מהו מכרז לא תחרותי?
מהו מכרז לא תחרותי? מכרז לא תחרותי הוא הצעה לרכישת ניירות ערך האוצר של ארצות הברית הניתנת על ידי משקיעים לא מוסדיים. משקיעים קטנים אלה אינם משתתפים במכירה פומבית רשמית של ניירות הערך אלא מקבלים את מחיר השוק שנקבע על ידי משתתפים אחרים. לעומת זאת, הצעות מכר תחרותיות הן אלו שמוגשות על ידי קונים מוסדיים גדולים אשר קובעים יחד את המחיר של ניירות הערך של משרד האוצר באמצעות תהליך מכירה פומבית הולנדי.
מהו מכרז לא תחרותי? – נקודות מרכזיות
כיצד פועלים מכרזים לא תחרותיים
משרד האוצר של ארצות הברית מוכר טריליוני דולרים של ניירות ערך מדי שנה. הקונים של ניירות ערך אלה נעים מארגונים גדולים, כגון בנקים עוסקים ראשיים וממשלות זרות, ועד למשקיעים קמעונאיים בודדים. במקום לנהל משא ומתן עם כל הקונים הללו ישירות, האוצר מקיים במקום מכירות פומביות קבועות עם קונים גדולים מסוימים ולאחר מכן משתמש במחיר שנקבע על ידי מכירות פומביות אלה כדי למכור ניירות ערך למשקיעים קטנים יותר.
בשנת 2019 ערך משרד האוצר 322 מכרזים שבאמצעותם הנפיק ניירות ערך של כמעט 12 טריליון דולר. במכרזים אלה, קונים מוסדיים גדולים מגישים את הצעותיהם למחיר ולכמות ניירות הערך של האוצר שהם רוצים לרכוש. האוצר, המבקש לשלם את סכום הריבית הנמוך ביותר האפשרי על חובותיו, מקבל תחילה את ההצעות עם הרווחים הנמוכים ביותר ולאחר מכן מקבל בהדרגה הצעות יקרות יותר עד שיגייס את כמות הכספים הדרושה לו. באמצעות תהליך התחרותי זה, משרד האוצר קובע את שווי השוק ההוגן של ניירות הערך שלו ולאחר מכן מוכר ניירות ערך נוספים לקונים שאינם מוסדיים במחיר שוק זה.
ישנם מספר יתרונות הקשורים לרכישת ניירות ערך של משרד האוצר באמצעות מכרזים לא תחרותיים. שימוש במכרזים לא תחרותיים יכול לאפשר למשקיעים קטנים לרכוש ניירות ערך מבלי לשלם עמלות תיווך יקרות, כמו למשל באמצעות פלטפורמת Treasury Direct. שימוש במכרזים לא תחרותיים יכול גם להבטיח למשקיעים שהם יקבלו מחיר הוגן על השקעתם, שכן המחיר שהם מקבלים נקבע על ידי פעילות המסחר האמיתית של קונים מוסדיים גדולים. גם הדרישות להשקעה באמצעות מכרזים לא תחרותיים צנועות יחסית, עם היקף הצעה מינימלי של 10,000$ בלבד ומקסימום של 500,000$.
דוגמה למכרז לא תחרותי
באמצעות תהליך המכרז ההולנדי, האוצר יתחיל בהצעת ניירות ערך בתשואה נמוכה מאוד (כזו שלדעתו תהיה נמוכה מכדי למשוך הצעות כלשהן מהמשתתפים במכירה הפומבית). לאחר מכן, הם יעלו בהדרגה את התשואה המוצעת עד שהיא תתחיל למשוך הצעות וימשיכו לעשות זאת עד שמספר ההצעות הכולל שהוגשו יספיק לקלוט את כל ניירות הערך שהאוצר מעוניין למכור.
המשתתפים בתהליך המכרז הזה יהיו קונים מוסדיים, והצעותיהם ייחשבו למכרזים תחרותיים. לאחר שהאוצר יקבל את כמות המכרזים הרצויה, כל משתתפי המכרז שהגישו הצעות זוכות יוכלו לרכוש את ניירות הערך שלהם בתשואה הגבוהה יותר הקשורה להצעה האחרונה שהצליחה.
לדוגמה, אם משקיע עם הצעה מוצלחת היה מוכן לרכוש ניירות ערך בתשואה של 0.10% בלבד, ואם המשקיע האחרון שהוציא הצעה מוצלחת הציע לרכוש בתשואה של 0.30%, אזי כל המשקיעים שהצליחו להצעות ישולמו התשואה הגבוהה יותר של 0.30%, גם אם הן היו מוכנות מלכתחילה לקבל תשואות נמוכות יותר. התשואה הסופית הזו, 0.30%, תחול אז על כל מכרזים לא תחרותיים שיציעו משקיעים לא מוסדיים. באופן זה, הליך התחרות של הרוכשים המוסדיים קובע את המחיר שמקבלים הקונים הקטנים המשתמשים במכרזים לא תחרותיים.
