מהו חוק וולקר?
מהו חוק וולקר? חוק וולקר הוא תקנה פדרלית האוסרת בדרך כלל על בנקים לבצע פעילויות השקעה מסוימות עם החשבונות שלהם ומגבילה את התנהלותם עם קרנות גידור וקרנות פרטיות, הנקראות גם קרנות מכוסות.
מהו חוק וולקר? – נקודות מרכזיות
הבנת חוק וולקר
חוק וולקר נועד להגן על לקוחות הבנקים על ידי מניעת בנקים לבצע סוגים מסוימים של השקעות ספקולטיביות שתרמו למשבר הפיננסי של 2007-2008. בעיקרו של דבר, הוא אוסר על בנקים להשתמש בחשבונות שלהם למסחר קנייני לטווח קצר בניירות ערך, נגזרים וחוזים עתידיים על סחורות, כמו גם אופציות על כל אחד מהמכשירים הללו.
באוגוסט 2019, משרד מבקר המטבע בארה"ב (OCC) הצביע בעד תיקון חוק וולקר בניסיון להבהיר מה מסחר בניירות ערך היה ומה אסור לבנקים. ב-25 ביוני 2020, הפדרל לביטוח פיקדונות גורמים רשמיים ב-FDIC אמרו שהסוכנות תשחרר את ההגבלות של חוק וולקר, ויאפשר לבנקים לבצע בקלות רבה יותר השקעות גדולות בהון סיכון ובקרנות דומות.
בנוסף, הבנקים לא יצטרכו להפריש מזומנים רבים עבור עסקאות נגזרים בין יחידות שונות של אותה חברה. הדרישה הזו הוצבה בכלל המקורי כדי להבטיח שהבנקים לא יימחקו אם הימורים נגזרים ספקולטיביים ישתבשו. שחרור הדרישות הללו עשוי לפנות הון של מיליארדי דולרים לתעשייה.
חוק וולקר נקרא על שמו של הכלכלן ויו"ר הפדרל ריזרב (Fed) לשעבר פול וולקר, שמת ב-8 בדצמבר 2019, בגיל 92. חוק וולקר מתייחס לסעיף 619 של חוק הרפורמה והגנת הצרכן של דוד-פרנק בוול סטריט משנת 2010, אשר קובע כללים ליישום סעיף 13 לחוק חברת אחזקות הבנק משנת 1956.
חוק וולקר אוסר גם על בנקים, או על מוסדות פיקדון מבוטחים, לרכוש או לשמור על זכויות בעלות בקרנות גידור או בקרנות הון פרטיות, בכפוף לפטורים מסוימים. במילים אחרות, הכלל נועד להרתיע את הבנקים מלקחת יותר מדי סיכונים על ידי מניעת השימוש שלהם. כספים עצמיים כדי לבצע השקעות מסוג זה כדי להגדיל את הרווחים. חוק וולקר מסתמך על ההנחה שפעילויות מסחר ספקולטיביות אלו אינן מועילות ללקוחות הבנקים.
הכלל נכנס לתוקף ב-1 באפריל 2014, עם ציות מלא של הבנקים נדרש עד 21 ביולי 2015 – אם כי הפד קבע מאז נהלים לבנקים לבקש זמן ממושך למעבר לציות מלא עבור פעילויות והשקעות מסוימות. ב-30 במאי , 2018, חברי מועצת המנהלים של הפד, בראשות היו"ר ג'רום "ג'יי" פאוול, הצביעו פה אחד לקדם הצעה לשחרר את ההגבלות סביב חוק וולקר ולהפחית את העלויות לבנקים שצריכים לעמוד בו. המטרה, לפי פאוול. , היה "…להחליף דרישות מורכבות ובלתי יעילות מדי בסט דרישות יעיל יותר."
הכלל, כפי שהוא קיים, מאפשר לבנקים להמשיך לעשות שוק, חיתום, גידור, לסחור בניירות ערך ממשלתיים, לעסוק בפעילות של חברות ביטוח, להציע קרנות גידור וקרנות הון פרטיות ולפעול כסוכנים, ברוקרים, או אפוטרופסים. הבנקים עשויים להמשיך להציע שירותים אלה ללקוחותיהם כדי לייצר רווחים. עם זאת, בנקים אינם יכולים לעסוק בפעילויות אלה אם פעולה זו תיצור ניגוד אינטרסים מהותי, תחשוף את המוסד לנכסים או אסטרטגיות מסחר בסיכון גבוה, או תיצור חוסר יציבות בתוך הבנק או המערכת הפיננסית הכללית בארה"ב.
