מה היה המשבר הפיננסי באסיה?
מה היה המשבר הפיננסי באסיה? המשבר הפיננסי באסיה, שנקרא גם "הדבקה אסייתית", היה רצף של פיחות במטבעות ואירועים אחרים שהחלו ביולי 1997 והתפשטו ברחבי אסיה. המשבר החל בתאילנד כשהממשלה סיימה את המטבע המקומי בפועל לדולר האמריקני, לאחר שרוקלה חלק ניכר מריזרבות המט"ח של המדינה בניסיון להגן עליה מפני חודשים של לחץ ספקולטיבי. שבועות ספורים לאחר שתאילנד הפסיקה להגן על המטבע שלה, גם מלזיה, הפיליפינים ואינדונזיה נאלצו לתת למטבעות שלהן ליפול כאשר לחץ שוק ספקולטיבי נבנה. עד אוקטובר, המשבר התפשט לדרום קוריאה, שם משבר מאזן תשלומים הביא את הממשלה לסף מחדל. גם כלכלות אחרות נכנסו ללחץ, אבל אלה עם יסודות כלכליים מוצקים ועתודות מטבע חוץ נכבדות הצליחו הרבה יותר. הונג קונג הדיפה כמה התקפות ספקולטיביות גדולות אך לא מוצלחות על המטבע שלה, המוצמד לארה"ב. dollarvia מערכת לוח מטבעות ומגובה ברזרבות מסיביות של דולר אמריקאי.
מה היה המשבר הפיננסי באסיה? – שבועות ספורים לאחר שתאילנד הפסיקה להגן על המטבע שלה, גם מלזיה, הפיליפינים ואינדונזיה נאלצו לתת למטבעות שלהן ליפול כאשר לחץ שוק ספקולטיבי נבנה. עד אוקטובר, המשבר התפשט לדרום קוריאה, שם משבר מאזן תשלומים הביא את הממשלה לסף מחדל.
מה היה המשבר הפיננסי באסיה? – גם כלכלות אחרות נכנסו ללחץ, אבל אלה עם יסודות כלכליים מוצקים ועתודות מטבע חוץ נכבדות הצליחו הרבה יותר. הונג קונג הדיפה כמה התקפות ספקולטיביות גדולות אך לא מוצלחות על המטבע שלה, המוצמד לארה"ב. dollarvia מערכת לוח מטבעות ומגובה ברזרבות מסיביות של דולר אמריקאי.
מה היה המשבר הפיננסי באסיה? – נקודות מרכזיות
השפעת המשבר הפיננסי באסיה
עם נפילת הבהט התאילנדי, מטבעות אסייתיים אחרים נפלו – חלקם באופן תלול. ברחבי אסיה, זרימת ההון הואטה או התהפכה.
הבאט התאילנדי נסחר בערך ב-26 לדולר האמריקאי לפני המשבר, אך איבד מחצית מערכו עד סוף 1997, וירד ל-53 לדולר בינואר 1998. הוואן הדרום קוריאני ירד מכ-900 לדולר ל-1,695 ב- סוף 1997. הרופיה האינדונזית, שנסחרה בסביבות 2,400 לדולר ביוני 1997, צנחה ל-14,900 עד יוני 1998, פחות משישית מרמתו לפני המשבר.
כמה מהמדינות שנפגעו בכבדות נקלעו למיתון חמור. צמיחת התוצר המקומי הגולמי (תמ"ג) של אינדונזיה ירדה מ-4.7% ב-1997 ל-13.1% ב-1998. בפיליפינים היא ירדה מ-5.2% ל-0.5% באותה תקופה. צמיחת התמ"ג של מלזיה ירדה באופן דומה מ-7.3% ב-1997 ל-7.4% ב-1998, בעוד שזו של דרום קוריאה התכווצה מ-6.2% ל-5.1%.
באינדונזיה, המשבר הכלכלי שלאחר מכן הוביל לקריסת הדיקטטורה בת שלושת העשורים של הנשיא סוהרטו.
המשבר הוקל על ידי התערבות של קרן המטבע הבינלאומית (IMF) והבנק העולמי, בין היתר, שהזרימו כ-118 מיליארד דולר לתאילנד, אינדונזיה ודרום קוריאה כדי לחלץ את הכלכלות שלהן.
כתוצאה מהמשבר, מדינות שנפגעו ביצעו מבנה מחדש של כלכלתן, בדרך כלל משום ש-IMF דרשה רפורמה כתנאי לעזרה. שינויי המדיניות הספציפיים היו שונים בכל מדינה אך כללו בדרך כלל חיזוק מערכות פיננסיות חלשות, הורדת רמות החוב, העלאת ריבית לייצוב המטבעות וקיצוץ בהוצאות הממשלה.
