מהו חוק העברת הכספים האלקטרוני (EFTA)?
מהו חוק העברת הכספים האלקטרוני (EFTA)? חוק העברת הכספים האלקטרוני (EFTA) הוא חוק פדרלי המגן על צרכנים כאשר הם מעבירים כספים באופן אלקטרוני, כולל באמצעות כרטיסי חיוב, כספומטים ומשיכות אוטומטיות מחשבון בנק. בין יתר ההגנות, ה-EFTA מספק דרך לתקן שגיאות בעסקאות ומגביל את האחריות הנובעת מכרטיס שאבד או נגנב.
מהו חוק העברת הכספים האלקטרוני (EFTA)? – נקודות מרכזיות
הבנת חוק העברת הכספים האלקטרונית (EFTA)
העברות כספים אלקטרוניות הן עסקאות המשתמשות במחשבים, בטלפונים או ברצועות מגנטיות כדי לאשר למוסד פיננסי לזכות או לחייב חשבון לקוח. העברות אלקטרוניות כוללות שימוש בכספומטים, כרטיסי חיוב, הפקדות ישירות, עסקאות בנקודות מכירה (POS), העברות יזומות בטלפון, מערכות סליקה אוטומטיות (ACH) ומשיכות מראש מחשבונות צ'קים או חיסכון.
ה-EFTA מתאר דרישות למוסדות בנקאיים ולצרכנים לעקוב אחריהם כאשר מתרחשות שגיאות. לפי חוק זה, צרכנים יכולים לערער על טעויות, לתקן אותן ולקבל קנסות כספיים מוגבלים. ה-EFTA גם מחייב את הבנקים לספק מידע מסוים לצרכנים ומגדיר כיצד הם יכולים להגביל את אחריותם במקרה של כרטיס שאבד או נגנב.
השימוש בהמחאות נייר ירד בהתמדה מאז העברת ה-EFTA, אך המחאות ממשיכות לשמש ראיה מוצקה לתשלום. הפיצוץ של עסקאות פיננסיות אלקטרוניות יצר צורך בכללים חדשים שיעניקו לצרכנים את אותה רמת אמון כמו שיש להם במערכת הבדיקות. זה כולל את היכולת לערער על שגיאות, לתקן אותן בתוך חלון של 60 יום ולהגביל את החבות על כרטיס שאבד ל-$50 אם הוא מדווח כאבד תוך שני ימי עסקים.
אם המוסד מקבל הודעה בתוך שלושה עד 59 ימים על אובדן כרטיס, החבות עשויה להגיע עד $500. ואם זה לא ידווח תוך 60 יום, הצרכן אינו מוגן מפני אחריות כלל, כלומר הוא עלול להפקיע את כל הכספים בחשבון המשויך, ולהיות אחראי לתשלום חיובי משיכת יתר.
היסטוריה של חוק העברת הכספים האלקטרונית (EFTA)
הקונגרס העביר את ה-EFTA ב-1978 בתגובה לצמיחת הכספומטים והבנקאות האלקטרונית, ומועצת הפדרל ריזרב (FRB) הטמיעה אותה כתקנה E. המעשה קבע כללים להגנה על הצרכנים והגדיר את הזכויות והחובות של כל המשתתפים המעורבים בהעברת כספים באופן אלקטרוני .
סמכות קביעת החוקים של ה-EFTA היגרה בסופו של דבר מהפדרל ריזרב (הפד) ללשכת ההגנה הפיננסית לצרכן (CFPB) ב-2011, בעקבות חקיקת חוק הרפורמה והגנת הצרכן של דוד-פרנק בוול סטריט.
שירותים המוגנים על פי חוק העברת הכספים האלקטרונית (EFTA)
שירותים בסיסיים המוגנים במסגרת ה-EFTA כוללים:
דרישות חוק העברת כספים אלקטרונית (EFTA) לספקי שירותים
ה-EFTA דורש ממוסדות פיננסיים ומכל צד שלישי המעורבים בשירותי העברת כספים אלקטרוניים לחשוף את המידע הבא לצרכנים:
למי חלה ה-EFTA?
EFTA חל על כל האנשים, לרבות משרדים של מוסדות פיננסיים זרים בארצות הברית המציעים שירותי העברה בנקאית לתושבי כל מדינה. זה מכסה כל חשבון שנמצא בארצות הברית שדרכו מוצעות העברות בנקאות לתושב מדינה, לא משנה היכן מתרחשת העברה מסוימת.
האם EFTA דורש מגבלות משיכה?
כן. ה-EFTA דורש מהבנקים להגביל את כמות הכסף שניתן למשוך מחשבונך בכל פרק זמן נתון. רוב הבנקים מגדירים את המגבלה ל-$200 או 300$ בכל יום, כלומר לא ניתן למשוך אלקטרונית יותר מהסכום הזה במזומן בתוך פרק זמן של 24 שעות.
האם EFTA מכסה כרטיסים אבודים?
כן, אבל ההגנות שלו מוגבלות. EFTA מגבילה את אחריותך להוצאות על כרטיס שאבד או נגנב ל-$50 רק אם תודיע לבנק או לאיגוד האשראי תוך שני ימי עסקים מרגע שכרטיס החיוב שלך אובד או נגנב. מסיבה זו ומסיבות אחרות (הזכות לערער על רכישות שלא נמסרו, למשל), צרכנים שקונים באינטרנט צריכים להשתמש בכרטיס אשראי.
סיכום ומסקנות
חוק העברת הכספים האלקטרוני (EFTA) הוא חוק פדרלי שהתקבל בשנת 1978. הוא מספק הגנות חשובות לצרכנים כאשר הם מעבירים כספים באופן אלקטרוני, לרבות באמצעות שימוש בכרטיסי חיוב, כספומטים, ומשיכות אוטומטיות מ- חשבון בנק. ה-EFTA מספק דרך לבדיקת עסקאות ולתיקון שגיאות. זה גם מגביל את אחריות הבנק אם כרטיס אבד או נגנב, כל עוד זה מדווח תוך 60 יום.
ה-EFTA גם מטיל אחריות על מוסדות פיננסיים, ומחייב אותם לחשוף מידע חשוב על הדרך שבה הם מנהלים חשבונות.