בהתאם לגודלם, על הבנקים לעמוד ברמות שונות של דרישות דיווח כדי לחשוף פרטים על פעילויות המסחר המכוסות שלהם לממשלה. מוסדות גדולים יותר חייבים ליישם תוכנית כדי להבטיח ציות לכללים החדשים, והתוכניות שלהם כפופות לבדיקות וניתוח עצמאיים. מוסדות קטנים יותר כפופים לדרישות ציות ודיווח פחותות.
היסטוריה נוספת של חוק וולקר
מקורו של הכלל הוא ב-2009, כאשר וולקר הציע רגולציה בתגובה למשבר הפיננסי המתמשך (ואחרי שהבנקים הגדולים במדינה צברו הפסדים גדולים מזרועות המסחר הקנייניות שלהם) שמטרתה לאסור על בנקים לבצע ספקולציות בשווקים. וולקר קיווה בסופו של דבר לשקם את הפער בין בנקאות מסחרית לבנקאות השקעות – חטיבה שהייתה קיימת פעם אבל פורקה באופן חוקי על ידי ביטול חלקי של Glass-Steagall Actin 1999.
למרות שלא חלק מההצעה המקורית של הנשיא דאז ברק אובמה לשיפוץ פיננסי, חוק וולקר אושר על ידי אובמה והוסיף להצעה על ידי הקונגרס בינואר 2010.
בדצמבר 2013, חמש סוכנויות פדרליות – מועצת הנגידים של הפד; ה-FDIC; ה-OCC; הוועדה למסחר בחוזים עתידיים על סחורות (CFTC); ו-Securities and Exchange Commission (SEC) – אישרו את התקנות הסופיות המרכיבות את חוק Volcker.
ביקורת על חוק וולקר
חוק וולקר זכה לביקורת נרחבת מזוויות שונות. לשכת המסחר של ארה"ב טענה ב-2017 שמעולם לא נעשה ניתוח עלות-תועלת וכי העלויות הקשורות לחוק וולקר עולות על היתרונות שלו. באותה שנה, פקיד הסיכון הבכיר של קרן המטבע הבינלאומית (IMF) אמר כי התקנות למניעת קשה לאכוף הימורים ספקולטיביים ושחוק וולקר עלול להפחית ללא כוונה את הנזילות בשוק האג"ח.
סדרת הדיונים בנושא פיננסים וכלכלה של הפד (FEDS) העלתה טיעון דומה, ואמרה כי חוק וולקר יצמצם את הנזילות עקב צמצום פעילות עשיית השוק של הבנקים. יתרה מכך, באוקטובר 2017, דו"ח רויטרס חשף כי האיחוד האירופי ( האיחוד האירופי) ביטלה חוק מנוסח שרבים אפיינו כתשובת אירופה לכלל וולקר, תוך ציטוט של שום הסכם צפוי לא באופק. בינתיים, מספר דוחות ציינו השפעה קלה מהצפוי על הכנסות הבנקים הגדולים בשנים שלאחר הכלל חקיקה – אם כי התפתחויות מתמשכות ביישום הכלל עלולות להשפיע על פעולות עתידיות.
עתידו של חוק וולקר
בפברואר 2017, הנשיא דאז דונלד טראמפ חתם על צו ביצוע המורה לשר האוצר דאז, סטיבן מנוצ'ין, לסקור את תקנות המערכת הפיננסית הקיימות. מאז הצו הביצועי, פקידי האוצר פרסמו מספר דוחות המציעים שינויים בדוד-פרנק, כולל הצעה מומלצת לאפשר לבנקים פטורים גדולים יותר במסגרת חוק וולקר.
באחד הדו"חות, שפורסמו ביוני 2017, אמר האוצר כי הוא ממליץ על שינויים משמעותיים בחוק וולקר תוך שהוא מוסיף כי אינו תומך בביטולו ו"תומך באופן עקרוני" במגבלות הכלל על מסחר קנייני. הדו"ח ממליץ במיוחד לפטור מכלל וולקר בנקים עם פחות מ-10 מיליארד דולר בנכסים. האוצר גם ציטט עומסי ציות לרגולציה שנוצרו על ידי הכלל והציע לפשט ולחדד את ההגדרות של מסחר קנייני וקרנות מכוסות בנוסף לריכוך הרגולציה כדי לאפשר לבנקים לגדר ביתר קלות את הסיכונים שלהם.
