חוזים עתידיים על פולי סויה התחילו להיסחר בלשכת הסחר של שיקגו בשנת 1932, ואחריהם באו החוזים העתידיים על תוצרי הלוואי של פולי סויה: שמן סויה בשנת 1946, וקמח סויה בשנת 1947.
בתור המקור הגדול ביותר בעולם לייצור מזון פרוטאין לבעלי חיים והמקור השני בהיקפו לייצור שמן צמחי, פולי סויה הם אחד הגידולים החשובים ביותר בתבל.
פולי סויה ותוצרי הלוואי שלהם הם מוצרים החקלאיים הנסחרים ביותר בעולם, ומהווים יותר מ-10% מהערך הכולל של הסחר החקלאי העולמי.
קורות הסויה
גידול פולי סויה החל כבר בשנת 2800 לפ"ה בסין, שם נחשב לאחד מחמשת הדגנים הקדושים. בשנת 1800 בקירוב הסויה הגיעה לארה"ב, שהיא כיום היצרנית הגדולה ביותר בעולם עם תוצרת שנתית של יותר מ-118 מיליון טון, כאשר כ-45% מתוכם משמשים לייצוא.
למרות שבארה"ב מגדלים יותר מ-150 זנים שונים של פולי סויה התואמים את מגוון תנאי מזג אוויר שבין מדינת מיסיסיפי לגבול הקנדי, הרי שהסוג הדומיננטי בשווקים המסחריים היא הסויה הצהובה.
ייצור פולי סויה
הייצור העיקרי של פולי סויה מתרכז המערב התיכון של ארה"ב. יחד עם זאת גם מיסיסיפי, ארקנסו, והאזורים שלאורך החוף המזרחי מצטיינים בייצור משמעותי של סויה. למעשה, "רצועת" גידול הסויה חופפת עם חלקים גדולים של האזורים המרכזיים והדרומיים של רצועת גידול התירס.
בחלקים העיקריים של רצועת גידול הסויה, הזריעה מתחילה לקראת סוף אפריל ומסתימת ביוני, והקציר מתקיים החל מסוף ספטמבר ומסתיים בסוף נובמבר.
באזורים מסוימים של דרום ארה"ב שבהם עונות הגידול ארוכות יותר, "מכפילים" את הגידולים על ידי זריעת חיטה אדומה רכה בחורף (soft red winter wheat), ומייד לאחר איסוף החיטה החורפית מתחילה זריעת הסויה ישירות על גבי הקש הנותר לאחר הקציר.
גריסה
כשני שלישים מכלל ייבול הסויה נעבד – או "נגרס" – להפקת שמן או קמח סויה. המונח "גריסה" מתייחס להליך הפיזי שבאמצעותו הסויה מעובדת לשמן ולתוצרי לוואי של קמח סויה.
המונח "מרווח גריסה" – המכונה לעיתים פשוט "גריסה" – ומייצג את ההפרש שבין ערכם של הקמח והשמן לבין ערכם של פולי הסויה שמהם הם מופקים, ומייצג את הרווח השולי הגולמי המופק מגריסת פולי סויה.
ערכו של "מרווח הגריסה" כאשר הוא מחושב לפי מחירים עתידיים מכונה "לוח גריסה" (“Board Crush”) והא נחשב ל"מדד" – אם כי לא מדויק – לרווחיות של עיבוד פולי סויה לשמן וקמח. תיאורטית, ככל שערכו של מרווח הגריסה גדול יותר כן גדלה הרווחיות הפוטנציאלית.
השימושים בקמח סויה
קמח סויה הוא אחד המרכיבים העיקריים בייצור מזון עשיר בפרוטאינים עבור עופות ובקר. בנוסף לכך פולי סויה משמשים לייצור מאכלי אדם שונים כגון גריסי סויה, קמח ומזון מוכן. הסויה מהווה גם מרכיב עיקרי של תחליפי בשר ומוצרי חלב, כדוגמת חלב סויה וטופו.
שמן סויה
לאחר עיבוד ראשון שמן הסויה עובר זיקוק נוסף שממנו מופקים שמן בישול, מרגרינה, מיונז ורטבים לסלט, וגם כימיקלים תעשייתיים. שמן סויה לא מעובד יכול לשמש גם לייצור דלקים מסוג ביו-דיזל. בגלל השימוש בתוצרי הלוואי של פולי סויה כמזון לבעלי חיים, הביקוש הפנימי והעולמי לסויה קשור מאוד לתעשיית העופות והבקר.
ייצוא פולי סויה מארה"ב
הייצוא של פולי סויה מארה"ב גדל באופן דרמטי מאז שנת 2000, לאור העלייה בביקוש לבשר ועופות באירופה ואסיה, במיוחד בכלכלות הצומחות ובסין.
בשנים האחרונות יצרני סויה בארה"ב עמדו בפני תחרות גוברת מצד חקלאיים בדרום אמריקה, כגון ארגנטינה וברזיל, מדינות שבהן עלות הייצור נמוכה יותר. מבחינתם של חקלאי ארה"ב עובדה זו מגבירה את חשיבותה של מערכת תובלה יעילה לשינוע היבול משדות הגידול לשווקים הפנימיים והבינלאומיים. הביקוש הפנים-ארצי של ארה"ב לפולי סויה משונע בעיקר באמצעות משאיות ורכבות. הובלת הסויה המיועדת לייצוא מתבצע באמצעות אוניות משא, כאשר מחיר ההובלה הימית מהווה גורם חשוב בבחירת נמל היעד.
מרבית הסויה לייצוא מובלת לאורך חופי מפרץ מיסיסיפי; יחד עם זאת, משלוחים לאסיה שיוצאים מאזור הפסיפיק נורת' ווסט של ארה"ב יכולים לפעמים להיות זולים יותר.
סיכום
בכל שלב בשרשרת ייצור פולי סויה – החל מזריעה, גידול וקציר ועד עיבוד וייצוא – המשתתפים בשוק חשופים לסיכון של תנועות מחיר שליליות כתוצאה מגחמות הענף והתנודות בהיצע והביקוש.
חוזים עתידיים ואופציות על פולי סויה, קמח סויה, ושמן סויה – כמו גם אופציות על "גריסת סויה" (Soybean Crush) – מהווים אמצעי לניהול סיכונים אלה ומאפשרים גם לנצל הזדמנויות פוטנציאליות לרווח.
