מהו חוק טיילור?
מהו חוק טיילור? חוק טיילור (המכונה לפעמים חוק טיילור או עקרון טיילור) הוא משוואה המקשרת את שיעור הריבית של הפדרל ריזרב לרמות האינפלציה והצמיחה הכלכלית. כלכלן סטנפורד ג'ון טיילור הציע במקור את הכלל כקו מנחה גס למדיניות מוניטרית, אך לאחר מכן דחק במדיניות של כלל קבוע המבוסס על המשוואה, עילה שאומצה על ידי הרפובליקנים המבקשים להגביל את שיקול הדעת המדיניות של הפדרל ריזרב. הנוסחה של חוק טיילור קושרת את מכשיר מדיניות הריבית העיקרי של הפד, ריבית הקרנות הפדרליות, לשני גורמים: ההבדל בין שיעורי האינפלציה בפועל לבין שיעורי היעד וזה שבין הצמיחה הרצויה והנראית לעין בתוצר המקומי הגולמי (GDP). מכיוון שקובעי המדיניות שואפים לצמיחה מקסימלית בת-קיימא בפוטנציאל היצרני של המשק, ניתן לתאר את ההבדל בין שיעורי הצמיחה האמיתיים של התמ"ג הריאלי הרצוי גם כפער תפוקה.
מהו חוק טיילור? – הנוסחה של חוק טיילור קושרת את מכשיר מדיניות הריבית העיקרי של הפד, ריבית הקרנות הפדרליות, לשני גורמים: ההבדל בין שיעורי האינפלציה בפועל לבין שיעורי היעד וזה שבין הצמיחה הרצויה והנראית לעין בתוצר המקומי הגולמי (GDP). מכיוון שקובעי המדיניות שואפים לצמיחה מקסימלית בת-קיימא בפוטנציאל היצרני של המשק, ניתן לתאר את ההבדל בין שיעורי הצמיחה האמיתיים של התמ"ג הריאלי הרצוי גם כפער תפוקה.
מהו חוק טיילור? – נקודות מרכזיות
הבנת חוק טיילור
כאשר טיילור הציג את נוסחת חוק טיילור, הוא ציין שהיא משקפת במדויק את מדיניות הפדרל ריזרב במהלך מספר שנים עד 1993, אך גם תיאר אותה כ"מושג… בסביבת מדיניות שבה זה כמעט בלתי אפשרי לבצע באופן מכני כל נוסחה אלגברית מסוימת ש מתאר את כלל המדיניות".
הכלל קובע שיעור גבוה יותר של קרנות פדרליות כאשר האינפלציה היא מעל יעד האינפלציה של הפד, ושיעור נמוך יותר אם האינפלציה בפיגור. באופן דומה, צמיחת תוצר ריאלי מעל יעד (מוגדר בדרך כלל על ידי מלוא הפוטנציאל של המשק) תכתיב ריבית גבוהה יותר, בעוד שצמיחה נמוכה מהרף תשמש להורדתה.
טיילור כלל מגבלות וביקורת
חוק טיילור נוטה לשמש מדריך מדויק למדי למדיניות המוניטרית בתקופות רגועות יחסית בסימן צמיחה יציבה ואינפלציה מתונה, אך הרבה פחות בזמן משברים כלכליים. לדוגמה, חוק טיילור ונגזרותיו קבעו שיעור קרנות פדרליות שלילי בצורה חדה במהלך המיתון הקצר והעמוק שנגרם על ידי מגיפת ה-COVID-19, בעוד שבמונחים מעשיים שיעור הקרנות הפדרליות מוגבל על ידי הגבול האפס, ציין הפדרל ריזרב בכתביו. דוח המדיניות המוניטרית של יוני 2022 לקונגרס.
