מהי מערכת דו-קאמרית?
מהי מערכת דו-קאמרית? מערכת דו-ביתית מתארת ממשלה שיש לה מערכת חקיקה בת שני בתים, כמו בית הנבחרים ו הסנאט שמרכיבים את הקונגרס האמריקני. המילה דו-קאמרית נגזרת מלטינית: "בי" (שפירושו שתיים) ו-"מצלמה" (שפירושו תא). הפרלמנט הבריטי, מערכת דו-קומתית, הייתה המודל לרוב המערכות הפרלמנטריות ברחבי העולם. ניתן להעמיד מול מערכת דו-קומתית למערכת חד-אמרית, שבה כל חברי בית המחוקקים מתלבטים ומצביעים כקבוצה אחת. הרשות המחוקקת של הממשל הפדרלי של ארה"ב משתמשת במערכת דו-קאמרלית, בנוסף לכל מדינות ארה"ב, למעט נברסקה. ערים בארה"ב, לעומת זאת, משתמשות בדרך כלל במערכת חד-מצלמת.
מהי מערכת דו-קאמרית? – ניתן להעמיד מול מערכת דו-קומתית למערכת חד-אמרית, שבה כל חברי בית המחוקקים מתלבטים ומצביעים כקבוצה אחת. הרשות המחוקקת של הממשל הפדרלי של ארה"ב משתמשת במערכת דו-קאמרלית, בנוסף לכל מדינות ארה"ב, למעט נברסקה. ערים בארה"ב, לעומת זאת, משתמשות בדרך כלל במערכת חד-מצלמת.
מהי מערכת דו-קאמרית? – נקודות מרכזיות
כיצד פועלת מערכת דו-קאמרית
במערכת דו-קומתית, לשני הלשכות של הגוף המחוקק יכולים להיות ארגונים שונים, כללים, שיטות בחירת חברים וסמכויות ייעודיות לגבי החקיקה והפיקוח על שאר זרועות השלטון. בארה"ב, הזרועות האחרות של הממשלה הן הרשות המבצעת והרשות השופטת.
ישנן סיבות מעשיות והיסטוריות גם יחד לקיום שני בתים של בית המחוקקים. סיבה מעשית למערכת דו-קאמרית היא לתפקד כחלק ממערכת האיזונים הגדולה יותר המאזנת את הכוח של חלקים שונים בממשלה או בחברה. על ידי חלוקת הכוח בתוך הרשות המחוקקת, דו-קמרליזם עוזר למנוע מהרשות המחוקקת יותר מדי כוח – מעין בדיקה תוך ענפית. בתוך הגוף המחוקק, דו-קאמרליזם תפקד היסטורית כדי לאזן את הכוח של מעמדות חברתיים או קבוצות חברתיות שונות בתוך חברה.
המערכת הדו-קאמרלית התעוררה באירופה של ימי הביניים. הבחנות מעמדיות חדות בין האצולה, הכמורה ופשוטי העם גרמו לכך שמעמדות אלו היו מיוצגים על ידי קבוצות נפרדות של נציגים, שהיו מופקדים לייעץ למלך בעניינים הקשורים ומייצוג האינטרסים של התחומים החברתיים שלהם. באנגליה התפתחו קבוצות אלו לבסוף לבית הלורדים ולבית הנבחרים. בבריטניה המודרנית, בית הלורדים עדיין נחשב לגוף מובחר יותר, בעוד שבית הנבחרים מייצג מעמד גדול ונפוץ יותר.
היסטוריה של דו-קמרליזם בארה"ב
המערכת הדו-קאמרלית בארה"ב מורכבת מבית הנבחרים והסנאט – הידוע ביחד כקונגרס האמריקני. סעיף 1, סעיף 1 של החוקה האמריקאית קובע כי הקונגרס האמריקני מורכב מהסנאט ובית הנבחרים.
במהלך האמנה החוקתית, מייסדי אמריקה לא יכלו להסכים אם לכל אחת מהמדינות יש את אותו מספר נציגים או שמספר הנציגים צריך להתבסס על גודל האוכלוסייה. בהסכם המכונה הפשרה הגדולה, החליטו המייסדים לשלב את שני המרכיבים: הוקמה המערכת הדו-קאמרלית.
כמו שני הבתים של הפרלמנט האנגלי, גם שני הלשכות בתוך בית המחוקקים של ארה"ב נועדו לייצג בעלי עניין שונים בארה"ב. הסנאט נועד לייצג את האינטרסים של המדינות (הסנטורים מונו במקור על ידי בתי המחוקקים של המדינה, לא נבחרו) , ובית הנבחרים נועד להיבחר ולייצג את האינטרסים של פשוטי העם. הדבר בא לידי ביטוי גם בסמכויות המואצלות לכל בית על ידי החוקה, כאשר לסנאט ניתן תפקיד דיוני, מייעץ ומפקח יותר, בעוד לבית הנבחרים ניתנה סמכות ראשית בעניין המיסוי של בוחריהם.
