מיקרו-כלכלה היא חקר הפעולה והאינטראקציה האנושית. השימושים הנפוצים ביותר במיקרו-כלכלה עוסקים באנשים פרטיים ובסחרים האחד עם השני, אך ניתן ליישם את השיטות והתובנות שלה כמעט בכל היבט של פעילות תכליתית. בסופו של דבר, מיקרו-כלכלה עוסקת בבחירות ותמריצים אנושיים.
רוב האנשים מתוודעים למיקרו-כלכלה באמצעות חקר משאבים דלים, מחירי כסף והיצע וביקוש למוצרים ושירותים. לדוגמה, מיקרו-כלכלה משמשת כדי להסביר מדוע מחיר טובין נוטה לעלות ככל שההיצע שלו יורד, כל שאר הדברים שווים. לתובנות אלו השלכות ברורות על צרכנים, יצרנים, חברות וממשלות.
מסגרות אקדמיות רבות מתייחסות למיקרו-כלכלה בצורה צרה, מבוססת-מודל וכמותית. עקומות ההיצע והביקוש המסורתיות מציגות גרף של כמות טובין בשוק מול מחירו. מודלים אלה מנסים לבודד משתנים בודדים ולקבוע קשרים סיבתיים או לפחות קשרים קורלטיביים חזקים. כלכלנים חלוקים בדבר יעילותם של מודלים אלה, אך הם נמצאים בשימוש נרחב כמכשירים יוריסטיים טובים.
ההנחות הבסיסיות של המיקרו-כלכלה כמדע אינן מבוססות על מודל ואינן כמותיות. במקום זאת, מיקרו-כלכלה טוענת כי שחקנים אנושיים הם רציונליים וכי הם משתמשים במשאבים דלים כדי להשיג מטרות תכליתיות. האינטראקציה הדינמית בין מחסור לבחירה מסייעת לכלכלנים לגלות את מה שבני אדם רואים ערך. חליפין, ביקוש, מחירים, רווחים, הפסדים ותחרות נוצרים כאשר בני אדם מתקשרים מרצונם זה לזה בכדי להשיג את מטרותיהם הנפרדות. במובן זה, הכי טוב לחשוב על המיקרו-כלכלה כענף של ההיגיון הדדוקטיבי; מודלים וקימורים הם פשוט ביטוי לתובנות הדדוקטיביות הללו.
מיקרו-כלכלה מנוגדת לעיתים קרובות למקרו-כלכלה. בהקשר זה, המיקרו-כלכלה מתמקדת בגורמים בודדים, ביחידות כלכליות קטנות ובהשלכות ישירות של בחירה אנושית רציונאלית. מקרו-כלכלה נוטה לחקור יחידות כלכליות גדולות ואת ההשפעות העקיפות של שיעורי הריבית, התעסוקה, ההשפעה הממשלתית ואינפלציית הכסף.
