מהי שיטת בסיס העלות הממוצעת?
מהי שיטת בסיס העלות הממוצעת? שיטת בסיס העלות הממוצעת היא מערכת של חישוב הערך של עמדות קרנות נאמנות המוחזקות בחשבון חייב במס כדי לקבוע את הרווח או ההפסד לדיווח מס. בסיס העלות מייצג את הערך הראשוני של נייר ערך או קרן נאמנות שבבעלות משקיע. לאחר מכן העלות הממוצעת מושווה למחיר שבו נמכרו מניות הקרן כדי לקבוע את הרווחים או ההפסדים לדיווח מס. בסיס העלות הממוצע הוא אחת משיטות רבות ששירות ההכנסה הפנימי (IRS) מאפשר למשקיעים להשתמש בהן כדי להגיע לעלות החזקות בקרנות הנאמנות שלהם.
מהי שיטת בסיס העלות הממוצעת? – לאחר מכן העלות הממוצעת מושווה למחיר שבו נמכרו מניות הקרן כדי לקבוע את הרווחים או ההפסדים לדיווח מס. בסיס העלות הממוצע הוא אחת משיטות רבות ששירות ההכנסה הפנימי (IRS) מאפשר למשקיעים להשתמש בהן כדי להגיע לעלות החזקות בקרנות הנאמנות שלהם.
מהי שיטת בסיס העלות הממוצעת? – הבנת שיטת בסיס העלות הממוצעת
שיטת בסיס העלות הממוצעת משמשת בדרך כלל על ידי משקיעים לדיווח מס קרנות נאמנות. שיטת בסיס עלות מדווחת עם חברת הברוקראז' שבה מוחזקים הנכסים. העלות הממוצעת מחושבת על ידי חלוקת הסכום הכולל בדולרים שהושקע בפוזיציה בקרן נאמנות במספר המניות שבבעלות. לדוגמה, למשקיע שיש לו 10,000 $ בהשקעה ובבעלותו 500 מניות יהיה בסיס עלות ממוצע של $20 ($10,000 / 500).
נקודות מרכזיות
סוגי שיטות בסיס עלות
למרות שחברות ברוקראז' רבות ברירות מחדלות את שיטת בסיס העלות הממוצעת עבור קרנות נאמנות, קיימות שיטות אחרות זמינות.
FIFO
שיטת ה-first in, first out (FIFO) פירושה שכאשר מניות נמכרות, עליך למכור את הראשונות שרכשת תחילה בעת חישוב רווחים והפסדים. לדוגמה, נניח שמשקיע החזיק 50 מניות ורכש 20 בינואר תוך רכישת 30 מניות באפריל. אם המשקיע מכר 30 מניות, יש להשתמש ב-20 בינואר, ועשר המניות הנותרות שנמכרו יגיעו מהמגרש השני שנרכש באפריל. מכיוון שגם הרכישות בינואר וגם באפריל היו מבוצעות במחירים שונים, הרווח או ההפסד במס יושפעו ממחירי הרכישה הראשוניים בכל תקופה.
כמו כן, אם למשקיע יש השקעה במשך יותר משנה, היא תיחשב להשקעה לטווח ארוך. מס הכנסה מחיל מס רווחי הון נמוך יותר על השקעות לטווח ארוך לעומת השקעות לטווח קצר, שהן ניירות ערך או קרנות שנרכשו תוך פחות משנה. כתוצאה מכך, שיטת ה-FIFO תביא למסים נמוכים יותר ששולמו אם המשקיע מכר פוזיציות בנות יותר משנה.
LIFO
שיטת ה-Last in first out (LIFO) היא כאשר משקיע יכול למכור את המניות האחרונות שנרכשו ראשונות ואחריהן את המניות שנרכשו קודם לכן. שיטת LIFO עובדת בצורה הטובה ביותר אם משקיע רוצה להחזיק במניות הראשוניות שנרכשו, אשר עשויות להיות במחיר נמוך יותר ביחס למחיר השוק הנוכחי.
שיטות בעלות גבוהה ובעלות נמוכה
שיטת העלות הגבוהה מאפשרת למשקיעים למכור את המניות בעלות מחיר הרכישה הראשוני הגבוה ביותר. במילים אחרות, המניות שהיו הכי יקרות לקנייה נמכרות קודם. שיטה בעלות גבוהה נועדה לספק למשקיעים את מס רווחי ההון הנמוך ביותר שחייבים. לדוגמה, למשקיע עשוי להיות רווח גדול מהשקעה, אבל עדיין לא רוצה לממש את הרווח הזה, אבל צריך כסף.
