מהי המערכת המוניטרית האירופית (EMS)?
מהי המערכת המוניטרית האירופית (EMS)? המערכת המוניטרית האירופית (EMS) הייתה הסדר שערי חליפין מתכוונן שהוקם בשנת 1979 כדי לטפח שיתוף פעולה מדיניות מוניטרית הדוק יותר בין חברי הקהילה האירופית (EC). המערכת המוניטרית האירופית (EMS) הוחלפה מאוחר יותר על ידי האיחוד הכלכלי והמוניטרי האירופי (EMU), שהקים מטבע משותף, אירו.
מהי המערכת המוניטרית האירופית (EMS)? – נקודות מרכזיות
הבנת המערכת המוניטרית האירופית (EMS)
ה-EMS נוצר בתגובה לקריסת הסכם ברטון וודס. הסכם ברטון וודס, שנוצר לאחר מלחמת העולם השנייה (מלחמת העולם השנייה), קבע שער חליפין קבוע שניתן להתאמה כדי לייצב כלכלות ולגבש את הכוח הפיננסי העולמי בקרב מדינות בעלות הברית המערביות. כשהיא ננטשה בתחילת שנות ה-70, המטבעות החלו לצוף – תנודות בערך השוק זה ביחס לזה – מה שגרם לחברי האיחוד האירופי לחפש הסכם שער חליפין חדש כדי להשלים את איחוד המכסים שלהם.
המטרה העיקרית של ה-EMS הייתה לייצב את האינפלציה ולעצור תנודות גדולות של שער החליפין בין מדינות אירופה. זה היה חלק ממטרה כוללת יותר של טיפוח אחדות כלכלית ופוליטית באירופה, שבסופו של דבר סללה את הדרך למטבע משותף, האירו.
תנודות המטבע נשלטו באמצעות מנגנון שער חליפין (ERM). ה-ERM היה אחראי על הצמדת שערי החליפין הלאומיים, ואיפשר סטיות קלות בלבד מיחידת המטבע האירופי (ECU) – מטבע מלאכותי מורכב המבוסס על סל של 12 מטבעות החברות באיחוד האירופי, המשוקלל בהתאם לחלקה של כל מדינה בתפוקה של האיחוד האירופי. ה-ECU שימש כמטבע ייחוס למדיניות שער החליפין וקבע שערי חליפין בין המטבעות של המדינות המשתתפות באמצעות שיטות חשבונאיות מאושרות רשמית.
היסטוריה של המערכת המוניטרית האירופית (EMS)
השנים הראשונות של ה-EMS אופיינו בערכי מטבעות והתאמות לא אחידות שהעלו את הערך של מטבעות חזקים יותר והורידו את אלה של חלשים יותר. לאחר 1986, שינויים בריבית הלאומית שימשו במיוחד כדי לשמור על יציבות כל המטבעות.
משבר חדש עבור EMS הופיע בתחילת שנות ה-90. תנאים כלכליים ופוליטיים שונים של המדינות החברות, בעיקר איחודה מחדש של גרמניה, הובילו לפרישה לצמיתות של בריטניה מה-EMS ב-1992. נסיגת בריטניה הבשילה את התעקשותה המאוחרת על עצמאות מיבשת אירופה; בריטניה סירבה להצטרף לגוש האירו, יחד עם שוודיה ודנמרק.
במהלך תקופה זו, הוגברו המאמצים ליצור מטבע משותף וליצור בריתות כלכליות גדולות יותר. בשנת 1993, רוב החברות באיחוד האירופי חתמו על אמנת מאסטריכט, שהקימה את האיחוד האירופי. שנה לאחר מכן, האיחוד האירופי הקים את המכון המוניטרי האירופי, שהפך לבנק המרכזי האירופי (ECB) בשנת 1998. האחריות העיקרית של ה-ECB הייתה להנהיג מדיניות מוניטרית ושיעור ריבית אחדים.
בסוף 1998, רוב מדינות האיחוד האירופי הורידו בו-זמנית את הריבית כדי לקדם צמיחה כלכלית ולהתכונן ליישום האירו. בינואר 1999 נוצר מטבע מאוחד, האירו; האירו משמש את רוב המדינות החברות באיחוד האירופי. האיחוד הכלכלי והמוניטרי האירופי (EMU) הוקם גם הוא, שירש את ה-EMS כשם החדש לארגון המדיניות המוניטרית והכלכלית המשותף של האיחוד האירופי.
ביקורת על המערכת המוניטרית האירופית (EMS)
במסגרת ה-EMS, ניתן היה לשנות את שערי החליפין רק אם שתי המדינות החברות והנציבות האירופית היו בהסכמה. זה היה מהלך חסר תקדים שגרר הרבה ביקורת.
בעקבות המשבר הכלכלי העולמי של 2008-2009, התברר מתח משמעותי בין עקרונות ה-EMS לבין מדיניות הממשלות הלאומיות.
מדינות חברות מסוימות – יוון, בפרט, אך גם אירלנד, ספרד, פורטוגל וקפריסין – נקטו במדיניות שיצרה גירעונות לאומיים גבוהים. תופעה זו כונתה מאוחר יותר כמשבר החוב הריבוני האירופי. מדינות אלה לא יכלו לפנות לפיחות במטבעותיהן ולא הורשו להוציא כדי לקזז את שיעורי התעסוקה.
מלכתחילה, מדיניות המערכת המוניטרית האירופית (EMS) אסרה בכוונה חילוץ לכלכלות חולות בגוש האירו. למרות ההתנגדות הקולנית של חברות האיחוד האירופי עם כלכלות חזקות יותר, ה-EMU קבע לבסוף אמצעי חילוץ כדי לספק הקלה לחברות בקשיים.
