מהו סיכון מובנה?
מהו סיכון מובנה? סיכון אינהרנטי הוא הסיכון הנובע מטעות או מחדל בדוח הכספי הנובע מגורם שאינו כשל בבקרה פנימית. בביקורת פיננסית, סביר להניח שסיכון מובנה יתרחש כאשר עסקאות מורכבות, או במצבים הדורשים מידה גבוהה של שיקול דעת ביחס לאומדנים פיננסיים. סוג זה של סיכון מייצג תרחיש הגרוע ביותר מכיוון שכל הבקרות הפנימיות במקום נכשלו בכל זאת.
מהו סיכון מובנה? – נקודות מרכזיות
הבנת הסיכון המובנה
סיכון מובנה הוא אחד מהסיכונים שמבקרים ואנליסטים חייבים לחפש בעת סקירת דוחות כספיים. סיכוני הביקורת העיקריים האחרים הם סיכון בקרה, המתרחש כאשר הצגה מוטעית פיננסית נובעת מהיעדר בקרה חשבונאית נאותה בחברה, וסיכון גילוי, המתרחש כאשר רואי החשבון פשוט לא מצליחים לזהות טעות שקל להבחין בה.
בעת ביצוע ביקורת או ניתוח עסק, מנסה המבקר או האנליסט להגיע להבנה של מהות העסק תוך בחינת סיכוני בקרה וסיכונים מובנים. אם סיכונים מובנים ובקרה נחשבים גבוהים, מבקר יכול להגדיר את סיכון הגילוי לרמה נמוכה מתקבלת על הדעת כדי לשמור על סיכון הביקורת הכולל ברמה סבירה. כדי להפחית את סיכון הגילוי, מבקר ינקוט בצעדים לשיפור נהלי הביקורת באמצעות בחירות ביקורת ממוקדות או הגדלת מדגם.
לחברות הפועלות במגזרים בפיקוח גבוה, כמו המגזר הפיננסי, יש סיכוי גבוה יותר לסיכון מובנה גבוה יותר, במיוחד אם אין לחברה מחלקת ביקורת פנימית או שיש לה מחלקת ביקורת ללא ועדת פיקוח עם רקע פיננסי. הסיכון הסופי הנשקף לחברה תלוי גם בחשיפה הפיננסית הנוצרת מהסיכון הגלום אם תהליך ההתחשבנות בחשיפה ייכשל.
עסקאות פיננסיות מורכבות, כמו אלו שבוצעו בשנים שקדמו למשבר הפיננסי של 2007–2008, עשויות להיות קשות להבנה עבור אנשי המקצוע הפיננסיים החכמים ביותר. ניירות ערך מגובי נכסים, כגון חובות חובות מובטחות (CDOs), הפכו קשים למתן חשבונות כיוון שחלקים בעלי איכויות שונות נארזו שוב ושוב. מורכבות זו עלולה להקשות על רואה חשבון המבקר לחוות את חוות הדעת הנכונה, אשר בתורה יכולה להוביל משקיעים לחשוב כי חברה יציבה פיננסית יותר מאשר בפועל.
דוגמאות לסיכון מובנה
סיכון מובנה קיים לעתים קרובות כאשר חברה מפרסמת דוחות כספיים צופים קדימה, למשקיעים פנימיים או לציבור בכללותו. נתונים פיננסיים צופים פני עתיד מטבעם מסתמכים על הערכות ההנהלה ושיפוט הערך, המהווים סיכון מובנה.
אותו הדבר חל על חשבונות הדורשים קירובים או שיפוט ערך על ידי ההנהלה. הערכות חשבונאיות של ערך הוגן הן מסובכות לביצוע ויכולות להיות סובייקטיביות ביותר.
מהם 3 סוגי סיכוני הביקורת?
ישנם שלושה סוגים עיקריים של סיכון ביקורת: סיכון אינהרנטי, סיכון גילוי וסיכון בקרה.
מה ההבדל בין סיכון מובנה לסיכון בקרה?
סיכון מובנה הוא טעות או השמטה בדוח הכספי הנובע מגורם שאינו כשל בבקרה פנימית. סיכון בקרה, לעומת זאת, מתייחס להצגה מוטעית של דוחות כספיים עקב שיטות חשבונאות מרושלות.
האם רואי חשבון יכולים להפחית את הסיכון הגלום?
אם סיכונים מובנים ובקרה נחשבים גבוהים, מבקר יכול לשמור על סיכון הביקורת הכולל ברמה סבירה על ידי הפחתת סיכון הגילוי. ניתן להשיג זאת על ידי בחירת ביקורת ממוקדת או הגדלת גודל המדגם.
אילו גורמים יכולים להגביר את הסיכון הגלום?
גורמים שיכולים להגביר את הסיכון הגלום כוללים הערכות סובייקטיביות, עסקאות לא שגרתיות ושימוש במכשירים פיננסיים מורכבים. ככלל, ככל שהמודל העסקי והעסקאות של חברה מסובכים יותר, כך הסיכון הגלום גבוה יותר.
סיכום ומסקנות
לא תמיד קל לזהות את הסיכון המובנה, במיוחד בהשוואה לשני סיכוני הביקורת העיקריים האחרים, והוא עולה באופן משמעותי במגזרים עסקיים שבהם עסקאות פתוחות לכמות ניכרת של שיקול דעת וקירוב. סיכונים אלה חשוב לקחת בחשבון מכיוון שהם עלולים להטעות משקיעים באופן דרסטי, ובדרך כלל עדיף להילחם בהם על ידי קבלת מספר רואי חשבון מוסמכים לעבור על הספרים.
