מהי תורת הסוכנות?
מהי תורת הסוכנות? תורת הסוכנויות היא עיקרון המשמש להסבר ולפתרון בעיות ביחסים בין מנהלים עסקיים לסוכנים שלהם. לרוב, מערכת היחסים הזו היא זו שבין בעלי מניות, כמנהלים, ומנהלי חברה, כסוכנים.
מהי תורת הסוכנות? – נקודות מרכזיות
הבנת תורת הסוכנות
סוכנות, במונחים רחבים, היא כל מערכת יחסים בין שני צדדים שבהם האחד, הסוכן, מייצג את האחר, המנהל, בעסקאות יום-יומיות. המנהל או המנהלים שכרו את הסוכן לבצע שירות מטעמם.
המנהלים מאצילים את סמכות קבלת ההחלטות לסוכנים. מכיוון שהחלטות רבות המשפיעות על הקרן כלכלית מתקבלות על ידי הסוכן, עלולים להיווצר חילוקי דעות, ואף הבדלי סדרי עדיפויות ואינטרסים. תיאוריית הסוכנות מניחה שהאינטרסים של מנהל וסוכן אינם תמיד מתאימים. זה מכונה לפעמים הבעיה הראשית-סוכן.
בהגדרה, סוכן משתמש במשאבים של מנהל. המנהל הפקיד כספים אך יש לו מעט או ללא תשומות יומיומיות. הסוכן הוא מקבל ההחלטות, אך הוא כרוך בסיכון מועט או ללא סיכון מכיוון שכל ההפסדים יישא על המנהל.
מתכננים פיננסיים ומנהלי תיקים הם סוכנים מטעם המנהלים שלהם ומקבלים אחריות על נכסי המנהלים. אלסי יכול להיות אחראי על הגנה ושמירה על נכסים שאינם שייכים להם. למרות שעל השוכר מוטלת המשימה לטפל בנכסים, לשוכר יש פחות אינטרס להגן על הטובין מאשר לבעלים בפועל.
תחומי מחלוקת בתורת הסוכנויות
תיאוריית הסוכנות מתייחסת למחלוקות המתעוררות בעיקר בשני תחומים מרכזיים: הבדל ביעדים או הבדל בשנאת סיכון.
לדוגמה, מנהלי חברה, עם עין לרווחיות לטווח קצר ותגמול גבוה, עשויים לרצות להרחיב עסק לשווקים חדשים בסיכון גבוה. עם זאת, הדבר עלול להוות סיכון לא מוצדק לבעלי המניות, המודאגים ביותר מהצמיחה ארוכת הטווח של הרווחים וייסוף שער המניה.
סוגיה מרכזית נוספת שבה מתייחסת תאוריית הסוכנויות לעתים קרובות היא כרוכה ברמות בלתי תואמות של סובלנות סיכון בין מנהל לסוכן. לדוגמה, בעלי מניות בבנק עלולים להתנגד לכך שההנהלה הציבה את הרף נמוך מדי לגבי אישורי הלוואות, ובכך נוטלים על עצמם סיכון גדול מדי במחדלים.
צמצום אובדן סוכנות
תומכים שונים של תיאוריית הסוכנויות הציעו דרכים ליישוב מחלוקות בין סוכנים ומנהלים. זה מכונה "צמצום אובדן סוכנות". הפסד סוכנות הוא הסכום שלטענת המנהל אבד עקב פעלו של הסוכן בניגוד לאינטרסים של המנהל.
העיקרית בין האסטרטגיות הללו היא מתן תמריצים למנהלים בתאגידים כדי למקסם את הרווחים של המנהלים שלהם. האופציות המוענקות למנהלי החברה מקורן בתורת הסוכנות. תמריצים אלה מחפשים דרך לייעל את היחסים בין מנהלים וסוכנים. פרקטיקות אחרות כוללות קשירת שכר הבכירים בחלקה לתשואות בעלי המניות. אלו הן דוגמאות לאופן שבו משתמשים בתיאוריית הסוכנות בממשל תאגידי.
פרקטיקות אלה הובילו לחששות שההנהלה תסכן את צמיחת החברה בטווח הארוך כדי להגביר את הרווחים בטווח הקצר ואת השכר שלה. לעתים קרובות ניתן לראות זאת בתכנון תקציבי, שבו ההנהלה מפחיתה אומדנים בתקציבים שנתיים, כך שיובטח להם לעמוד ביעדי הביצועים. חששות אלה הובילו לתוכנית פיצויים נוספת שבה שכר הבכירים נדחה חלקית ותיקבע בהתאם ליעדים ארוכי הטווח.
לפתרונות הללו יש מקבילות ביחסי סוכנות אחרים. תגמול מבוסס ביצועים הוא דוגמה אחת. אחרת היא לדרוש שאבונדיס יפרסם כדי להבטיח את אספקת התוצאה הרצויה. ואז יש את המוצא האחרון, שהוא פשוט לפטר את הסוכן.
באילו מחלוקות מתייחסת תורת הסוכנות?
תיאוריית הסוכנות מתייחסת למחלוקות המתעוררות בעיקר בשני תחומים מרכזיים: הבדל ביעדים או הבדל בשנאת סיכון. ההנהלה עשויה לרצות להרחיב עסק לשווקים חדשים, תוך התמקדות בסיכוי של רווחיות לטווח קצר ותגמול גבוה. עם זאת, ייתכן שהדבר לא יתאים לקבוצה שונאת סיכון יותר של בעלי מניות, המודאגים ביותר מצמיחה ארוכת טווח של רווחים וייסוף מחירי המניות. יכולות להיות גם רמות סובלנות לסיכון שאינן תואמות בין מנהל וסוכן. לדוגמה, בעלי מניות בבנק עלולים להתנגד לכך שההנהלה הציבה את הרף נמוך מדי לגבי אישורי הלוואות, ובכך נוטלת על עצמם סיכון גדול מדי למחדלים.
מהי הבעיה הראשית-סוכן?
בעיית הסוכן הראשי היא התנגשות בסדרי עדיפויות בין אדם או קבוצה לבין הנציג המוסמך לפעול בשמם. סוכן רשאי לפעול בדרך המנוגדת לטובת המנהל. הבעיה העיקרית-סוכן מגוונת כמו התפקידים האפשריים של מנהל וסוכן. זה יכול להתרחש בכל מצב שבו הבעלות על נכס, או מנהל, מאצילה שליטה ישירה בנכס זה לצד אחר, או סוכן. לדוגמה, רוכש דירה עשוי לחשוד שמתווך מעוניין בעמלה יותר מאשר בחששות של הרוכש.
מהן שיטות יעילות לצמצום אובדן סוכנות?
הפסד סוכנות הוא הסכום שלטענת המנהל אבד עקב פעלו של הסוכן בניגוד לאינטרסים של המנהל. העיקרית בין האסטרטגיות ליישוב מחלוקות בין סוכנים ומנהלים היא הצעת תמריצים למנהלי תאגידים כדי למקסם את הרווחים של המנהלים שלהם. האופציות המוענקות למנהלי החברה מקורן בתורת הסוכנות ומבקשות לייעל את היחסים בין המנהלים והסוכנים. פרקטיקות אחרות כוללות קשירת שכר הבכירים בחלקה לתשואות בעלי המניות.