פרס ריקסבנק במדעי הכלכלה לזכרו של אלפרד נובל הוענק 51 פעמים ל -84 חתני פרס אשר חקרו ובדקו עשרות רעיונות פורצי דרך. להלן חמש תיאוריות כלכליות נושאות פרסים שתרצו להכיר. אלה רעיונות שסביר להניח שתשמע עליהם בסיפורי חדשות מכיוון שהם חלים על היבטים עיקריים בחיי היומיום שלנו.
1. ניהול משאבי קופה משותפת
בשנת 2009, פרופסור מדע המדינה באוניברסיטת אינדיאנה, אלינור אוסטרום, הייתה לאישה הראשונה שזכתה בפרס. היא קיבלה את זה "לניתוח שלה על הממשל הכלכלי, במיוחד הנחלת הכלל."
מחקריה של אוסטרום הראו כיצד קבוצות עובדות יחד לניהול משאבים משותפים כגון אספקת מים, דגים, מלאי לובסטר ומרעה באמצעות זכויות קניין קולקטיביות .היא הראתה שהתיאוריה הרווחת של האקולוג גארט הרדין בנושא "טרגדיה של הכלל" איננה התיאוריה. רק תוצאה אפשרית, או אפילו התוצאה הסבירה ביותר כשאנשים חולקים משאב משותף.
התיאוריה של הרדין אומרת כי המשאבים המשותפים צריכים להיות בבעלות הממשלה או לחלק אותם למגרשים בבעלות פרטית כדי למנוע את הידלדלות המשאבים באמצעות שימוש יתר. לדבריו, כל משתמש בודד ינסה להשיג תועלת אישית מקסימאלית מהמשאב לרעת המשתמשים המאוחרים יותר.
אוסטרום הראה כי ניתן לנהל ביעילות משאבים של בריכה משותפת, ללא שליטה ממשלתית או פרטית, כל עוד אלה המשתמשים במשאב קרובים אליו פיזית ומנהלים יחסים זה עם זה. מכיוון שגורמים חיצוניים וסוכנויות ממשלתיות אינם מבינים תנאים או נורמות מקומיות, וחסרים קשרים עם הקהילה, הם עשויים לנהל משאבים משותפים בצורה גרועה. לעומת זאת, מקורבים אשר מקבלים אמירה בניהול משאבים ישכרו שוטרים על מנת להבטיח שכל המשתתפים ימלאו אחר כללי הקהילה.
למידע נוסף על המחקר שזכה בפרסים של אוסטרום בספרה "Governing the Commons: The Evolution of Institutions for Collective Action" משנת 1990, ובמאמרו בכתב העת Science בנושא 1999, "Revisiting the Commons: Lessons Local, Challenges Global." 6 7
2. כלכלה התנהגותית
הפרס לשנת 2002 זכה לפסיכולוג דניאל כהנמן "על כך שיש לו תובנות משולבות ממחקר פסיכולוגי על מדעי הכלכלה, במיוחד בנוגע לשיפוט אנושי ולקבלת החלטות בחוסר וודאות." כהנמן הראה שאנשים לא תמיד פועלים מתוך אינטרס עצמי רציונלי, שכן התיאוריה הכלכלית של מקסום התועלת הצפוי תנבא. תפיסה זו הינה מכרעת בתחום המחקר המכונה מימון התנהגותי. כהנמן ערך את מחקריו עם עמוס טברסקי, אך טברסקי לא היה זכאי לקבל את הפרס משום שנפטר בשנת 1996 והפרס אינו מוענק לאחר מותו.
כהנמן וטברסקי זיהו הטיות קוגניטיביות שכיחות הגורמות לאנשים להשתמש בנימוקים לקויים כדי לקבל החלטות לא רציונליות. הטיות אלה כוללות את אפקט העיגון, הכשל בתכנון ואשליית השליטה. המאמר שלהם, "תורת הפרוספקטים: ניתוח החלטות בסיכון", הוא אחד המצוטטים ביותר בכתבי העת הכלכליים. תיאוריית הסיכויים עטורת הפרסים שלהם מראה כיצד אנשים באמת מקבלים החלטות במצבים לא בטוחים. אנו נוטים להשתמש בהנחיות לא רציונליות כגון הגינות הנתפסת וסלידת אובדן, המבוססות על רגשות, עמדות וזיכרונות, ולא הגיון. לדוגמה, כהנמן וטברסקי הבחינו שנשקיע יותר מאמצים לחסוך כמה דולרים ברכישה קטנה מאשר לחסוך סכום זהה ברכישה גדולה.
כהנמן וטברסקי הראו גם שאנשים נוטים להשתמש בכללים כלליים, כמו ייצוגיות, כדי לפסוק שיפוטים הסותרים את חוקי ההסתברות. לדוגמא, כאשר נותנים תיאור של אישה שדואגת מאפליה ונשאלת אם היא נוטה יותר להיות מגדת בנק או מגדת בנק שהיא פעילה פמיניסטית, אנשים נוטים להניח שהיא האחרונה למרות שחוקי ההסתברות מספרים לנו שהרבה יותר סביר שהיא תהיה הראשונה
3. מידע אסימטרי
בשנת 2001 זכו ג'ורג 'אקרלוף, א' מייקל ספנס וג'וזף א. סטיגליץ בפרס "על ניתוחם של שווקים עם מידע אסימטרי". השלישייה הראתה כי מודלים כלכליים המבוססים על מידע מושלם לרוב מוטעים כיוון שלמעשה, צד אחד לעסקה לרוב מחזיק במידע מעולה, תופעה המכונה "חוסר סימטריה במידע".