מכיוון שהמדיניות המוניטרית הופכת ללא אפקטיבית בריביות שליליות, בנקים מרכזיים הגיבו למשברים כלכליים חמורים בכלים חלופיים לרבות רכישות נכסים בקנה מידה גדול, הידועה גם בהקלה כמותית. חוק טיילור הבסיסי אינו מתייחס לאפשרויות המדיניות הללו, ציין הפד. היא גם לא מיישמת עקרונות ניהול סיכונים, תוך התייחסות לפער התוצר ושיעור האינפלציה כצפויים, והסטות שלהם מיעדים חשובות באותה מידה.
בתקופות של לחץ כלכלי, אמצעים אלו נתונים לתנודות גדולות שעלולות לסבך את הערכותיהם של קובעי המדיניות לגבי דרכם בת-קיימא. מעטים האשימו את הפד על כך שהתמקד בסיכונים צדדיים בעומק הפאניקה של COVID-19, בעוד שכלל טיילור תמיד יתייחס לאינפלציה האחרונה כשיקול חשוב לא פחות ללא קשר לנסיבות.
יו"ר הפדרל ריזרב לשעבר בן ברננקי השתמש בטיעונים דומים בתגובה לביקורות של טיילור על המדיניות המוניטרית של הפד לפני ואחרי המשבר הפיננסי העולמי של 2007-2009. בהתחשב במגבלות של נוסחת חוק טיילור, "אני לא חושב שנחליף את ה-FOMC ברובוטים בקרוב", סיכם ברננקי.
וריאציות של חוק טיילור
בהנחה של ריבית בסיס לטווח קצר של 2% מעל האינפלציה השנתית, חוק טיילור הופך את האינפלציה לגורם החשוב ביותר שלו. בעוד סגנית יו"ר הפדרל ריזרב, ג'נט ילן התייחסה לחוק טיילור מתוקן המעניק משקל שווה לסטיות מיעדי האינפלציה והצמיחה של הפד, תוך ציינה כי הוא עדיין היה קובע מדיניות מוניטרית הדוקה לא אופטימלית.
דו"ח המדיניות המוניטרית של הפדרל ריזרב ביוני 2022 הציג גרסה של כלל "גישה מאוזנת" שכזה, יחד עם שינוי חלופי של חוק טיילור המעכב את העלאות הריבית שנקבעו כדי לקזז מחסור מצטבר בהתאמות בפוליסה כתוצאה מההשפעה האפקטיבית גבול סף תחתון.
ברננקי כתב כי ה-Fed צפוי לסמוך יותר על נוסחת חוק טיילור המכפילה את שקלול גורם פער התוצר ביחס לאינפלציה כפי שהכי תואם את המנדט הכפול שלו לקדם מחירים יציבים ותעסוקה מקסימלית.
גרסאות הפדרל ריזרב לחוק טיילור מחליפות גם את פער התפוקה בהפרש בין שיעור האבטלה לטווח הארוך לבין האבטלה הנוכחית, בהתאם לחלק התעסוקתי במנדט של הפד. הפדרל ריזרב מתמקד במדד המחירים של הוצאות צריכה אישיות (PCE) כמדד המועדף עליו לאינפלציה.
סיכום ומסקנות
בהנחה ששיעור קרנות פדרליות בשיווי משקל של 2% מעל האינפלציה השנתית, כלל טיילור אינו מתחשב הן במנדט הפדרל ריזרב לקדם תעסוקה מרבית והן במגוון כלי המדיניות העומדים לרשות הפד. יתרה מכך, מדיניות מוניטרית קבועה מפחיתה את המגוון ואת אי-החיזוי של העולם האמיתי. טיילור עצמו ציין ב-1993 כי "קשה לראות כיצד… כללי מדיניות אלגברית יכולים להיות מקיפים מספיק" כדי להנחות את התעריפים. באותו עיתון הוא הודה כי "יהיו פרקים שבהם יהיה צורך להתאים את המדיניות המוניטרית כדי להתמודד עם גורמים מיוחדים".
