף ששווה יותר מהכסף שלוו, וכן בכל משתתפים בשוק הפיננסי שמשקיעים או משערים על הסיכוי לעליית מחירים.
גורמים לדפלציה
בהגדרה, דפלציה מוניטרית יכולה להיגרם רק מירידה בהיצע הכסף או המכשירים הפיננסיים הניתנים לפדיון בכסף. בתקופה המודרנית, היצע הכסף מושפע בעיקר מבנקים מרכזיים, כמו הפדרל ריזרב. כאשר היצע הכסף והאשראי יורד, ללא ירידה מקבילה בתפוקה הכלכלית, אזי מחירי כל הסחורות נוטים לרדת. תקופות של דפלציה מתרחשות לרוב לאחר תקופות ארוכות של התרחבות כספית מלאכותית. תחילת שנות ה-30 הייתה הפעם האחרונה שבה נרשמה דפלציה משמעותית בארצות הברית. התורם העיקרי לתקופה הדפלציונית הזו היה הירידה בהיצע הכסף בעקבות כישלונות בנקים קטסטרופליים. מדינות אחרות, כמו יפן בשנות ה-90, חוו דפלציה בתקופה המודרנית.
הכלכלן הידוע בעולם מילטון פרידמן טען כי במדיניות אופטימלית, שבה הבנק המרכזי מבקש שיעור דפלציה השווה לריבית הקיימת על אג"ח ממשלתיות, הריבית הנומינלית צריכה להיות אפס, ורמת המחירים צריכה לרדת בהתמדה בשיעור הריבית הריאלית. התיאוריה שלו הולידה את שלטון פרידמן, שלטון מדיניות אמוניטרי.
עם זאת, ירידת מחירים יכולה להיגרם ממספר גורמים נוספים: ירידה בביקוש המצרפי (ירידה בסך הביקוש לסחורות ושירותים) ועלייה בפריון. ירידה בביקוש המצרפי מביאה בדרך כלל להורדת מחירים לאחר מכן. הגורמים לשינוי זה כוללים הוצאות ממשלתיות מופחתות, כשל בבורסה, רצון הצרכנים להגדיל את החיסכון והקשחת המדיניות המוניטרית (ריבית גבוהה יותר).
ירידת מחירים יכולה לקרות באופן טבעי גם כאשר התפוקה של המשק צומחת מהר יותר מהיצע הכסף והאשראי במחזור. זה קורה במיוחד כאשר הטכנולוגיה מקדמת את הפריון של כלכלה, ולעתים קרובות מתרכזת בסחורות ובתעשיות הנהנות משיפורים טכנולוגיים. חברות פועלות בצורה יעילה יותר ככל שהטכנולוגיה מתקדמת. שיפורים תפעוליים אלו מביאים להורדת עלויות הייצור ולחסכון בעלויות המועברים לצרכנים בצורה של הורדת מחירים. זה נבדל אבל דומה לדפלציית המחירים הכללית, שהיא ירידה כללית ברמת המחירים ועלייה בכוח הקנייה של הכסף.
דפלציית מחירים באמצעות פרודוקטיביות מוגברת שונה בתעשיות ספציפיות. לדוגמה, שקול כיצד הפרודוקטיביות המוגברת משפיעה על מגזר הטכנולוגיה. בעשורים האחרונים, שיפורים בטכנולוגיה הביאו להפחתה משמעותית בעלות הממוצעת לג'יגה-בייט של נתונים. ב-1980, העלות הממוצעת של גיגה-בייט אחד של נתונים הייתה 437,500 דולר; עד 2014, העלות הממוצעת הייתה שלושה סנט. הפחתה זו גרמה לירידה משמעותית במחירי המוצרים המיוצרים המשתמשים בטכנולוגיה זו.
שינוי השקפות על ההשפעה של דפלציה
לאחר השפל הגדול, כאשר הדפלציה המוניטרית חפפה לאבטלה גבוהה ולעלייה במחדל, רוב הכלכלנים האמינו שדפלציה היא תופעה שלילית. לאחר מכן, רוב הבנקים המרכזיים התאימו את המדיניות המוניטרית כדי לקדם גידול עקבי בהיצע הכסף, גם אם זה מקדם אינפלציית מחירים כרונית ועודד חייבים ללוות יותר מדי.
הכלכלן הבריטי ג'ון מיינרד קיינס הזהיר מפני דפלציה כיוון שלדעתו היא תורמת למחזור הירידה של הפסימיות הכלכלית בתקופת המיתונים כאשר בעלי נכסים ראו את מחירי הנכסים שלהם יורדים, ולכן צמצמו את נכונותם להשקיע. הכלכלן אירווינג פישר פיתח תיאוריה שלמה לשפלים כלכליים המבוססת על דפלציית חובות. פישר טען כי חיסול חובות לאחר זעזוע כלכלי שלילי יכול לגרום להפחתה גדולה יותר בהיצע האשראי במשק, מה שעלול להוביל לדפלציה אשר בתורה מפעילה עוד יותר לחץ על החייבים, ומובילה לעוד יותר פירוקים ולהיכנס לספירלה. דִכָּאוֹן.
בתקופה האחרונה, הכלכלנים ערערו יותר ויותר על הפרשנויות הישנות לגבי דפלציה, במיוחד לאחר המחקר משנת 2004 של הכלכלנים אנדרו אטקסון ופטריק קיהו. לאחר סקירת 17 מדינות על פני טווח זמן של 180 שנה, Atkeson ו-Kehoe מצאו 65 מתוך 73 פרקי דפלציה ללא שפל כלכלי, בעוד שב-21 מתוך 29 שקעים לא הייתה דפלציה. כעת, קיים מגוון רחב של דעות על התועלת של דפלציה ודפלציה במחיר.
דפלציה משנה מימון חוב והון
דפלציה הופכת את זה פחות חסכוני עבור ממשלות, עסקים וצרכנים להשתמש במימון חוב. עם זאת, דפלציה מגדילה את הכוח הכלכלי של מימון הון מבוסס חיסכון.
מנקודת מבט של משקיע, חברות שצוברות עתודות מזומנים גדולות או שיש להן חוב מועט יחסית הן אטרקטיביות יותר בדפלציה. ההיפך נכון לעסקים בעלי חוב גבוה עם אחזקות מזומנים מועטות. הדפלציה גם מעודדת עליית תשואות ומגדילה את פרמיית הסיכון הדרושה על ניירות ערך.
