מהי כלכלה מרקסיאנית?
מהי כלכלה מרקסיאנית? הכלכלה המרקסיסטית היא אסכולה כלכלית המבוססת על עבודתו של הכלכלן והפילוסוף מהמאה ה-19 קרל מרקס. הכלכלה המרקסיסטית, או הכלכלה המרקסיסטית, מתמקדת בתפקיד העבודה בפיתוח כלכלה ומבקרת את הגישה הקלאסית לשכר ולפרודוקטיביות שפיתחה אדם סמית. מרקס טען כי ההתמחות של כוח העבודה, יחד עם אוכלוסייה גדלה, דוחפת את השכר למטה, והוסיפה כי הערך המוערך על סחורות ושירותים אינו מסביר במדויק את העלות האמיתית של העבודה.
מהי כלכלה מרקסיאנית? – הכלכלה המרקסיסטית, או הכלכלה המרקסיסטית, מתמקדת בתפקיד העבודה בפיתוח כלכלה ומבקרת את הגישה הקלאסית לשכר ולפרודוקטיביות שפיתחה אדם סמית. מרקס טען כי ההתמחות של כוח העבודה, יחד עם אוכלוסייה גדלה, דוחפת את השכר למטה, והוסיפה כי הערך המוערך על סחורות ושירותים אינו מסביר במדויק את העלות האמיתית של העבודה.
מהי כלכלה מרקסיאנית? – נקודות מרכזיות
הבנת הכלכלה המרקסיסטית
חלק ניכר מהכלכלה המרקסיסטית שאוב מיצירתו המכוננת של קרל מרקס "Das Kapital", המגנום אופוס שלו שפורסם לראשונה בשנת 1867. בספר תיאר מרקס את התיאוריה שלו לגבי המערכת הקפיטליסטית, הדינמיות שלה ונטיותיה להרס עצמי.
חלק גדול מהקפיטל מפרט את התפיסה של מרקס לגבי "ערך העודף" של העבודה והשלכותיה על הקפיטליזם. לפי מרקס, לא הלחץ של מאגרי העבודה הוא שהביא את השכר לרמת הקיום אלא קיומו של צבא גדול של מובטלים, שהוא האשים את בעלי ההון. הוא טען שבתוך המערכת הקפיטליסטית, העבודה היא מצרך בלבד שיכול להרוויח רק שכר קיום.
עם זאת, בעלי הון יכלו לאלץ עובדים להשקיע יותר זמן בעבודה ממה שהיה צריך כדי להרוויח את מחייתם ואז לנכס את עודף המוצר, או הערך העודף, שיצרו העובדים. במילים אחרות, מרקס טען שעובדים יוצרים ערך באמצעות עבודתם אך אינם מתוגמלים כראוי. העבודה הקשה שלהם, הוא אמר, מנוצלת על ידי המעמדות השליטים, שמייצרים רווחים לא על ידי מכירת מוצריהם במחיר גבוה יותר אלא על ידי תשלום לצוות הנמוך מערך עבודתם.
כלכלה מרקסיאנית מול כלכלה קלאסית
הכלכלה המרקסיסטית היא דחייה של התפיסה הקלאסית של כלכלה שפותחה על ידי כלכלנים כמו אדם סמית'. סמית' ועמיתיו האמינו שהשוק החופשי, מערכת כלכלית המופעלת על ידי היצע וביקוש עם מעט או ללא שליטה ממשלתית, ונטל על מקסום הרווח, מועיל אוטומטית לחברה.
מרקס לא הסכים, וטען שהקפיטליזם באופן עקבי מועיל רק למעטים נבחרים. לפי המודל הכלכלי הזה, הוא טען שהמעמד השליט נעשה עשיר יותר על ידי מיצוי ערך מכוח עבודה זול שמספק מעמד הפועלים.
בניגוד לגישות הקלאסיות לתיאוריה כלכלית, התערבות ממשלתית של מרקס העדיפה. החלטות כלכליות, אמר, אינן צריכות להתקבל על ידי יצרנים וצרכנים, ובמקום זאת צריכות להיות מנוהלות בקפידה על ידי המדינה כדי להבטיח שכולם ירוויחו.
הוא חזה שהקפיטליזם ישמיד את עצמו בסופו של דבר ככל שיותר אנשים יידחקו למעמד של עובדים, מה שיוביל למהפכה וייצור שיועבר למדינה.
נסיבות ייחודיות
הכלכלה המרקסיסטית נחשבת נפרדת מהמרקסיזם, גם אם שתי האידיאולוגיות קשורות קשר הדוק. המקום שבו הוא שונה הוא שהוא מתמקד פחות בעניינים חברתיים ופוליטיים. באופן רחב יותר, העקרונות הכלכליים המרקסיים מתנגשים עם סגולותיהם של עיסוקים קפיטליסטיים.
במהלך המחצית הראשונה של המאה העשרים, עם המהפכה הבולשביקית ברוסיה והתפשטות הקומוניזם ברחבי מזרח אירופה, נראה היה שהחלום המרקסיסטי השתרש סופית ובתקיפות.
עם זאת, החלום הזה קרס לפני שהמאה הסתיימה. תושבי פולין, הונגריה, צ'כוסלובקיה, מזרח גרמניה, רומניה, יוגוסלביה, בולגריה, אלבניה וברית המועצות דחו את האידיאולוגיה המרקסיסטית ונכנסו למעבר מדהים לעבר זכויות קניין פרטיות ומערכת מבוססת חילופי שוק.