מהי ריבית?
מהי ריבית? הריבית היא הסכום שהמלווה גובה מהלווה והיא אחוז מהקרן – הסכום שהושאל. הריבית על הלוואה מצוינת בדרך כלל על בסיס שנתי המכונה שיעור האחוז השנתי (APR). ריבית יכולה לחול גם על הסכום שהושג בבנק או באיגוד אשראי מחשבון חיסכון או תעודת הפקדה (CD). אחוז התשואה השנתית (APY) מתייחסת לריבית שהושגה בחשבונות פיקדון אלה.
מהי ריבית? – ריבית יכולה לחול גם על הסכום שהושג בבנק או באיגוד אשראי מחשבון חיסכון או תעודת הפקדה (CD). אחוז התשואה השנתית (APY) מתייחסת לריבית שהושגה בחשבונות פיקדון אלה.
מהי ריבית? – נקודות מרכזיות
הבנת שיעורי הריבית
הריבית היא בעצם חיוב ללווה בגין השימוש בנכס. נכסים שנשאלו יכולים לכלול מזומן, מוצרי צריכה, כלי רכב ורכוש. בשל כך, ניתן להתייחס לריבית כעל "עלות הכסף" – ריביות גבוהות יותר מייקרות את ההלוואה של אותו סכום כסף.
שיעורי הריבית חלים אפוא על רוב עסקאות ההלוואות או ההלוואה. אנשים לווים כסף כדי לרכוש בתים, לממן פרויקטים, להשיק או לממן עסקים, או לשלם עבור שכר לימוד במכללה. עסקים נוטלים הלוואות למימון פרויקטים הוניים ומרחיבים את פעילותם על ידי רכישת נכסים קבועים ולטווח ארוך כגון קרקע, מבנים ומכונות. כסף שנשאל מוחזר או בסכום חד פעמי עד לתאריך שנקבע מראש או בתשלומים תקופתיים.
בהלוואות חלה הריבית על הקרן שהיא גובה ההלוואה. הריבית היא עלות החוב עבור הלווה ושיעור התשואה עבור המלווה. הכסף שיש להחזיר הוא בדרך כלל יותר מסכום ההלוואה שכן המלווים דורשים פיצוי על אובדן השימוש בכסף במהלך תקופת ההלוואה. המלווה יכול היה להשקיע את הכספים באותה תקופה במקום לתת הלוואה, שהייתה מניבה הכנסה מהנכס. ההפרש בין סכום ההחזר הכולל לבין ההלוואה המקורית הוא הריבית הנגבית.
כאשר הלווה נחשב לבעל סיכון נמוך על ידי המלווה, לרוב יחויב הלווה בריבית נמוכה יותר. אם הלווה נחשב בסיכון גבוה, הריבית שיגבה ממנו תהיה גבוהה יותר, מה שמביא להלוואה בעלות גבוהה יותר.
ריבית פשוטה
אם לוקחים הלוואה של 300,000$ מהבנק ובהסכם ההלוואה נקבע שהריבית על ההלוואה היא 4% ריבית פשוטה, המשמעות היא שתצטרכו לשלם לבנק את סכום ההלוואה המקורי בסך 300,000$+ (4% x 300,000$ ) = $300,000 + $12,000 = $312,000.
הדוגמה לעיל חושבה על סמך נוסחת האינטרסים השנתית הפשוטה, שהיא:
ריבית פשוטה= קרן X ריבית X זמן
האדם שלקח הלוואה יצטרך לשלם ריבית של 12,000 דולר בסוף השנה, בהנחה שמדובר בהסכם הלוואה לשנה בלבד. אם תקופת ההלוואה הייתה משכנתא ל-30 שנה, תשלום הריבית יהיה:
ריבית פשוטה = $300,000 X 4% X 30 = $360,000
ריבית פשוטה של 4% מדי שנה מתורגמת לתשלום ריבית שנתי של 12,000$. לאחר 30 שנה, הלווה היה מרוויח $12,000 x 30 שנה = $360,000 בתשלומי ריבית, מה שמסביר כיצד הבנקים מרוויחים כסף באמצעות הלוואות, משכנתאות וסוגים אחרים של הלוואות.
ריבית דריבית
חלק מהמלווים מעדיפים את שיטת הריבית המורכבת, מה שאומר שהלווה משלם אפילו יותר בריבית. ריבית דריבית, הנקראת גם ריבית על ריבית, מוחלת גם על הקרן וגם על הריבית הצבורה שנעשתה בתקופות קודמות. הבנק מניח שבתום השנה הראשונה הלווה חייב בקרן בתוספת ריבית לאותה שנה. הבנק גם מניח שבתום השנה השנייה הלווה חייב את הקרן בתוספת הריבית לשנה הראשונה בתוספת ריבית הריבית לשנה הראשונה.
