מהן דרישות המילואים?
מהן דרישות המילואים? דרישות המילואים הן כמות המזומנים שמוסדות פיננסיים חייבים להחזיק בכספות שלהם או בבנק הפדרלי הקרוב ביותר, בהתאם להפקדות שבוצעו על ידי הלקוחות שלהם. דרישות המילואים, שנקבעו על ידי מועצת הנגידים של הפד, הן אחד משלושת הכלים העיקריים של המדיניות המוניטרית – שני הכלים האחרים הם פעולות שוק פתוחות ושיעור ההיוון. בנקים, חברות אשראי ואגודות חיסכון והלוואות חייבים לעמוד בדרישות הרזרבה. כך גם סניפים וסוכנויות של בנקים זרים בארה"ב, תאגידי Edge Act ותאגידי הסכם. ב-15 במרץ 2020, מועצת הפדרל ריזרב הודיעה כי יחסי דרישות המילואים יוגדרו ל-0%, החל מ-26 במרץ 2020. לפני השינוי החל מ-26 במרץ 2020, יחסי דרישת המילואים בחשבונות עסקאות נטו היו שונים על סמך סכום חשבונות עסקאות נטו במוסד.
מהן דרישות המילואים? – בנקים, חברות אשראי ואגודות חיסכון והלוואות חייבים לעמוד בדרישות הרזרבה. כך גם סניפים וסוכנויות של בנקים זרים בארה"ב, תאגידי Edge Act ותאגידי הסכם.
מהן דרישות המילואים? – ב-15 במרץ 2020, מועצת הפדרל ריזרב הודיעה כי יחסי דרישות המילואים יוגדרו ל-0%, החל מ-26 במרץ 2020. לפני השינוי החל מ-26 במרץ 2020, יחסי דרישת המילואים בחשבונות עסקאות נטו היו שונים על סמך סכום חשבונות עסקאות נטו במוסד.
מהן דרישות המילואים? – נקודות מרכזיות
הבנת דרישות המילואים
הבנקים מלווים כספים ללקוחות בהתבסס על שבריר מהמזומנים שיש להם בהישג יד. הממשלה דורשת מהם דרישה אחת בתמורה ליכולת זו: לשמור על כמות מסוימת של הפקדות בהישג יד כדי לכסות משיכות אפשריות. סכום זה נקרא דרישת מילואים, והוא האחוז שהבנקים חייבים לשמור ברזרבה ואינם מורשים להלוות.
אם לבנק אין מספיק מזומנים כדי לעמוד בדרישת הרזרבה, הוא לווה מבנקים אחרים או מחלון ההנחה של הפד. הבנקים בריבית גובים זה את זה כדי ללוות נקראים הריבית הפדרלית, וזהו הבסיס לריביות רבות אחרות בכלכלה.
מועצת הנגידים של הפדרל ריזרב קובעת את הדרישה, כמו גם לבנקים בריבית תשלום יתרות יתרות. חוק ההקלה על השירותים הפיננסיים משנת 2006 העניק לפדרל ריזרב את הזכות לשלם ריבית על יתרות עודפות. התאריך האפקטיבי שבו החלו הבנקים לקבל ריבית בתשלום היה 1 באוקטובר 2011. שיעור ריבית זה מכונה שיעור הריבית על יתרות עודפות ומשמש פרוקסי לשיעור הקרנות הפדרליות.
דרישת הרזרבה היא כלי נוסף שעומד לרשות הפד לשליטה בנזילות במערכת הפיננסית. על ידי הפחתת דרישת הרזרבה, הפד מבצע מדיניות מוניטרית מרחיבה, ולהפך, כאשר הוא מעלה את הדרישה, הוא מפעיל מדיניות מוניטרית מצמצמת. פעולה אחרונה זו מצמצמת את הנזילות וגורמת להתקררות במשק.
במילים אחרות, כאשר הפד מעלה את דרישות המילואים, לבנקים יש פחות מה להלוות לצרכנים ולעסקים. זה בתורו מעלה את הריבית. כאשר הפד מוריד את דרישות הרזרבה, קורה ההיפך: הריבית יורדת.
היסטוריית דרישות מילואים
הנוהג של החזקת עתודות החל עם הבנקים המסחריים הראשונים בתחילת המאה ה-19. לכל בנק היה שטר משלו ששימש רק באזור הפעילות הגיאוגרפי שלו. החלפתו לשטר אחר באזור אחר הייתה יקרה ומסוכנת בגלל היעדר מידע על כספים בבנק השני.
כדי להתגבר על בעיה זו, בנקים בניו יורק ובניו ג'רזי ארגנו פדיון מרצון זה בסניפים של זה בתנאי שהבנק המנפיק והבנק הפודה ישמרו שניהם על הפקדה מוסכמת של זהב או שווה ערך לו. לאחר מכן, חוק הבנק הלאומי משנת 1863 הטיל דרישות רזרבה של 25% לבנקים שבאחריותו. הדרישות הללו ומס על שטרות מדינה ב-1865 הבטיחו ששטרות לאומיים יחליפו מטבעות אחרים כאמצעי חליפין.
