מה זה לייס-פייר?
מה זה לייס-פייר? Laissez-Faire היא תיאוריה כלכלית מהמאה ה-18 שהתנגדה לכל התערבות ממשלתית בענייני עסקים. העיקרון המניע מאחורי laissez-faire, מונח צרפתי שמתורגם ל"עזוב לבד" (מילולית, "תן לך לעשות"), הוא שככל שהממשלה תהיה מעורבת פחות בכלכלה, העסקים יהיו טובים יותר, ובהרחבה. , החברה כולה. כלכלת לייס-פייר היא חלק מרכזי בקפיטליזם של השוק החופשי.
מה זה לייס-פייר? – כלכלת לייס-פייר היא חלק מרכזי בקפיטליזם של השוק החופשי.
מה זה לייס-פייר? – נקודות מרכזיות
הבנת Laissez-Faire
האמונות הבסיסיות המרכיבות את היסודות של כלכלת ה-Laissez-Faire כוללות את הרעיון שהתחרות הכלכלית מהווה "סדר טבעי" השולט בעולם. מכיוון שהרגולציה העצמית הטבעית הזו היא הסוג הטוב ביותר של רגולציה, כלכלני היסוד טוענים שאין צורך שעניינים עסקיים ותעשייתיים יהיו מסובכים על ידי התערבות ממשלתית.
כתוצאה מכך, הם מתנגדים לכל סוג של מעורבות פדרלית בכלכלה, הכוללת כל סוג של חקיקה או פיקוח; הם נגד שכר מינימום, חובות, מגבלות סחר ומסי חברות. למעשה, כלכלני לייס-פייר רואים במסים כאלה עונש על ייצור.
היסטוריה של לייס-פייר
דוקטרינת ה-laissez-fair, שזכתה לפופולריות באמצע המאה ה-17, היא אחת התיאוריות הכלכליות המנוסחות הראשונות. מקורו בקבוצה הידועה בשם הפיזיוקרטים, ששגשגה בצרפת משנת 1756 עד 1778 בערך. הוגים אלה ניסו ליישם עקרונות ומתודולוגיה מדעיים לחקר העושר והייצור הכלכלי. "כלכלנים" אלה (כפי שכינו את עצמם) טענו ששוק חופשי ותחרות כלכלית חופשית חשובים ביותר לבריאותה של חברה חופשית. הממשלה צריכה להתערב רק בכלכלה כדי לשמור על רכוש, חיים וחירות הפרט; אחרת, יש לאפשר לחוקים הטבעיים, הבלתי משתנה, השולטים בכוחות השוק ובתהליכים הכלכליים – מה שלימים הכלכלן הבריטי אדם סמית', כינה "היד הנעלמה" – להתנהל באין מפריע.
למרבה הצער, מאמץ מוקדם לבחון תיאוריות לייס-פייר לא הלך טוב. כניסוי בשנת 1774, ביטל טורגוט, המפקח הכללי על הכספים של לואי ה-16, את כל המגבלות על תעשיית התבואה הנשלטת בכבדות, ואיפשרה לייבוא וייצוא בין מחוזות לפעול כמערכת סחר חופשי. אבל כשהיבול הגרוע גרם למחסור, המחירים זינקו מהגג; בסופו של דבר סוחרים אגרו אספקה או מכרו תבואה באזורים אסטרטגיים, אפילו מחוץ למדינה למען רווח טוב יותר, בעוד שאלפי אזרחים צרפתים רעבו. מהומות התפתחו במשך מספר חודשים. באמצע 1775 הושב הסדר על כנו ואיתו השליטה הממשלתית על שוק התבואה.
למרות ההתחלה הלא טובה הזו, שיטות לייס-פייר, שפותחו עוד יותר על ידי כלכלנים בריטים כמו סמית' ודיוויד ריקרדו, שלטו במהלך המהפכה התעשייתית של סוף המאה ה-18 ותחילת המאה ה-19. וכפי שציינו מנגדיה, זה אכן הביא לתנאי עבודה לא בטוחים ולפערי עושר גדולים.
ביקורת על Laissez-Faire
אחת הביקורות העיקריות על ה-Laissez-Faire היא שלקפיטליזם כמערכת יש אי בהירות מוסרית מובנות בתוכו: הוא אינו מגן מטבעו על החלשים ביותר בחברה. בעוד שתומכי ה-Laissez-Faire טוענים שאם אנשים משרתים תחילה את האינטרסים שלהם, יבואו בעקבותיהם יתרונות חברתיים.
המלעיזים מרגישים ש-laissez-fair מוביל למעשה לעוני ולחוסר איזון כלכלי. הרעיון לתת למערכת כלכלית להתנהל ללא רגולציה או תיקון למעשה פוטר או קורבן עוד יותר את אלו הזקוקים ביותר לסיוע, הם אומרים.
הכלכלן הבריטי בן המאה ה-20, ג'ון מיינרד קיינס, היה מבקר בולט של כלכלת ה-Laissez-Faire, והוא טען שיש להכריע בכל מקרה לגופו בשאלת פתרון השוק לעומת התערבות ממשלתית.
יתרונות וחסרונות של Laissez-Faire
יתרונות
חסרונות
מה המשמעות של "Laissez-Faire" מילולית?
Laissez-Faire, בצרפתית, פירושו המילולי "תן לזה להיות". האגדה מספרת שמקורו של הביטוי "לאיס-פייר" בהקשר כלכלי הגיע מפגישה משנת 1681 בין שר האוצר הצרפתי ז'אן-בטס קולבר לאיש עסקים בשם לה ז'נדר. ככל שהסיפור ממשיך, שאל קולבר את לה ז'נדרה איך הממשלה יכולה לעזור למסחר בצורה הטובה ביותר, ולזה השיב לה ז'נדר "Laissez-nous faire;" בעצם, "תן לזה להיות." הפיזיוקרטים הפכו את הביטוי לפופולרי, והשתמשו בו כדי לקרוא לדוקטרינת הליבה הכלכלית שלהם.
מהי דוגמה ל-Laissez-Faire?
כלכלה תפעל לפי העקרונות של Laissez-Faire אם הייתה פועלת לפי גישה שבה הממשלה לא הייתה מעורבת כלל בפעילות הכלכלה, העסקים או השווקים. במקום זאת, השוק החופשי יסדיר לא רק את המחירים אלא גם יגדיר משמעת יצרנים להישאר שחקנים טובים. במציאות, כלכלה כזו לא קיימת. לכל הכלכלות, אפילו במדינות בעלות ערכים ליברטריים מאוד, יש מידה מסוימת של רגולציה והתערבות ממשלתית.
מהו קפיטליזם של לייס-פייר?
בקפיטליזם של Laissez-Faire, חברות יכלו לפעול מתוך מניע רווח טהור ולא צריך לדאוג לגבי רגולציה ממשלתית או מיסוי. זה, כמובן, עלול ליצור השפעות חיצוניות שליליות ואסימטריות מידע שיכולות לאפשר למפיקים להתנהג כשחקנים רעים ולצאת מזה. תומכי Laissez-Faire אומרים שאין צורך ברגולציה יקרה וממצה, מכיוון שהשוק היה מנכה שחקנים כל כך גרועים. אולם במציאות, שחקנים גרועים עשויים להמשיך לפעול במשך זמן רב. לדוגמה, אם חברת ויטמינים ממלאת את הקפסולות שלה בנסורת במקום באבקת עשבים, זה עלול להישאר לא ידוע ללא בדיקות ממשלתיות ופיקוח רגולטורי כדי להגן על הצרכנים.
