מהי קריסה כלכלית?
מהי קריסה כלכלית? קריסה כלכלית היא התמוטטות של כלכלה לאומית, אזורית או טריטוריאלית שבדרך כלל באה בעקבות תקופת משבר. קריסה כלכלית מתרחשת בתחילתה של גרסה חמורה של התכווצות כלכלית, דיכאון, או מיתון ויכולה להימשך כל מספר שנים בהתאם לחומרת הנסיבות. קריסה כלכלית יכולה להתרחש במהירות עקב אירוע בלתי צפוי, או שקדמו לה מספר אירועים או סימנים המצביעים על שבריריות במשק.
מהי קריסה כלכלית? – נקודות מרכזיות
הבנת קריסה כלכלית
קריסה כלכלית היא אירוע יוצא דופן שאינו בהכרח חלק מהמחזור הכלכלי הסטנדרטי. זה יכול להתרחש בכל נקודה במחזור, מה שמוביל להתכווצות ולשלבי מיתון. התיאוריה הכלכלית מתארת מספר שלבים שכלכלה יכולה לעבור. מחזור כלכלי מלא כולל תנועה משפל להתרחבות, ואחריו שיא, ולאחר מכן התכווצות המובילה חזרה לכיוון השוקת. למרות שקריסה כלכלית צריכה להיות סבירה יותר בכלכלה שכבר מתכווצת, אירועי ברבור שחור או מגמות בכלכלה העולמית יכולים לעקוף כל נקודה במחזור כדי להתחיל קריסה כלכלית.
בניגוד להתכווצויות ומיתונים, אין הנחיה מוסכמת לקריסה כלכלית. במקום זאת, המונח קריסה כלכלית הוא תווית שניתן ליישם על ידי כלכלנים ופקידי ממשל – והוא עשוי להיות מיושם חודשים או שנים לאחר האירוע בפועל. ממשלות נוטות לדבר גם במונחים של קריסה כלכלית כאשר מייצרים תמריצים בקנה מידה גדול במהלך פאניקה בשוק. האיום של קריסה כלכלית מועלה כדי לטעון להתערבות במשק.
תגובה לקריסה כלכלית
למרות שכלכלות יכולות ועדיין לחוות קריסה כלכלית, יש תמריץ חזק לממשלות לאומיות לנסות להדוף או להפחית את חומרת הקריסה הכלכלית באמצעות מדיניות פיסקלית ומוניטרית. קריסה כלכלית נלחמת לרוב בכמה גלים של התערבויות ואמצעים פיסקאליים. לדוגמה, בנקים עשויים לסגור כדי לבלום משיכות, ייתכן שייאכפו פיקוח הון חדש, מיליארדים יכולים להישאב למשק דרך המערכת הבנקאית, ומטבעות שלמים עשויים להיות משוערים או אפילו מוחלפים. למרות מאמצי הממשלה, כמה קריסות כלכליות מביאות להפלה מוחלטת של הממשלה האחראית לקריסה וגם בתגובה לה.
בעקבות קריסה כלכלית, יש כמעט תמיד מספר שינויי חקיקה שמטרתם למנוע מצב דומה בעתיד. שינויים אלה מתקבלים בדרך כלל על ידי ניתוח שלאחר הקריסה שמטרתו לזהות את גורמי המפתח המובילים לקריסה ולשלב בקרות בחקיקה חדשה כדי להפחית סיכונים אלה בעתיד. עם הזמן, התיאבון לבקרות פיננסיות אלו עלול להיחלש, מה שיוביל להרפיית הרגולציה של התנהגות שוק מסוכנת ככל שזיכרון הקריסה הכלכלית דועך.