עלות גבוהה יותר פירושה שההפרש בין המחיר ההתחלתי למחיר השוק, כאשר נמכר, יביא לרווח הקטן ביותר. משקיעים עשויים גם להשתמש בשיטת העלות הגבוהה אם הם רוצים לקחת הפסד הון, מנקודת מבט של מס, כדי לקזז רווחים או הכנסה אחרים.
לעומת זאת, שיטת ה-low cost מאפשרת למשקיעים למכור תחילה את המניות במחיר הנמוך ביותר. במילים אחרות, המניות הזולות ביותר שרכשת נמכרות קודם. שיטת העלות הנמוכה עשויה להיבחר אם משקיע רוצה לממש רווח הון על השקעה.
בחירת שיטת עלות
לאחר שנבחרה שיטת בסיס עלות עבור קרן נאמנות ספציפית, היא חייבת להישאר בתוקף. חברות הברוקראז' יספקו למשקיעים תיעוד מס שנתי מתאים על מכירות קרנות נאמנות על סמך הבחירות שלהם בשיטת בסיס העלות.
משקיעים צריכים להתייעץ עם יועץ ATAX או מתכנן פיננסי אם הם לא בטוחים לגבי שיטת בסיס העלות שתצמצם את חשבון המס שלהם עבור אחזקות משמעותיות של קרנות נאמנות בחשבונות החייבים במס. שיטת בסיס העלות הממוצעת לא תמיד יכולה להיות השיטה האופטימלית מנקודת מבט של מיסוי. שימו לב שבסיס העלות הופך חשוב רק אם האחזקות נמצאות בחשבון חייב במס, והמשקיע שוקל מכירה חלקית של האחזקות.
שיטת זיהוי ספציפית
שיטת הזיהוי הספציפית (המכונה גם זיהוי מניות ספציפי) מאפשרת למשקיע לבחור אילו מניות נמכרות על מנת לייעל את הטיפול המס. לדוגמה, נניח שמשקיע רוכש 20 מניות בינואר ו-20 מניות בפברואר. אם המשקיע ימכור מאוחר יותר 10 מניות, הוא יכול לבחור למכור 5 מניות ממגרש ינואר ו-5 מניות ממגרש פברואר.
דוגמה להשוואות על בסיס עלויות
השוואות על בסיס עלויות יכולות להיות שיקול חשוב. נניח שמשקיע ביצע את רכישות הקרן הבאות בחשבון החייב במס:
הסכום הכולל שהושקע שווה ל-52,000$, ובסיס העלות הממוצע מחושב על ידי חלוקת 52,000$ ב-3,500 מניות. העלות הממוצעת היא 14.86 דולר למניה.
נניח שהמשקיע ימכור אז 1,000 מניות של הקרן ב-$25 למניה. למשקיע יהיה רווח הון של 10,140 דולר בשיטת העלות הממוצעת. הרווח או ההפסד על בסיס עלות ממוצעת יהיו כדלקמן:
התוצאות עשויות להשתנות בהתאם לשיטת בסיס העלות שנבחרה לצורכי מס:
מנקודת מבט של מס, עדיף למשקיע לבחור בשיטת FIFO או בשיטת העלות הגבוהה כדי לחשב את בסיס העלות לפני מכירת המניות. שיטות אלו לא יגרמו למס על ההפסד. עם זאת, בשיטת בסיס העלות הממוצעת, על המשקיע לשלם מס רווחי הון על הרווחים של 10,140$.
כמובן, אם המשקיע מכר את 1,000 המניות בשיטת FIFO, אין ערובה שכאשר שאר המניות יימכרו, 25$ יהיה מחיר המכירה. מחיר המניה עלול לרדת, ולמחוק את רוב רווחי ההון והזדמנות לממש רווח הון הייתה אובדת. כתוצאה מכך, על המשקיעים לשקול את הבחירה אם לקחת את הרווח היום ולשלם את מיסי רווח ההון או לנסות להפחית את המסים שלהם ולהסתכן בהפסד כל רווח שלא מומש על ההשקעה שנותרה.
