מהי בעיה?
מהי בעיה? הנפקה היא תהליך של הצעת ניירות ערך על מנת לגייס כספים ממשקיעים. חברות עשויות להנפיק אג"ח או מניות למשקיעים כדרך למימון העסק. המונח "הנפקה" מתייחס גם לסדרה של מניות או איגרות חוב שהוצעו לציבור ומתייחס בדרך כלל לקבוצת המכשירים ששוחררו במסגרת הנפקה אחת.
מהי בעיה? – המונח "הנפקה" מתייחס גם לסדרה של מניות או איגרות חוב שהוצעו לציבור ומתייחס בדרך כלל לקבוצת המכשירים ששוחררו במסגרת הנפקה אחת.
מהי בעיה? – נקודות מרכזיות
הבנת בעיות
הנפקת ניירות ערך יכולה ללבוש צורות רבות. לחברות עשויות להיות הנפקה חדשה, שבה הן משחררות נייר ערך בפעם הראשונה, או הנפקה מנוונת, שבה חברה מבוססת מציעה מניות נוספות. באופן כללי, נושא נוטה להתייחס להנפקה מסוימת. לדוגמה, אם חברה מוכרת קבוצה של אג"ח ל-10 שנים לציבור, מערך האג"ח הזה יטופל כהנפקה אחת.
אם חברה זקוקה להון, בין האפשרויות שלה יש מכירת מניות או הנפקת אג"ח. בהנפקה משנית, הדירקטוריון מצביע על הנפקת מניות נוספות והגדלת מספר המניות הזמינות בשוק למסחר. התמורה ממכירת מניות נוספות לציבור עוברות ישירות לחברה.
כמו כן, אם עסק רוצה להעביר חוב קיים וליצור חוב חדש בו זמנית, הוא עשוי להחליט להנפיק איגרות חוב. החברה לווה כסף ממשקיעים ומחזירה אותם בריבית. הריבית היא הוצאה הניתנת לניכוי מס המפחיתה את עלות ההלוואה של התאגיד.
גורמים בהנפקת מניות או אגרות חוב
חברות צריכות לשקול יעדים עסקיים כשהן מחליטות אם למכור מניות או להנפיק אג"ח. הנפקת מניות או אג"ח על מנת לגייס הון לפרויקטים יכולה להיות בעלת השפעה של שינוי מבנה ההון של חברה (המורכבת מתמהיל של חוב והון עצמי). עד כמה משוקלל מבנה החברה בחוב או בהון קובע את עלות ההון עבור החברה. עלות הנפקת החוב היא שיעור הריבית שהחברה המנפיקה צריכה לשלם מעת לעת למשקיעים ולמלווים שלה. עלות הנפקת ההון העצמי היא תשלומי דיבידנד. מציאת איזון טוב בין שני סוגי ניירות הערך יכולה לעזור לחברה להימנע מתשלום עלות הון גבוהה.
לא צריך להחזיר כסף מהשקעות במניות, וגם לא צריך לשלם דיבידנדים הקשורים למניות כמו ריבית עם איגרות חוב. מכיוון שכל הנפקה של מניות משנה את הבעלות של המשקיע בחברה, יש גבול לכמה מניות חברה יכולה להנפיק כדי להפוך לבעיה.
עם זאת, תאגידים יכולים להנפיק איגרות חוב כל עוד המשקיעים מוכנים לפעול כמלווים. מכיוון שחברות יכולות לשלם לבעלי אג"ח ריבית נמוכה יותר ולשמור על שליטה רבה יותר על המימון, הנפקת אג"ח היא זולה יותר מאשר הלוואות מבנק. איגרות חוב לא משנות את הבעלות או התפעול של חברה שבבעלות בזמן מכירת מניות. שמירת הרישום היא פשוטה יותר עם מחזיקי אג"ח, מכיוון שכל האג"ח עם אותה הנפקה מרוויחות את אותה ריבית ויש להן תאריך פדיון זהה. גם הנפקות אג"ח גמישות יותר מהנפקת מניות.
חיתום מניות ואיגרות חוב
חברות המנפיקות מניות ואג"ח עשויות להשתמש בבנקי השקעות כדי להקל על התהליך. לדוגמה, אם חברה מחליטה למכור אג"ח, בנק ההשקעות קובע את הערך והסיכון של התאגיד, לאחר מכן קובע את המחירים, ולבסוף חותם ומוכר את האג"ח לציבור או באופן פרטי במה שנקרא השמה פרטית. בנקי השקעות עשויים גם לחתום על מניות או ניירות ערך אחרים להנפקה ראשונית (IPO) או הנפקה משנית לציבור. ניתן לשייך רצי ספרים לחשבונות גדולים יותר.
חיתום כרוך בביצוע מחקר מעמיק והערכת מידת הסיכון הקשורה בהנפקה חדשה. בדיקה זו עוזרת לקבוע שיעורי אשראי הוגנים להלוואות וליצור שוק לאבטחות ערך על ידי תמחור מדויק של סיכון ההשקעה. אם הסיכון ייחשב גבוה מדי, חתם עשוי לסרב להשתתף או ידרוש תשואה גבוהה יותר. החיתום מבטיח שההנפקה של החברה תגייס את כמות ההון הדרוש, ומספקת לחתמים פרמיה או רווח עבור שירותם. המשקיעים נהנים מתהליך הבדיקה שהחיתום מספק ומהיכולת שהוא נותן להם לקבל החלטת השקעה מושכלת.
סוג זה של חיתום יכול לכלול מניות בודדות כמו גם ניירות ערך חוב, כולל איגרות חוב ממשלתיות, קונצרניות או עירוניות. חתמים או מעסיקיהם רוכשים ניירות ערך אלה כדי למכור אותם מחדש ברווח למשקיעים או סוחרים (המוכרים אותם לקונים אחרים). כאשר מעורבים יותר מחתם אחד או קבוצת חתמים אחת, הדבר מכונה סינדיקט חתם.
