מהי תורת הצמיחה הניאו-קלאסית?
מהי תורת הצמיחה הניאו-קלאסית? תיאוריית הצמיחה הניאו-קלאסית היא תיאוריה כלכלית המתארת כיצד שיעור צמיחה כלכלי יציב נובע משילוב של שלושה כוחות מניעים – עבודה, הון וטכנולוגיה. הלשכה הלאומית למחקר כלכלי מכנה את רוברט סולו וטרבור סוואן כבעלי הזכות לפתח ולהציג את המודל של צמיחה כלכלית ארוכת טווח ב-1956. המודל נחשב לראשונה לגידול אוכלוסייה אקסוגני כדי לקבוע את קצב הגידול, אך ב-1957, סולו שילב שינוי טכנולוגי לתוך הדגם רוברט סולו וטרבור סוואן הציגו לראשונה את תיאוריית הצמיחה הניאו-קלאסית ב-1956. התיאוריה קובעת שצמיחה כלכלית היא תוצאה של שלושה גורמים – עבודה, הון וטכנולוגיה. בעוד שלכלכלה יש משאבים מוגבלים במונחים של הון ועבודה, התרומה מהטכנולוגיה לצמיחה היא בלתי מוגבלת.
מהי תורת הצמיחה הניאו-קלאסית? – כיצד פועלת תורת הצמיחה הניאו-קלאסית
התיאוריה קובעת ששיווי משקל לטווח קצר נובע מכמויות שונות של עבודה והון בפונקציית הייצור. התיאוריה גם טוענת שלשינוי טכנולוגי יש השפעה גדולה על כלכלה, וצמיחה כלכלית לא יכולה להימשך ללא התקדמות טכנולוגית.
תיאוריית הצמיחה הניאו-קלאסית מתארת את שלושת הגורמים הדרושים לכלכלה צומחת. אלה הם עבודה, הון וטכנולוגיה. עם זאת, תיאוריית הצמיחה הניאו-קלאסית מבהירה ששיווי משקל זמני שונה משיווי משקל לטווח ארוך, שאינו דורש אף אחד משלושת הגורמים הללו.
שיקול מיוחד
תיאוריית הצמיחה הזו טוענת שצבירת הון בתוך כלכלה, והאופן שבו אנשים משתמשים בהון זה, חשובה לצמיחה כלכלית. יתרה מכך, היחס בין ההון לעבודה של כלכלה קובע את התפוקה שלה. לבסוף, הטכנולוגיה נחשבת להגביר את הפרודוקטיביות ולהגדיל את יכולות התפוקה של העבודה.
לכן, פונקציית הייצור של תורת הצמיחה הניאו-קלאסית משמשת למדידת הצמיחה ושיווי המשקל של כלכלה. פונקציה זו היא Y = AF (K, L).
עם זאת, בגלל הקשר בין עבודה וטכנולוגיה, פונקציית הייצור של כלכלה נכתבת לעתים קרובות מחדש כ-Y = F (K, AL).
הגדלת כל אחת מהתשומות מראה את ההשפעה על תוצר ולכן, את שיווי המשקל של כלכלה. עם זאת, אם שלושת הגורמים של תורת הצמיחה הניאו-קלאסית אינם שווים כולם, התשואות של עבודה בלתי מיומנת והון על כלכלה פוחתות כאחד. התשואות המופחתות הללו מרמזות שלעליות בשתי התשומות הללו יש תשואה הולכת ופוחתת באופן אקספוננציאלי בעוד שהטכנולוגיה היא חסרת גבולות בתרומתה לצמיחה ולתפוקה שהיא יכולה לייצר כתוצאה מכך.
דוגמה לתיאוריית הצמיחה הניאו-קלאסית
מחקר משנת 2016 שפורסם ב-Economic Themes מאת Dragoslava Sredojević, Slobodan Cvetanović ו- Gorica Bošković שכותרתו "שינויים טכנולוגיים בתיאוריית הצמיחה הכלכלית: גישה ניאו-קלאסית, אנדוגנית ואבולוציונית-מוסדית" בחן את תפקידה של הטכנולוגיה באופן ספציפי ואת תפקידה בניאו-קלאסית.
המחברים מוצאים קונצנזוס בין נקודות מבט כלכליות שונות, כולן מצביעות על שינוי טכנולוגי כמחולל מפתח לצמיחה כלכלית. לדוגמה, ניאו-קלאסיקאים לחצו היסטורית על כמה ממשלות להשקיע בפיתוח מדעי ומחקרי לקראת חדשנות.
תומכי תיאוריה אנדוגנית מדגישים גורמים כמו זליגה טכנולוגית ומחקר ופיתוח כזרזים לחדשנות וצמיחה כלכלית. לבסוף, כלכלנים אבולוציוניים ומוסדיים רואים את הסביבה הכלכלית והחברתית במודלים שלהם לחדשנות טכנולוגית וצמיחה כלכלית.