דוגמאות בהיסטוריה
ישנן דוגמאות רבות לקריסה כלכלית ברמה הלאומית לאורך ההיסטוריה. לכל קריסה כלכלית יש בדרך כלל נסיבות וגורמים מיוחדים משלה, אם כי חלק מהטריגרים חולקים כמו עם השפל הגדול. לעתים קרובות גורמים אלה מעורבים עם רבים מהגורמים המאקרו-כלכליים המתרחשים בהתכווצויות ומיתונים כגון היפר-אינפלציה, סטגפלציה, התרסקות בורסות, שווקי דובים ממושכים ושיעורי ריבית ואינפלציה לא מאוזנים. כמובן, קריסות כלכליות יכולות להתרחש גם מגורמים יוצאי דופן כמו מדיניות ממשלתית הרת אסון, שוק גלובלי מדוכא, או מצבי הכוננות ישנים של מלחמה, רעב, מגיפה ומוות.
בארצות הברית, השפל הגדול של שנות ה-30 נותר הדוגמה הבולטת לקריסה כלכלית, והוא מדורג כגדול ביותר מבחינת הנזק וגם כארוך ביותר שאפשר להתאושש ממנו. מפולת שוק המניות ב-1929 הייתה זרז מרכזי לקריסה, אך הבעיות הצטרפו לתגובות מדיניות וחולשות שיטתיות. בעקבות הקריסה הכלכלית הרב-שנתית של כלכלת ארה"ב הייתה רפורמות רגולטוריות גורפות שהשפיעו על תעשיות ההשקעות והבנקאות, כולל חוק הבורסה לניירות ערך משנת 1934. כלכלנים רבים האשימו את הקריסה הכלכלית שהחלה בשנות העשרים בהיעדר מעורבות ממשלתית בתחום הכלכלה והשווקים הפיננסיים.
המשבר הפיננסי של 2008 אינו נחשב לקריסה כלכלית במונחים של הכלכלה האמריקאית, אך האמינו כי קריסה קרובה באותה תקופה. ייתכן שהקפאת שוק האשראי הביאה למצב חמור יותר אלמלא הנזילות שסיפק הפדרל ריזרב.
פשיטת הרגל של ליהמן ברדרס הייתה נקודת המפנה למשבר הפיננסי של 2008, אבל היא לא הייתה היחידה. בסך הכל, הגורמים המעורבים במשבר 2008 כללו מדיניות הלוואות ומסחר רופפת ביותר עבור מוסדות. חוסר קפדנות זה הוביל להפסדים גדולים ממחדלים ששודרו והוגברו על ידי שוק הנגזרים. בדומה להתמוטטות שנות ה-20, המשבר הפיננסי של 2008 הביא גם לרפורמה בחקיקה, בעיקר בחוק הרפורמה בוול סטריט של דוד-פרנק ובחוק הגנת הצרכן.
המיתון הגדול של 2007–2009 נמשך פחות משנתיים וארה"ב חוותה שישה רבעונים של צמיחה תמ"ג שלילית עם ירידה של 5.3% בצמיחת התמ"ג מ-2006 עד 2009. המיתון של 2007-2009 הביא גם לאבטלה שהגיעה לרמה גבוהה של 9.10% ב-2010% .
יש גם הרבה קריסות כלכליות בינלאומיות שהתרחשו לאורך ההיסטוריה. ברית המועצות, אמריקה הלטינית, יוון וארגנטינה עלו כולן לכותרות בהקשר זה. במקרים של יוון וארגנטינה, שתי התמוטטויות הכלכליות הובאו כתוצאה מבעיות חמורות עם החוב הריבוני. הן ביוון והן בארגנטינה, התמוטטות החוב הריבוני הובילה למהומות צרכניות, ירידה במטבע, תמיכת חילוץ בינלאומית ושינוי של הממשלה.
מגיפת COVID-19 של 2020, שהתפשטה על פני הגלובוס – החלה בסין, לאחר מכן באירופה, ואז ביבשת אמריקה – היא דוגמה נוספת לזעזוע חיצוני המוביל לשפל כלכלי עולמי.
