מהו שיעור התשואה חסר הסיכון?
מהו שיעור התשואה חסר הסיכון? שיעור התשואה חסר הסיכון הוא שיעור התשואה התיאורטי של השקעה עם אפס סיכון. שיעור חסר סיכון מייצג את העניין שמשקיע היה מצפה מהשקעה נטולת סיכון לחלוטין במשך פרק זמן מוגדר. ניתן לחשב את הריבית המכונה "אמיתית" חסרת סיכון על ידי הפחתת שיעור האינפלציה הנוכחי מהתשואה של אג"ח האוצר התואמת את משך ההשקעה שלך.
מהו שיעור התשואה חסר הסיכון? – ניתן לחשב את הריבית המכונה "אמיתית" חסרת סיכון על ידי הפחתת שיעור האינפלציה הנוכחי מהתשואה של אג"ח האוצר התואמת את משך ההשקעה שלך.
מהו שיעור התשואה חסר הסיכון? – נקודות מרכזיות
הבנת שיעור התשואה ללא סיכון
בתיאוריה, הריבית חסרת הסיכון היא התשואה המינימלית שמשקיע מצפה לו עבור כל השקעה מכיוון שהם לא יקבלו סיכון נוסף אלא אם כן שיעור התשואה הפוטנציאלי גדול מהשיעור חסר הסיכון. קביעת פרוקסי לשיעור התשואה חסר הסיכון עבור מצב נתון חייבת להתחשב בשוק הביתי של המשקיע, בעוד שהריבית השלילית מסבכת את הנושא.
אולם בפועל, שיעור נטול סיכון באמת אינו קיים מכיוון שאפילו ההשקעות הבטוחות ביותר טומנות בחובן כמות קטנה מאוד של סיכון. לפיכך, הריבית על שטר אוצר לשלושה חודשים (T-bill) משמשת לעתים קרובות כריבית חסרת סיכון עבור משקיעים מבוססי ארה"ב.
שטר האוצר של ארה"ב לשלושה חודשים הוא פרוקסי שימושי מכיוון שהשוק סבור שאין כמעט סיכוי שממשלת ארה"ב תעמוד בהתחייבויותיה. הגודל הגדול והנזילות העמוקה של השוק תורמים לתפיסת הבטיחות. עם זאת, משקיע זר שנכסיו אינם נקובים בדולרים מסתכן בהשקעה בשטרות אוצר ארה"ב. ניתן לגדר את הסיכון באמצעות מטבעות פורוורד ואופציות אך משפיע על שיעור התשואה.
השטרות הממשלתיים קצרי הטווח של מדינות אחרות בדירוג גבוה, כמו גרמניה ושוויץ, מציעות פרוקסי ריבית ללא סיכון למשקיעים עם נכסים אינירו (EUR) או פרנק שוויצרי (CHF). משקיעים המבוססים במדינות עם דירוג פחות גבוה שנמצאות בגוש האירו, כמו פורטוגל ויוון, יכולים להשקיע באגרות חוב גרמניות מבלי להסתבך בסיכון מטבע. לעומת זאת, משקיע עם נכסים ברובלים רוסיים אינו יכול להשקיע באג"ח ממשלתיות בדירוג גבוה מבלי להסתבך בסיכון מטבע.
שיעורי ריבית שליליים
הבריחה לאיכות והתרחקות ממכשירים עם תשואה גבוהה בתוך משבר החוב האירופי הממושך דחפה את הריבית לטריטוריה שלילית במדינות הנחשבות לבטוחות ביותר, כמו גרמניה ושוויץ. בארה"ב, קרבות מפלגתיים בקונגרס על הצורך להעלות תקרת החוב הגבילה לעיתים בחדות את הנפקת השטרות, כאשר היעדר ההיצע הוביל לירידה חדה במחירים. התשואה הנמוכה ביותר המותרת במכירה פומבית של משרד האוצר היא אפס, אך השטרות נסחרים לפעמים עם תשואות שליליות בשוק המשותף הזה.
וביפן, דפלציה עיקשת הביאה את בנק יפן לנקוט במדיניות של ריביות נמוכות במיוחד, ולפעמים שליליות, כדי להמריץ את הכלכלה. ריביות שליליות בעצם דוחפות את הרעיון של תשואה נטולת סיכון לקיצוניות; משקיעים מוכנים לשלם כדי למקם את כספם בנכס שהם רואים בטוחים.
מדוע משמש שטר החוב של ארה"ב ל-3 חודשים כשיעור נטול הסיכון?
אף פעם לא יכול להיות שיעור נטול סיכון באמת מכיוון שאפילו ההשקעות הבטוחות ביותר נושאות כמות קטנה מאוד של סיכון. עם זאת, הריבית על שטר אוצר ארה"ב לשלושה חודשים משמשת לעתים קרובות כשיעור חסר סיכון למשקיעים בארה"ב. זהו פרוקסי שימושי מכיוון שהשוק סבור שאין כמעט סיכוי שממשלת ארה"ב תעמוד בהתחייבויותיה. הגודל הגדול והנזילות העמוקה של השוק תורמים לתפיסת הבטיחות.
מהם מקורות הסיכון הנפוצים?
סיכון יכול להתבטא כסיכון מוחלט, סיכון יחסי ו/או סיכון מחדל. ניתן לכמת בקלות סיכון מוחלט כפי שהוגדר על ידי תנודתיות על ידי מדדים נפוצים כמו סטיית תקן. סיכון יחסי, כאשר מיושם על השקעות, מיוצג בדרך כלל על ידי היחס בין תנודת המחיר של נכס למדד או לבסיס. מכיוון שהנכס חסר הסיכון בו נעשה שימוש הוא כה קצר טווח, הוא אינו ישים לסיכון מוחלט או יחסי. סיכון ברירת המחדל, שהוא, במקרה זה, הסיכון שממשלת ארה"ב תפרע את התחייבויות החוב שלה, הוא הסיכון שחל כאשר משתמשים במח"מ ל-3 חודשים כשיעור חסר סיכון.
מה הם המאפיינים של שטרות האוצר של ארה"ב (T-Bills)?
ההנחה היא ששטרות האוצר (שטרות כספים) הם בעלי סיכון מחדל אפס מכיוון שהם מייצגים ומגובים בתום לב של ממשלת ארה"ב. הם נמכרים בהנחה משתווה במכירה פומבית שבועית בתהליך תחרותי. הם לא משלמים תשלומי ריבית מסורתיים כמו בני דודיהם, שטרות האוצר ואג"ח של האוצר, ונמכרים בפרקי זמן שונים בערכים של 1,000 דולר. לבסוף, אנשים יכולים לרכוש אותם ישירות מהממשלה.