הקמת הפדרל ריזרב והבנקים המרכיבים אותו בשנת 1913 כאל מוצא אחרון ביטלה עוד יותר את הסיכונים והעלויות הנדרשות בשמירה על רזרבות ודרישות רזרבות מצטמצמות מהרמות הגבוהות הקודמות שלהן. לדוגמה, דרישות רזרבה לשלושה סוגי בנקים תחת הפדרל. העתודה נקבעה על 13%, 10% ו-7% ב-1917.
בתגובה למגפת COVID-19, הפדרל ריזרב הפחית את יחס דרישת הרזרבה לאפס בכל שכבות הפיקדון, החל מ-26 במרץ 2020. מטרת הפחתה זו הייתה להזניק את הכלכלה על ידי מתן אפשרות לבנקים להשתמש בנזילות נוספת כדי להלוות לאנשים פרטיים ועסקים.
23 בדצמבר 1913
דרישות מילואים לעומת דרישות הון
לחלק מהמדינות אין דרישות מילואים. מדינות אלו כוללות את קנדה, בריטניה, ניו זילנד, אוסטרליה ושוודיה. במקום זאת, חלק מהמדינות הללו חייבות לעמוד בדרישות ההון, שהן כמות ההון שעל בנק או מוסד פיננסי להחזיק כנדרש על ידי הרגולטור הפיננסי שלו.
דרישות המילואים מתייחסות לכמות הנכסים הנזילים שעל הבנק להחזיק, והן נועדו להגן על המוסד מפני ריצות על פיקדונות. דרישות הון נועדו לספוג הפסדים על הלוואות והשקעות אחרות.
דוגמה לדרישות מילואים
כדוגמה, נניח שלבנק יש פיקדונות של 200 מיליון דולר והוא נדרש להחזיק ב-10%. כעת מותר לבנק להלוות 180 מיליון דולר, מה שמפחית באופן דרסטי את האשראי הבנקאי – כמות הכסף שהבנק יכול לתת ללקוחות.
בנוסף לאספקת חיץ נגד ריצות בנקאיות ושכבת נזילות, דרישות הרזרבה משמשות גם ככלי כספי על ידי הפדרל ריזרב. על ידי הגדלת דרישת המילואים, הפדרל ריזרב בעצם מוציא כסף מאספקת הכסף ומגדיל את עלות האשראי. הורדת דרישת המילואים מזרימה כסף למשק על ידי מתן יתרות עודפות לבנקים, מה שמקדם את הרחבת האשראי הבנקאי ומוריד תעריפים.
מי קובע את דרישת המילואים?
בארצות הברית, מועצת הפדרל ריזרב קובעת את דרישות המילואים. מועצת הפדרל ריזרב מקבלת את סמכותה לקבוע דרישות עתודה מחוק הפדרל ריזרב. המועצה קובעת דרישות מילואים כדרך לביצוע מדיניות מוניטרית על פיקדונות והתחייבויות אחרות של מוסדות פיקדון.
מה המשמעות של דרישת מילואים נמוכה יותר?
דרישת רזרבה נמוכה יותר פירושה שהפדרל ריזרב נוקט במדיניות מוניטרית מרחיבה. דרישת הרזרבה הנמוכה פירושה שהבנקים לא צריכים להחזיק כל כך הרבה מזומנים בהישג יד. זה נותן להם יותר כסף עבור הלוואות צרכניות ועסקיות.
מה המשמעות של דרישת מילואים גבוהה יותר?
דרישת רזרבה גבוהה יותר פירושה שהפדרל ריזרב נוקט במדיניות מוניטרית מנוגדת. אם לבנקים יש דרישת רזרבה גבוהה יותר, יהיה פחות כסף זמין להלוות לצרכנים ולעסקים. עם זאת, הכסף הזה יספק לבנקים רמת הגנה מפני כישלון בנקאי אפשרי במקרה של שפל כלכלי או ריצה על הבנק.
שורה תחתונה
דרישות המילואים מציינות את כמות המזומנים שהבנק חייב להחזיק בהישג יד על מנת לכסות משיכות פתאומיות ולהגן על המערכת מפני הפעלת הבנקים על ידי המפקידים. הבנק יכול להחזיק את הרזרבות בכספת או בבנק הפדרלי הקרוב ביותר.
כאשר הפד מעלה את דרישת הרזרבה, זה מוריד את הסכום שהבנקים יכולים להלוות. עם היצע כסף צמוד יותר, הבנקים יכולים לגבות יותר כדי להלוות, מה שמעלה את הריבית.