מאז ההערכה של יוני 2017, בלומברג דיווחה בינואר 2018 כי ה-OCC הובילה מאמצים לשנות את חוק וולקר בהתאם לכמה מהמלצות משרד האוצר. קו הזמן לכניסת תיקונים מוצעים לתוקף עדיין לא ברור, אם כי זה בהחלט ייקח חודשים או שנים. ביוני 2020, הרגולטורים של הבנקים שחררו את אחת מהוראות חוק Volcker כדי לאפשר למלווים להשקיע בקרנות הון סיכון ובנכסים אחרים.
לאחר בחירתו של הנשיא ג'וזף ביידן ב-2020, הממשל החדש אותת על תמיכתו בביטול ההפחתה של עידן טראמפ לתקנות המערכת הפיננסית.
מה הייתה המטרה של חוק וולקר?
מקורו של חוק וולקר הוא ב-2009, כאשר הכלכלן ויו"ר הפדרל ריזרב לשעבר פול וולקר הציע רגולציה בתגובה למשבר הפיננסי המתמשך (ואחרי שהבנקים הגדולים במדינה צברו הפסדים גדולים מזרועות המסחר הקנייניות שלהם). המטרה הייתה להגן על לקוחות הבנקים על ידי מניעת מהבנקים לבצע סוגים מסוימים של השקעות ספקולטיביות שתרמו למשבר. בעיקרו של דבר, היא אוסרת על בנקים להשתמש בחשבונות שלהם (כספי לקוחות) למסחר קנייני לטווח קצר בניירות ערך, נגזרים וסחורות. חוזים עתידיים, כמו גם אופציות על כל אחד מהמכשירים הללו. וולקר קיווה בסופו של דבר לשקם את הפער בין בנקאות מסחרית לבנקאות להשקעות – חטיבה שהייתה קיימת פעם אבל הוסרה באופן חוקי על ידי ביטול חלקי של חוק Glass-Steagall ב-1999.
מהן הביקורות העיקריות על חוק וולקר?
חוק וולקר זכה לביקורת נרחבת מזוויות שונות. לשכת המסחר של ארה"ב טענה ב-2017 שמעולם לא נעשה ניתוח עלות-תועלת וכי העלויות הקשורות לחוק וולקר עולות על היתרונות שלו. סדרת הדיונים הפיננסית והכלכלה של הפד (FEDS) טענה כי חוק וולקר יקטין את הנזילות עקב הפחתה בפעילות עשיית השוק של הבנקים. בנוסף, אנליסטים של קרן המטבע הבינלאומית (IMF) טענו שקשה לאכוף תקנות למניעת הימורים ספקולטיביים.
מה היה חוק הזכוכית-סטיגל?
בעקבות הכישלון של כמעט 5,000 בנקים במהלך השפל הגדול, חוק הגלאס-סטיגל הועבר על ידי הקונגרס האמריקני כחלק מחוק הבנקאות של 1933. בחסות הסנאטור קרטר גלאס, שר האוצר לשעבר, והנציג הנרי סטגל, יו"ר ועדת הבנקאות והמטבע הביתית, היא אסרה על בנקים מסחריים להשתתף בעסקי בנקאות ההשקעות ולהיפך. הרציונל היה ניגוד העניינים שנוצר כאשר בנקים השקיעו בניירות ערך עם נכסים משלהם, שכמובן היו למעשה חשבונם נכסי המחזיקים. במילים פשוטות, תומכי הצעת החוק טענו כי לבנקים מוטלת חובת נאמנות להגן על נכסים אלו ולא לעסוק בפעילות ספקולטיבית יתר על המידה.
סיכום ומסקנות
חוק Volcker נועד להגביל פעילות מסחר ספקולטיבית בסיכון גבוה על ידי בנקים, כגון מסחר קנייני או השקעה בקרנות גידור או קרנות פרייבט אקוויטי או מתן חסות. היא שומרת על היכולות של הבנקים להציע שירותים פיננסיים חשובים מוכווני לקוח, כגון חיתום, עשיית שוק ושירותי ניהול נכסים.
התקנות פותחו על ידי חמש סוכנויות רגולטוריות פיננסיות פדרליות, המתוארות כולן לעיל: מועצת הפדרל ריזרב; ה-CFTC; ה-FDIC; ה-OCC; וה-SEC.
