מה זה גוש האירו?
מה זה גוש האירו? גוש האירו, הידוע רשמית כאזור האירו, הוא אזור גיאוגרפי וכלכלי המורכב מכל מדינות האיחוד האירופי ששילבו באופן מלא את המטבע הלאומי שלהן. נכון לשנת 2022, גוש האירו מורכב מ-19 מדינות באיחוד האירופי: אוסטריה, בלגיה, קפריסין, אסטוניה, פינלנד, צרפת, גרמניה, יוון, אירלנד, איטליה, לטביה, ליטא, לוקסמבורג, מלטה, הולנד, פורטוגל, סלובקיה , סלובניה וספרד. כ-340 מיליון איש חיים באזור גוש האירו.
מה זה גוש האירו? – נקודות מרכזיות
הבנת גוש האירו
גוש האירו הוא אחד מהאזורים הכלכליים הגדולים בעולם והמטבע שלו, האירו, נחשב לאחד הנזילים ביותר בהשוואה לאחרים. המטבע של אזור זה ממשיך להתפתח עם הזמן ותופס עמדה בולטת יותר ברזרבות של בנקים מרכזיים רבים. הוא משמש לעתים קרובות כדוגמה בעת לימוד טרילמות, תיאוריה כלכלית הגורסת כי לאומות יש שלוש אפשרויות בקבלת החלטות בנוגע למדיניות המוניטרית הבינלאומית שלהן.
היסטוריה של גוש האירו
בשנת 1992, המדינות המרכיבות את הקהילה האירופית (EC) חתמו על אמנת מאסטריכט, ובכך יצרו את האיחוד האירופי. ליצירת האיחוד האירופי היו כמה תחומים בעלי השפעה גדולה – היא קידמה תיאום ושיתוף פעולה גדולים יותר במדיניות, באופן כללי, אבל היו לה השפעות ספציפיות על אזרחות, מדיניות ביטחון והגנה, ומדיניות כלכלית.
בנוגע למדיניות כלכלית, אמנת מאסטריכט נועדה ליצור איחוד כלכלי ומוניטארי משותף, עם מערכת בנקאית מרכזית – הבנק המרכזי האירופי (ECB) – ומטבע משותף (אירו).
על מנת לעשות זאת, האמנה קראה לתנועה חופשית של הון בין המדינות החברות, ולאחר מכן השתדרגה לשיתוף פעולה מוגבר בין הבנקים המרכזיים הלאומיים ולהגברת ההתאמה של המדיניות הכלכלית בין המדינות החברות. השלב האחרון היה הצגת האירו עצמו, יחד עם יישום מדיניות מוניטרית יחידה שהגיעה מה-ECB.
נסיבות ייחודיות
מסיבות שונות, לא כל מדינות האיחוד האירופי חברות בגוש האירו. דנמרק ביטלה את ההצטרפות, אם כי תוכל לעשות זאת בעתיד. חלק ממדינות האיחוד האירופי טרם עמדו בתנאים הדרושים להצטרפות לגוש האירו. מדינות אחרות בוחרות להשתמש במטבע משלהן כדרך לשמור על עצמאותן הפיננסית בכל הנוגע לנושאים כלכליים ומוניטאריים מרכזיים.
כמה מדינות שאינן מדינות האיחוד האירופי אימצו את האירו כמטבע הלאומי שלהן. לעיר הוותיקן, אנדורה, מונקו וסן מרינו יש הסכמים כספיים עם האיחוד האירופי המאפשרים להן להנפיק מטבע אירו משלהן תחת הגבלות מסוימות.
דרישות להצטרפות לגוש האירו
על מנת להצטרף לגוש האירו ולהשתמש באירו כמטבע שלהן, מדינות האיחוד האירופי חייבות לעמוד בקריטריונים מסוימים המורכבים מארבעה אינדיקטורים מאקרו-כלכליים המתמקדים ביציבות מחירים, פיננסים ציבוריים בריאים וברי קיימא, עמידות ההתכנסות ויציבות שער החליפין.
כדי שמדינת האיחוד האירופי תפגין יציבות מחירים, היא חייבת להפגין ביצועי מחיר בר קיימא ואינפלציה ממוצעת של לא יותר מ-1.5% מעל השיעור של שלוש המדינות החברות בעלות הביצועים הטובים ביותר. כדי להפגין כספים ציבוריים תקינים, הממשלה חייבת לנהל גירעון תקציבי שלא יעלה על 3% מהתמ"ג ולהחזיק בחוב ציבורי שלא יעלה על 60% מהתמ"ג.
עמידות ההתכנסות של אומה מוערכת באמצעות שיעורי הריבית ארוכי הטווח שלה, שאינם יכולים להיות יותר מ-2% מעל השיעור בשלוש המדינות החברות בעלות המחירים היציבים ביותר. לבסוף, על המדינה להפגין יציבות שער החליפין על ידי השתתפות במנגנון שער החליפין (ERM) II למשך שנתיים לפחות "ללא מתחים חמורים" וללא פיחות מול האירו.