חברי בית הנבחרים של ארה"ב מכהנים בתקופת כהונה של שנתיים. קדנציות של שנתיים נועדו לשמור על היענות הנציגים לצרכי הבוחרים. ישנם 435 נציגים בסך הכל, כאשר המספר מכל מדינה הוא ביחס לאוכלוסיית המדינה. מערכת זו נקראת ייצוג פרופורציונלי. לאלבמה, למשל, יש שבעה נציגים, בעוד שבקליפורניה יש 53. לשבע המדינות הפחות מאוכלסות – אלסקה, דלאוור, מונטנה, צפון דקוטה, דרום דקוטה, ורמונט וויומינג – יש רק נציג אחד כל אחת.
ממשלות מדינה
בכל מדינה יש גם שני סנאטורים (שיטה הנקראת ייצוג שווה) הנבחרים ישירות על ידי הבוחרים ומכהנים בתקופת כהונה של שש שנים. לפני שאושרר התיקון השבע-עשר לחוקה ב-1913, בתי המחוקקים של המדינה יכלו לבחור סנאטורים. תפקידים אלה נטו להיות בידי האליטות.
לכל בית יש דרישות שונות לשרת. כדי להיות נציג ארה"ב, עליך להיות בן 25 לפחות, אזרח ארה"ב במשך שבע שנים לפחות, ותושב המדינה שאתה רוצה לייצג. כדי להיות סנטור אמריקאי, עליך להיות בן 30 לפחות, אזרח ארה"ב לפחות תשע שנים ותושב המדינה שאתה רוצה לייצג.
לכל בית יש גם כוחות ייחודיים. רק חברי בית הנבחרים יכולים להפליל (להעמיד לדין) את הנשיא ובכירים פדרליים אחרים; אז הסנאט בוחן את המקרה. הבית גם מחליט בבחירות לנשיאות אם אף מועמד לא זוכה ברוב קולות מכללת הבחירות. וכל הצעת חוק שמגדילה מסים מקורה בבית, ולכן אומרים שלבית הנבחרים יש "כוח הארנק". הסנאט מצביע על אישור מינוי של יותר מ-1,000 קצינים מנהלים, והוא יכול לאשרר אמנות בהצבעה של שני שלישים.
דו-קמרליזם מול חד-קמרליזם
ברחבי העולם, כ-41% מהממשלות הן דו-קומתיות וכ-59% הן חד-אמריות. מדינות אחרות שיש להן מערכת דו-קאמרית כוללות את אוסטרליה, ברזיל, קנדה, גרמניה, הודו, בריטניה, אירלנד, הולנד, רוסיה, ספרד וצ'כיה.
הגודל, תקופת הכהונה ושיטת הבחירה (נבחר ישירות, נבחר בעקיפין, ממונה או אחר) עבור כל לשכה של מערכת דו-קאמרית ישתנו לפי מדינה. מערכות חד-קאמריות הפכו לפופולריות יותר במהלך המאה ה-20, וכמה מדינות, כולל יוון, ניו זילנד ופרו, החליפו מערכות מדו-קאמריות לחד-צלעות.
מה המשמעות של דו-קמרית?
דו-קאמרי פירושו המילולי "שני חדרים", ובפועל מתייחס למבנה ממשלתי הכולל שני בתים, או שני גופים מחוקקים, הנפרדים בדיונים זה מזה.
מדוע חוקת ארה"ב קבעה בית מחוקקים דו-קומתי?
מייסדי ארה"ב הקימו בית מחוקקים דו-קומתי במטרה ליצור הפרדת רשויות. בוועידה החוקתית, מדינות גדולות יותר (בעיקר בדרום) ומדינות קטנות יותר (בצפון) החלו להתקוטט על מי מהן צריכה להחזיק יותר כוח ברמה הפדרלית. כפשרה (שנקראת "הפשרה הגדולה", הציע רוג'ר שרמן, ציר מהמושבה קונטיקט, דו-קמרליזם. כך, מדינות קטנות יותר קיבלו ייצוג שווה עם מדינות גדולות יותר כשלכל אחת יש שני סנאטורים. במקביל, ביתו של נציגים מחלקים את חברי הקונגרס באופן יחסי לאוכלוסיה.
באילו מדינות בארה"ב אין בית מחוקקים דו-קמרי?
כל המדינות בארה"ב למעט אחת הן דו-קאמריות עם בית וגם סנאט. היוצא מן הכלל היחיד הוא נברסקה, שיש לה רק בית מחוקקים של חדר אחד.
