מהי תורת הישות?
מהי תורת הישות? תיאוריית הישות היא תיאוריה משפטית ותפיסה חשבונאית לפיה כל הפעילות העסקית המנוהלת על ידי כל תאגיד או עסק באחריות מוגבלת נפרדת מזו של בעליה. לתיאוריית הישות יש שני היבטים. בחשבונאות, זה אומר שחשבונות עסקיים ואישיים, עסקאות, נכסים והתחייבויות צריכים להיות מטופלים תחת ישויות נפרדות ומחוזיות ללא תלות בכספים האישיים של הבעלים. במשפט עסקי, המשמעות היא שתחת הנחת היסוד של אחריות מוגבלת, אין לשאת באחריות אישית לבעלים של עסק בנוי כישות נפרדת להתחייבויות שנגרמו לעסק. למרות כמה ביקורות, במידה רבה בשל אופייה הפיקטיבי ובעיות הסוכנות שהיא יוצרת בפועל, תיאוריית הישויות הייתה חשובה לאין ערוך לפרקטיקות החשבונאות של חברות באחריות מוגבלת (LLC) ולמעמדם של תאגידים כיום כאנשים משפטיים.
מהי תורת הישות? – למרות כמה ביקורות, במידה רבה בשל אופייה הפיקטיבי ובעיות הסוכנות שהיא יוצרת בפועל, תיאוריית הישויות הייתה חשובה לאין ערוך לפרקטיקות החשבונאות של חברות באחריות מוגבלת (LLC) ולמעמדם של תאגידים כיום כאנשים משפטיים.
מהי תורת הישות? – נקודות מרכזיות
הבנת תורת הישות
על פי תיאוריית הישויות, אדם או קבוצת אנשים שעובדים יחד כחברה עסקית מטופלים כאל ישות משפטית וחשבונאית נפרדת, היוצר בעצם אדם בדיוני. כל מי שעושה עסקים עם אותו אדם או קבוצה נחשב במובן המשפטי והחשבונאי כעושה עסקים עם המשרד ולא עם האנשים איתם הם באמת מתמודדים.
זה מאפשר הן 1) החשבונאות הקולקטיבית של עסקאות, והן 2) הבעלות והאחריות החוקית על נכסים והתחייבויות להירשם ולהישפט בנפרד מכל פעילות אחרת שבה עוסקים חברי הפירמה. קיבוץ החשבונאות של עסקאות יחד תחת נפרד ישויות פירושו שניתן לחשב בקלות רבה יותר את הרווחים (או הפסדים) ואת הערך הנקי של נכסים רלוונטיים על מנת להקל על קבלת החלטות כלכלית רציונלית.
הפיכת חברות עסקיות לאנשים בדיוניים בעיני החוק פירושה שפירמות יכולות להחזיק בנכסים ורכוש, להנפיק חובות (ללוות כסף), להתקשר בחוזים וכדומה. ניתן לתבוע גם פירמות, מבלי לתבוע גם את הבעלות וההנהלה באופן אישי.
על פי תורת הישויות, המשוואה החשבונאית למאזן עסקי מתארת את הפירמה כישות (סך הנכסים שלה) בצד אחד של המשוואה, מול שתי ישויות נפרדות, בעלי המניות (המחזיקים בהון העצמי של הפירמה) והנושה ( המחזיקים בהתחייבויות או בחובות של החברה):
Assets=Liabilities+Stockholders'Equitywhere:Liabilities=כל החובות וההתחייבויות השוטפים והארוכי טווח. הון}\\ &\textbf{כאשר:}\\ &\text{התחייבויות} = \text{כל השוטפים והארוכים} \\ &\text{חובות והתחייבויות}\\ &\text{הון עצמי} = \text{נכסים זמינים ל} \\ &\text{בעלי מניות אחרי כל ההתחייבויות}\\ \end{aligned}Assets=Liabilities+Stockholders'Equitywhere:Liabilities=All החובות השוטפים ו ו לטווח ארוך ו ההון העצמי=נכסים זמינים לבעלי המניות אחרי כל ההתחייבויות
ניתן להשוות זאת למשוואה של המשוואה המאזן של בעלות יחידה או חברה ללא אחריות או לשווי הנקי של אדם פרטי, המציגה את שווי העסק (או הפרט) כהפרש בין הנכסים שבבעלותם. והחובות שהם אחראים להם, הכל כישות משפטית וחשבונאית אחת.