המשבר משמש גם כמקרה מחקר חשוב לכלכלנים כדי להבין כיצד שווקים שזורים משפיעים זה על זה, במיוחד בכל הקשור למסחר במטבעות ולניהול חשבונות לאומיים.
הסיבות למשבר הפיננסי באסיה
המשבר נעוץ בכמה חוטים של מדיניות ממשלתית תעשייתית, פיננסית ומוניטרית ומגמות ההשקעות שיצרו. ברגע שהמשבר התחיל, השווקים הגיבו בעוצמה, ומטבע אחד אחרי השני נכנס ללחץ. חלק מהבעיות המקרו-כלכליות כללו גירעונות בחשבון השוטף, רמות גבוהות של חובות זרים, גירעונות תקציביים עולים, הלוואות בנקאיות מוגזמות, יחסי חוב ירודים וזרימת הון לא מאוזנת.
רבות מהבעיות הללו היו תוצאה של מדיניות לקידום צמיחה כלכלית מונחית יצוא בשנים שקדמו למשבר. ממשלות עבדו בשיתוף פעולה הדוק עם יצרנים כדי לתמוך בייצוא, כולל מתן סובסידיות לעסקים מועדפים, מימון נוח יותר והצמדת מטבע לדולר האמריקאי כדי להבטיח שער חליפין נוח ליצואנים.
זה אמנם תמך בייצוא, אבל גם יצר סיכון. ערבויות ממשלתיות מפורשות ומרומזות לחילוץ תעשיות חיצוניות ובנקים פירושו שלעתים קרובות משקיעים לא העריכו את הרווחיות של השקעה אלא הסתכלו על תמיכתה הפוליטית. מדיניות השקעות יצרה גם מערכות יחסים נעימות בין קונגלומרטים מקומיים, מוסדות פיננסיים והרגולטורים שפיקחו על התעשיות שלהם. כמויות גדולות של כסף זר זרמו פנימה, לעתים קרובות עם מעט תשומת לב לסיכונים פוטנציאליים. גורמים אלה תרמו כולם למפגע מוסרי מסיבי בכלכלות אסיה, ועודדו השקעות גדולות בפרויקטים שוליים שעלולים להיות לא תקינים.
עם התפשטות המשבר, התברר כי שיעורי הצמיחה הכלכליים המרשימים במדינות אלו מסתירים פגיעות חמורות. בפרט, האשראי המקומי התרחב במהירות במשך שנים, לרוב בפיקוח גרוע, ויצר מינוף משמעותי יחד עם הלוואות שהוענקו לפרויקטים מפוקפקים. עלייה מהירה בשווי הנדל"ן (לעתים קרובות מונעת על ידי גישה נוחה לאשראי) תרמה לבעיה, יחד עם עלייה בגירעונות בחשבון השוטף והצטברות חובות חיצוניים. הלוואות חוץ כבדות, לעתים קרובות בפדיון קצר, חשפו גם תאגידים ובנקים לסיכוני שער חליפין ומימון משמעותיים – סיכונים שהוסוו על ידי יתדות מטבע ארוכות שנים. כשהיתדות התפרקו, חברות שהיו חייבות כסף במטבעות זרים פתאום חייבות הרבה יותר במונחים של מטבעות מקומיים, מה שאילץ רבים לחדלות פירעון.
כלכלות אסיה רבות נקלעו גם לגירעונות שוטפים. אם למדינה יש עודף בחשבון השוטף, זה אומר שהיא בעצם מלווה נטו לשאר העולם. אם יתרת החשבון השוטפת שלילית, אז המדינה לווה משאר העולם. הגירעונות בחשבון השוטף צמחו על רקע הוצאות ממשלתיות כבדות (חלק גדול מהן כוון לתמיכה בהמשך צמיחת הייצוא).
תגובה למשבר הפיננסי באסיה
קרן המטבע הבינלאומית התערבה כדי לבלום את המשבר באמצעות הלוואות כדי לייצב את הכלכלות שנפגעו. קרן המטבע הבינלאומית ואחרות הלוו כ-118 מיליארד דולר בהלוואות לטווח קצר לתאילנד, אינדונזיה ודרום קוריאה. החילוץ הגיעו עם תנאים: ממשלות נאלצו להעלות מסים, לקצץ בהוצאות ולבטל סובסידיות רבות. עד 1999, רבות מהמדינות שנפגעו החלו להראות סימני התאוששות.
גם מוסדות פיננסיים אחרים התערבו. לדוגמה, בדצמבר 1997, הבנק הפדרלי של ארה"ב ביצע עסקה לפיה בנקים בארה"ב חייבים כסף על ידי חברות דרום קוריאניות על הלוואות לטווח קצר, הסכימו מרצונם לגלגל אותם להלוואות לטווח בינוני.
