מהי התערבות במטבע חוץ לא מעוקרת?
מהי התערבות במטבע חוץ לא מעוקרת? המונח התערבות במטבע חוץ לא מעוקר מתייחס לאופן שבו הרשויות המוניטריות של מדינה משפיעות על שערי החליפין ועל אספקת הכסף שלה – על ידי אי רכישה זרים או על ידי אי מכירת מטבעות או נכסים מקומיים. גישה מסוג זה נחשבת לתנודות פסיביות של שער החליפין, המאפשרת תנודות בבסיס הכספי. התערבויות לא מעוקרות במטבע חוץ נקראות גם התערבויות לא מעוקרות וניתן להשוות אותן עם התערבויות מעוקרות.
מהי התערבות במטבע חוץ לא מעוקרת? – התערבויות לא מעוקרות במטבע חוץ נקראות גם התערבויות לא מעוקרות וניתן להשוות אותן עם התערבויות מעוקרות.
מהי התערבות במטבע חוץ לא מעוקרת? – נקודות מרכזיות
כיצד פועלות התערבויות במטבע חוץ לא מעוקרות
הבנקים המרכזיים עשויים להיות מסוגלים להחליש מטבע על ידי מכירת יתרות משלהם בשוק. הם יכולים גם לחזק אותו על ידי קנייה יותר ומכירת מטבע משלהם. עיקור מתרחש כאשר הרשויות מקזזות רכישת מטבעות זרים או ניירות ערך על ידי מכירת מטבעות מקומיים, ולכן מפחיתות את היצע הכסף שלה. בנקים מרכזיים משתמשים בסטריליזציה כדרך לבודד או להגן על הכלכלות שלהם מפני כל השפעה שלילית של דברים כמו ייסוף מטבעות או אינפלציה – שניהם יכולים להפחית את מקומה של מדינה בתחרותיות בייצוא בשוק העולמי.
כאשר בנקים מרכזיים מיישמים התערבות לא מעוקרת במטבע חוץ, הם לא שמים אמצעי בידוד. לכן, העסקה היא חד-צדדית – רק רכישה או מכירה של מטבעות או נכסים – ללא קיזוז. המדיניות מאפשרת לשוקי המט"ח לפעול מבלי לתמרן את היצע המטבע המקומי. המשמעות היא שהבסיס הכספי של מדינה מותר להשתנות.
לדוגמה, העתודה הפדרלית עשויה להחליט לחזק את הין היפני על ידי רכישת אג"ח ממשלתיות יפניות, ולהגדיל את היתרות שלה מהנכסים של המדינה הזרה. ההתערבות אינה מעוקרת אם הפד יחליט שלא למכור אג"ח משלו ברזרבות בשוק הפתוח.
התערבויות לא מעוקרות לעומת מעוקרות במטבע חוץ
כפי שצוין לעיל, רשויות הבנק המרכזי משתמשות בשיטות מעוקרות ולא מעוקרות של התערבות במטבע חוץ כאשר ואם הן רוצות להשפיע על שערי החליפין ו/או על היצע הכסף. אם הבנק המרכזי רוכש מטבע מקומי על ידי מכירת נכסים זרים, היצע הכסף מצטמצם מכיוון שהוא הוציא את המטבע המקומי מהשוק. זו דוגמה למדיניות מעוקרת.
אם ערכו של מטבע מתחיל להיחלש בשוק הגלובלי, הבנק המרכזי של אותה מדינה יכול להיכנס ולנסות להשפיע על שער החליפין על ידי יצירת ביקוש למטבע. הבנק יכול לקנות מטבע משלו באמצעות מטבע חוץ שיש לו ברזרבות שלו. זה לא רק מנתק את הפיחות של המטבע, אלא גם שולט בהיצע הכסף על ידי הפחתת הכמות במחזור. הדבר נכון גם אם הבנק המרכזי מחליט לעשות את ההיפך – על ידי מכירת המטבע שלו אם הוא יתייקר יותר מדי.