על ידי בידוד בעלים של עסק מאחריות מלאה לפעולות העסק, היישום של תיאוריית הישויות מקל על ריכוז נכסים יצרניים בשליטתם של מנהלים ועובדים בעסק שבדרך כלל יש להם ידע ומיומנויות מיוחדים יותר לגבי אופן היישום נכסים אלה ברווחיות.
הגבלת אחריות הבעלים היא דרך לגרום להם להפקיד את השליטה בנכסיהם בידי מנהלים שיכולים להשתמש בהם בצורה פרודוקטיבית יותר ממה שהבעלים עצמם יכולים, מה שמגדיל את ההזדמנויות לפעילויות עסקיות שיתופיות שמייצרות ערך עבור כל הפרטים המעורבים.
ביקורת על תורת הישות
אף על פי שהמושג הבסיסי של תיאוריית הישות מסתובב לפחות מאז המאה ה-19 והוא האופן הרווח שבו עסקים מתנהלים ומתנהלים בכל רחבי העולם, הוא לא תמיד מובן באופן אינטואיטיבי על ידי אנשים רבים. הדבר נובע בעיקר מהבעיה המעט ברורה שהיא דורשת מאנשים להאמין, או לפחות להעמיד פנים שהם מאמינים, בישויות דמיוניות שקיימות רק על הנייר בדוחות חשבונאיים ובמסמכים משפטיים.
במציאות, חברה אינה בעצמה ישות עצמאית, אלא יומרה קולקטיבית של הבעלים, המנהלים, העובדים ובעלי עניין אחרים המעורבים בעסקאות עסקיות עימם. עם זאת, תיאוריית הישויות דורשת שאנשים אמיתיים, לפחות בהתנהלותם העסקית והמשפטית, יתנהגו כאילו הם מאמינים שאנשים דמיוניים באמת קיימים. יומרה משפטית וחשבונאית זו נועדה לעזור לעקוב ולהגן על הרווחים שהעסק מייצר ולעודד השקעות פרודוקטיביות, אם כי זה עשוי להיראות כמעט כמו קסם או אולי טירוף מרצון.
הרווח הזה קשור תמיד לארנקים של הבעלים, אבל היישום של תורת הישויות בחשבונאות ובמשפט מגן על אותם ארנקים מכל העלויות והסיכונים שהעסק גם מייצר. הביקורת השנייה על תיאוריית הישויות היא שהיא יכולה ליצור ולהחמיר בעיות סוכנות על ידי הפרדת בעלות – תביעות על רווחים – מהשליטה על הפעילויות העסקיות בפועל שמייצרות רווחים אלה.
לבעלים שמבודדים, במובן החשבונאי, אך בעיקר במובן המשפטי, מאחריות מלאה לעלויות והסיכונים שהעסק שלהם יוצר, פשוט יש להם פחות תמריץ לדאוג אם לחברה ייגרמו לחובות שאינה יכולה לשלם או מטילה עלויות וסיכונים על גורמים חיצוניים. עוברי אורח (שכלכלנים מכנים חיצוניות). גם לעובדים ולמנהלים יש פחות תמריץ לדאוג אם מעשיהם פוגעים באינטרסים של הבעלים או של צדדים שלישיים כאשר הם יודעים שהסיכון של הבעלים מוגבל ושהסיכון שלהם לאובדן מוגבל באופן דומה לסיכון לאובדן מקום עבודתם.