לקחים מהמשבר הפיננסי באסיה
רבים מהלקחים של המשבר הפיננסי באסיה נותרו רלוונטיים כיום. ראשית, היזהרו מבועות נכסים, שכן יש להן הרגל להתפוצץ. אחר הוא שממשלות צריכות לשלוט בהוצאות ולנהל מדיניות פיתוח כלכלית נבונה.
כיצד משפיעות ההוצאות הממשלתיות והמדיניות המוניטרית על ערכו של מטבע?
כאשר ממשלות מוציאות, מיישמות מדיניות ששומרת על מסים נמוכים, מסבסדות את מחיר מוצרי היסוד או משתמשות בשיטות אחרות שלמעשה מכניסות יותר כסף לכיסם של אנשים, לצרכנים יש יותר כסף להוציא. מכיוון שרוב הכלכלות מסתמכות לפחות חלקית על יבוא עבור סחורות ושירותים רבים, ההוצאה המוגברת הזו יוצרת ביקוש למטבע חוץ (בדרך כלל דולר ארה"ב), שכן היבואנים צריכים למכור מטבע מקומי ולקנות מטבע חוץ כדי לשלם עבור יבוא. ביקוש למטבע חוץ (ומכירה של מטבע מקומי לרכישתו) עולה באופן אקספוננציאלי כאשר מדיניות זו גם מקדמת השקעות כבדות בתשתיות, עסקים חדשים ופרויקטים כלכליים אחרים. ככל שמוצע למכירה יותר מטבע מקומי בשוקי המט"ח, ערכו יורד, אלא אם כן יש דרישה מקבילה לקנות אותו (למשל, על ידי יצואנים שמוכרים מטבע חוץ שהם מרוויחים מיצוא).
מדוע ממשלות שומרות על שערי חליפין גבוהים?
ממשלות, במיוחד כלכלות לא מתפתחות, מבקשות לנהל את שערי החליפין כדי לאזן את יכולתן לשלם חובות הנקובים במטבעות זרים. מכיוון שהמשקיעים מעדיפים בדרך כלל מכשירים הנקובים במטבעות יציבים יותר, ממשלות בכלכלות מתפתחות מגייסות לעתים קרובות כספים על ידי הנפקת אג"ח הנקובות בדולר ארה"ב, ין יפני או יורו. עם זאת, אם הערך של המטבע המקומי יורד לעומת המטבע שבו החוב שלו נמצא נקוב, שמגדיל למעשה את החוב, מכיוון שדרוש יותר מטבע מקומי כדי לשלם אותו. אז, כשהבאט התאילנדי איבד מחצית מערכו ב-1997, זה אומר שלווים מקומיים היו צריכים פי שניים יותר באט כדי לשלם חובות הנקובים בדולר ארה"ב. מכיוון שמדינות מתפתחות רבות מסתמכות גם על יבוא, מטבע מקומי בעל ערך גבוה יותר הופך את היבוא הזה לזול יותר במונחי מטבע מקומי.
מדוע ממשלות שומרות על שערי חליפין נמוכים?
לעומת זאת, ממשלות עשויות לשאוף לשמור על שערי החליפין שלהן נמוכים כדי להגביר את התחרותיות של היצוא. בשנות ה-80, לאחר שנים של תלונות של חברות אמריקאיות על תחרות מיבוא יפני זול, שכנעה ממשלת ארה"ב את יפן לאפשר למטבע שלה לעלות כחלק מהסכם פלאזה. ערך המטבע טיפס מ-250 ין לדולר אמריקאי אחד בתחילת 1985 לפחות מ-130 ין ב-1990. הגירעון הסחר של ארה"ב מול יפן ירד מ-55 מיליארד דולר ב-1986 ל-41 מיליארד דולר ב-1990.
סיכום ומסקנות
ב-1997, עשרות שנים של תכנון מדיניות כלכלית שהציגו קשרים הדוקים בין מתכנני מדיניות ממשלתית, רגולטורים, התעשיות שהם פיקדו ומוסדות פיננסיים הגיעו לשיא כאשר השווקים החלו להפעיל לחץ כלפי מטה על המטבעות האסייתים. הפגיעות ביותר היו מדינות עם רמות גבוהות של חוב ומימון לא מספיק כדי לשלם אותו.
קרן המטבע הבינלאומית התערבה כדי לחלץ את הכלכלות המושפעות ביותר, אך היא הציבה תנאים נוקשים בתמורה לעזרה. חלק מהצעדים כללו דרישה מממשלות לקצץ בהוצאות, להעלות מסים, לבטל סובסידיות ולבנות מחדש את המערכות הפיננסיות שלהן.
המשבר משמש גם כמקרה בוחן בועות נכסים ובאיזה מהירות מכירה בפאניקה יכולה לעורר הדבקה שהבנקאי המרכזי אינו יכול לשלוט בה.