הריבית החייבת כאשר ההרכבה גבוהה מהריבית החייבת בשיטת הריבית הפשוטה. הריבית נגבית מדי חודש על הקרן כולל ריבית שנצברה מהחודשים הקודמים. עבור מסגרות זמן קצרות יותר, חישוב הריבית יהיה דומה עבור שתי השיטות. עם זאת, ככל שזמן ההלוואה גדל, הפער בין שני סוגי חישובי הריבית גדל.
באמצעות הדוגמה שלמעלה, בתום 30 שנה, סך כל החוב בריבית הוא כמעט 700,000$ בהלוואה של 300,000$ בריבית של 4%.
ניתן להשתמש בנוסחה הבאה לחישוב ריבית דריבית:
ריבית מרוכבת= p X [(1 + ריבית)n− 1]כאשר:p= קרן= מספר תקופות מורכבות
חשבונות ריבית דריבית וחיסכון
כאשר אתה חוסך כסף באמצעות חשבון חיסכון, ריבית דריבית היא נוחה. הריבית המתקבלת על חשבונות אלו מורכבת ומהווה פיצוי לבעל החשבון על מתן אפשרות לבנק להשתמש בכספים שהופקדו.
אם, למשל, אתה מפקיד 500,000 $ לחשבון חיסכון עם תשואה גבוהה, הבנק יכול לקחת 300,000 $ מהכספים האלה כדי להשתמש בהם כהלוואת משכנתא. כדי לפצות אותך, הבנק משלם לחשבון ריבית של 1% מדי שנה. לכן, בעוד שהבנק לוקח 4% מהלווה, הוא נותן 1% לבעל החשבון, ומנקה אותו בריבית של 3%. למעשה, החוסכים מלווים לבנק כסף אשר בתורו מספק כספים ללווים בתמורה לריבית.
עלות החוב של הלווה
בעוד ששיעורי הריבית מייצגים הכנסה מריבית למלווה, הם מהווים עלות של חוב ללווה. חברות משקללות את עלות ההלוואות מול עלות ההון העצמי, כגון תשלומי דיבידנד, כדי לקבוע איזה מקור מימון יהיה הכי פחות יקר. מכיוון שרוב החברות מממנות את ההון שלהן על ידי נטילת חוב ו/או הנפקת הון, עלות ההון מוערכת כדי להשיג מבנה הון אופטימלי.
אפריל לעומת APY
שיעורי הריבית על הלוואות צרכניות מצוטטות בדרך כלל כשיעור האחוז השנתי (APR). זהו שיעור התשואה שהמלווים דורשים עבור היכולת ללוות את כספם. לדוגמה, הריבית על כרטיסי אשראי נקובת כ-APR. בדוגמה שלנו למעלה, 4% הוא ה-APR עבור המשכנתא או הלווה. ה-APR אינו מתייחס בריבית דריבית לשנה.
אחוז התשואה השנתי (APY) הוא שיעור הריבית שמרוויחים בבנק או בחברת אשראי מחשבון חיסכון או תקליטור. ריבית זו לוקחת בחשבון תרכובות.
כיצד נקבעות שיעורי הריבית?
הריבית שגובים הבנקים נקבעת על ידי מספר גורמים, כמו מצב המשק. הבנק המרכזי של מדינה (למשל, הפדרל ריזרב בארה"ב) קובע את שיעור הריבית, שבו משתמש כל בנק כדי לקבוע את טווח ה-APR שהם מציעים. כאשר הבנק המרכזי קובע ריביות ברמה גבוהה, עלות החוב עולה. כאשר עלות החוב גבוהה, זה מרתיע אנשים מללוות ומאט את הביקוש של הצרכנים. כמו כן, הריבית נוטה לעלות עם האינפלציה.
כדי להילחם באינפלציה, הבנקים עשויים להגדיר דרישות עתודות גבוהות יותר, נוצר היצע כסף מצומצם, או שיש ביקוש גדול יותר לאשראי. בכלכלה בריבית גבוהה, אנשים פונים לחסוך בכספם מכיוון שהם מקבלים יותר משיעור החיסכון. שוק המניות סובל מאחר שהמשקיעים מעדיפים לנצל את השער הגבוה יותר מחיסכון מאשר להשקיע בשוק המניות עם תשואות נמוכות יותר. לעסקים יש גם גישה מוגבלת למימון הון באמצעות חוב, מה שמוביל להתכווצות כלכלית.