הבנה של חוסר סימטריה במידע שיפרה את הבנתנו כיצד סוגים שונים של שווקים באמת עובדים ואת חשיבות השקיפות הארגונית. אקרלוף הראה כיצד אסימטריות מידע בשוק המכוניות המשומשות, שם מוכרים יודעים יותר מקונים על איכות כלי הרכב שלהם, יכולה ליצור שוק עם לימונים רבים (מושג המכונה "בחירה שלילית"). פרסום מרכזי הקשור לכך הפרס הוא מאמרו בכתב העת של אקרלוף משנת 1970, "השוק ל'לימונים ': אי וודאות איכותית ומנגנון השוק."
המחקר של ספנס התמקד באיתות, או כיצד משתתפי שוק מושכלים יותר יכולים להעביר מידע למשתתפים פחות מושכלים. לדוגמא, הוא הראה כיצד מועמדים לעבודה יכולים להשתמש בהישגים חינוכיים כאות למעסיקים פוטנציאליים לגבי הפריון הסביר שלהם וכיצד תאגידים יכולים לאותת על רווחיותם למשקיעים באמצעות הנפקת דיבידנדים.
סטיגליץ הראה כיצד חברות ביטוח יכולות ללמוד אילו לקוחות מהווים סיכון גדול יותר להוצאות גבוהות (תהליך שכינה "סינון") על ידי הצעת שילובים שונים של השתתפות עצמית ופרמיות.
כיום, המושגים הללו כל כך רחבים שאנחנו לוקחים אותם כמובנים מאליהם, אך כאשר הם פותחו לראשונה, הם היו פורצי דרך.
4. תורת המשחקים
האקדמיה העניקה את פרס 1994 לג'ון סי הרסניי, ג'ון פ 'נאש ג'וניור וריינהרד סלטן "על ניתוחם החלוצי של שיווי משקל בתורת המשחקים הלא-שיתופיים." תורת המשחקים הלא-שיתופיים היא ענף של ניתוח האינטראקציה האסטרטגית הידועה בכינויו "תורת המשחקים". משחקים שאינם משתפים פעולה הם אלו שבהם המשתתפים מבצעים הסכמים לא מחייבים. כל משתתף מבסס את החלטותיו על האופן שבו הוא מצפה ממשתתפים אחרים להתנהג, מבלי לדעת כיצד הם ינהגו בפועל.
אחת התרומות העיקריות של נאש הייתה שיווי המשקל נאש, שיטה לחיזוי התוצאה של משחקים שאינם משתפים פעולה על בסיס שיווי משקל. עבודת הדוקטורט של נאש משנת 1950, "משחקים לא שיתופיים", מפרטת את התיאוריה שלו. שיווי המשקל של נאש התרחב במחקר קודם על משחקים של שני שחקנים וסכום אפס.
סלטן יישם את הממצאים של נאש על אינטראקציות אסטרטגיות דינמיות, והרסניי יישם אותם על תרחישים עם מידע לא מלא כדי לסייע בפיתוח תחום כלכלת המידע. תרומותיהם נמצאות בשימוש נרחב בכלכלה, כגון ניתוח האוליגופול ותורת הארגון התעשייתי, והיוו השראה לתחומי מחקר חדשים.
5. תורת הבחירה הציבורית
ג'יימס מ 'ביוקנן ג'וניור קיבל את הפרס בשנת 1986 "על פיתוח הבסיסים החוזיים והחוקתיים לתיאוריה של קבלת החלטות כלכליות ופוליטיות." תרומתו העיקרית של ביוקנן לתיאוריה לבחירת הציבור מביאה תובנות ממדע המדינה וכלכלה. להסביר כיצד גורמים במגזר הציבורי (למשל פוליטיקאים וביורוקרטים) מקבלים החלטות. הוא הראה כי בניגוד לתבונה המקובלת לפיה שחקנים במגזר הציבורי פועלים לטובת הציבור (כ"עובדי ציבור "), פוליטיקאים וביורוקרטים נוטים לנהוג באינטרס האישי שלהם, ממש כמו שחקנים במגזר הפרטי (למשל, צרכנים ויזמים) .18 הוא תיאר את התיאוריה שלו כ"פוליטיקה ללא רומנטיקה. "19
בעזרת התובנות של ביוקנן בנוגע לתהליך הפוליטי, הטבע האנושי והשווקים החופשיים, נוכל להבין טוב יותר את התמריצים המניעים גורמים פוליטיים ולנבא טוב יותר את תוצאות קבלת ההחלטות הפוליטיות. לאחר מכן נוכל לעצב כללים קבועים אשר סביר יותר להוביל לתוצאות רצויות.
לדוגמה, במקום לאפשר הוצאות גירעון, שמנהיגים פוליטיים מונעים לעסוק בהם מכיוון שכל תוכנית שהממשלה מממנת מרוויחה תמיכה בפוליטיקאים מקבוצת מצביעים, אנו יכולים להטיל ריסון חוקתי על ההוצאות הממשלתיות, מה שמיטיב עם הציבור הרחב על ידי הגבלת נטל מס.
ביוקנן מציג את התיאוריה עטורת הפרסים שלו בספר שכתב יחד עם גורדון טולוק בשנת 1962, "חשבון ההסכמה: יסודות לוגיים של דמוקרטיה חוקתית".
