מהי שיטת ההון העצמי?
מהי שיטת ההון העצמי? שיטת השווי המאזני היא טכניקה חשבונאית המשמשת חברה לרישום הרווחים שהושגו מהשקעתה בחברה אחרת. בשיטת השווי המאזני, חברת המשקיעים מדווחת על ההכנסות שהרוויחה החברה האחרת בדוח רווח והפסד שלה, בסכום פרופורציונלי לאחוז השקעת ההון שלה בחברה האחרת.
מהי שיטת ההון העצמי? – נקודות מרכזיות
הבנת שיטת ההון העצמי
שיטת ההון העצמי היא הטכניקה הסטנדרטית המשמשת כאשר לחברה אחת, למשקיע, יש השפעה משמעותית על חברה אחרת, המוחזקת. כאשר חברה מחזיקה כ-20% עד 50% ממניות החברה, היא נחשבת כבעלת השפעה משמעותית. חברות בעלות עניין של פחות מ-20% בחברה אחרת עשויות להחזיק גם הן בהשפעה משמעותית, ובמקרה זה הן צריכות להשתמש גם בשיטת השווי המאזני.
השפעה משמעותית מוגדרת כיכולת להפעיל כוח על חברה אחרת. כוח זה כולל ייצוג בדירקטוריון, מעורבות בפיתוח מדיניות והחלפת כוח אדם ניהולי.
רישום הכנסות ושינויים בנכסים בשיטת ההון העצמי
שיטת ההון העצמי מכירה בקשר הכלכלי המהותי בין שתי ישויות. המשקיע רושם את חלקו ברווחי החברה המושקעת כהכנסות מהשקעה בדוח רווח והפסד. לדוגמה, אם חברה מחזיקה ב-25% מחברה עם רווח נקי של מיליון דולר, החברה מדווחת על רווחים מהשקעתה של 250,000 דולר לפי שיטת השווי המאזני.
כאשר למשקיע יש השפעה משמעותית על התוצאות התפעוליות והפיננסיות של המוחזקת, הדבר יכול להשפיע ישירות על ערך ההשקעה של המשקיע. המשקיע רושם את ההשקעה הראשונית שלו במניית החברה השנייה כעלות היסטורית. לפי שיטת השווי המאזני, ערך ההשקעה מותאם מעת לעת כדי לשקף את השינויים בערך עקב חלקו של המשקיע בהכנסות או בהפסדיה של החברה. התאמות מתבצעות גם כאשר מחלקים דיבידנדים לבעלי המניות.
בשיטת השווי המאזני, חברה מדווחת על הערך בספרים של השקעתה ללא תלות בכל שינוי בשווי ההוגן בשוק. עם השפעה משמעותית על המדיניות התפעולית והפיננסית של חברה אחרת, המשקיע מבסס את שווי ההשקעה שלו על שינויים בשווי הנכסים הנקיים של אותה חברה מפעילות תפעולית ופיננסית והביצועים הנובעים מכך, לרבות רווחים והפסדים.
לדוגמה, כאשר החברה המוחזקת מדווחת על הפסד נקי, חברת המשקיעים רושמת את חלקה בהפסד כ"הפסד מהשקעה" בדוח רווח והפסד, מה שגם מקטין את הערך בספרים של ההשקעה במאזן.
כאשר החברה המוחזקת משלמת דיבידנד במזומן, ערך הנכסים הנקי שלה יורד. בשיטת השווי המאזני, חברת המשקיעים המקבלת את הדיבידנד רושמת עלייה ליתרת המזומנים שלה, אך בינתיים מדווחת על ירידה בערך בספרים של השקעתה. פעילויות פיננסיות אחרות המשפיעות על ערך הנכסים הנקיים של החברה המושקעת צריכות להיות בעלות אותה השפעה על ערך חלקו של המשקיע בהשקעה. שיטת השווי המאזני מבטיחה דיווח נאות על המצבים העסקיים עבור המשקיע והמוחזקת, בהתחשב ביחסים הכלכליים המהותיים שיש ביניהם.
דוגמה לשיטת האקוויטי
לדוגמה, נניח שחברת ABC רוכשת 25% מ-XYZ Corp תמורת 200,000 דולר. בסוף שנה 1, XYZ Corp מדווחת על רווח נקי של 50,000 $ ומשלם 10,000 $ דיבידנדים לבעלי המניות שלה. בעת הרכישה, חברת ABC רושמת חיוב בסך 200,000$ ל"השקעה ב-XYZ Corp" (חשבון נכסים) וזיכוי באותו סכום למזומן.
בסוף השנה, חברת ABC רושמת חיוב בסכום של 12,500$ (25% מהרווח הנקי של XYZ של 50,000$) ל"השקעה ב-XYZ Corp", וזיכוי בסכום זהה להכנסות מהשקעות. בנוסף, חברת ABC רושמת גם חיוב בסכום של 2,500$ (25% מדיבידנדים בסך 10,000$ של XYZ) למזומן, וזיכוי בסכום זהה ל-"Investment in XYZ Corp". החיוב בהשקעה מגדיל את ערך הנכס, בעוד שהזיכוי להשקעה מקטין אותו.
היתרה החדשה בחשבון "השקעה ב-XYZ Corp" היא $210,000. נתון ההכנסות מהשקעות בסך 12,500$ יופיע בדוח רווח והפסד של ABC, והיתרה החדשה של 210,000$ בחשבון ההשקעה תופיע במאזן של ABC. המזומנים נטו (197,500$) ששולמו במהלך השנה (רכישה של 200,000$ – 2,500$ דיבידנד שהתקבלו) יופיעו בסעיף תזרים המזומנים מ/(בשימוש) בפעילויות השקעה בדוח תזרים המזומנים.
שיטות אלטרנטיביות
כאשר חברת משקיעים מפעילה שליטה מלאה, בדרך כלל מעל 50% בעלות, בחברה המוחזקת, עליה לרשום את השקעתה בחברה הבת בשיטת איחוד. כל ההכנסות, ההוצאות, הנכסים וההתחייבויות של החברה הבת ייכללו בדוחות הכספיים של החברה האם.
מצד שני, כאשר משקיע אינו מפעיל שליטה מלאה או בעל השפעה משמעותית על המוחזקת, הוא יצטרך לרשום את השקעתו בשיטת העלות. במצב זה, ההשקעה נרשמת במאזן בעלותה ההיסטורית.