כלכלות מעוררות לעתים קרובות בתקופות של ריבית נמוכה מכיוון שללווים יש גישה להלוואות בשיעורים זולים. מכיוון שהריבית על חיסכון נמוכה, סביר יותר שעסקים ואנשים יוציאו וירכשו כלי השקעה מסוכנים יותר כמו מניות. הוצאה זו מתדלקת את הכלכלה ומספקת זריקה לשוקי הון המובילה להתרחבות כלכלית. בעוד שממשלות מעדיפות ריביות נמוכות יותר, הן מובילות בסופו של דבר לאי שיווי משקל בשוק כאשר הביקוש עולה על ההיצע וגורם לאינפלציה. כאשר מתרחשת אינפלציה, שיעורי הריבית עולים, מה שעשוי להתייחס לחוק של Walras.
5.31%
שיעורי ריבית ואפליה
למרות חוקים, כגון Equal Credit Opportunity Act (ECOA), האוסרים על שיטות הלוואות מפלות, גזענות מערכתית שוררת בארה"ב. לרוכשי בתים בקהילות שחורות בעיקר מוצעות משכנתאות בתעריפים גבוהים יותר מאשר רוכשי בתים בקהילות לבנות, על פי דו"ח Realtor.com שפורסם ב- יולי 2020. ניתוח נתוני המשכנתאות של 2018 ו-2019 מצא שהריבית הגבוהה יותר הוסיפה ריבית של כמעט 10,000 דולר לאורך חיי הלוואה טיפוסית ל-30 שנה בריבית קבועה.
ביולי 2020, ה-Consumer Financial Protection Bureau(CFPB), אשר אוכפת את ECOA, פרסמה בקשה למידע המבקשת הערות ציבוריות כדי לזהות הזדמנויות לשיפור מה שעושה ECOA כדי להבטיח גישה לא מפלה לאשראי. "סטנדרטים ברורים עוזרים להגן על אפרו-אמריקאים ומיעוטים אחרים, אבל ה-CFPB חייב לגבות אותם בפעולה כדי לוודא שמלווים ואחרים פועלים לפי החוק", אמרה קתלין ל. קרנינגר, מנהלת הסוכנות.
מדוע שיעורי הריבית על הלוואות ל-30 שנה גבוהות מהלוואות ל-15 שנים?
שיעורי הריבית הם פונקציה של סיכון למחדל ועלות הזדמנות. הלוואות וחובות עם תאריכים ארוכים יותר הם מטבעם מסוכנים יותר, מכיוון שיש יותר זמן שבמהלכו הלווה יכול לעמוד בהפרעות. יחד עם זאת, עלות ההזדמנות גדולה יותר על פני תקופות זמן ארוכות יותר, שבמהלכן הקרן קשורה ולא ניתן להשתמש בה לשום מטרה אחרת.
כיצד הפד משתמש בריבית במשק?
הפדרל ריזרב, יחד עם בנקים מרכזיים אחרים ברחבי העולם, משתמש בריבית ככלי מדיניות מוניטרית. על ידי הגדלת עלות ההלוואות בין הבנקים המסחריים, הבנק המרכזי יכול להשפיע על ריביות רבות אחרות כגון אלו על הלוואות אישיות, הלוואות לעסקים ומשכנתאות. זה מייקר את ההלוואות באופן כללי, מוריד את הביקוש לכסף ומצנן כלכלה חמה. הורדת הריבית, לעומת זאת, מקלה על הלוואת כסף, מעוררת הוצאות והשקעות.
מדוע מחירי האג"ח מגיבים בצורה הפוכה לשינויים בריבית?
אבונדיס מכשיר חוב שבדרך כלל משלם ריבית קבועה לאורך חייו. נניח שהריבית הרווחת היא 5%. אם אג"ח מתומחרת לפי נקוב = 1,000 דולר ובעלת ריבית (קופון) של 5%, היא תשלם 50 דולר לשנה למחזיקי האג"ח. אם הריבית תעלה ל-10%, אגרות חוב חדשות שיונפקו ישלמו כפול – כלומר, 100 דולר לכל ערך נקוב של 1,000 דולר. איגרת חוב קיימת שמשלמת רק 50 דולר תצטרך למכור בהנחה גדולה כדי שמישהו ירצה לקנות אותה. כמו כן, אם שיעורי הריבית יורדים ל-1%, אג"ח חדשות ישלמו רק 10 דולר לכל 1,000 דולר בערך נקוב. לפיכך, אג"ח שמשלם 50$ תהיה מבוקשת מאוד ומחירה יוצע גבוה למדי.
