אג"ח זבל

מהו אג"ח זבל? איגרות חוב זבל הן אג"ח הנושאות סיכון חדלות פירעון גבוהה יותר מרוב איגרות החוב המונפקות על ידי תאגידים וממשלות. איגרת חוב היא חוב אשר מבטיחה לשלם למשקיעים תשלומי ריבית והחזרת קרן מושקעת בתמורה לקניית האג"ח. איגרות חוב זבל מייצגות אגרות חוב המונפקות על ידי חברות הנמצאות במאבק כלכלי ובעלות סיכון גבוה לפירעון וקושי לשלם את תשלומי הריבית שלהן או להחזיר את הקרן למשקיעים. אג"ח זבל נקראות גם אגרות חוב בעלות תשואה גבוהה שכן יש צורך בתשואה גבוהה יותר בכדי לסייע בקיזוז כל סיכון של חדלות פירעון.

נקודות מפתח

• אג"ח זבל הוא אג"ח שקיבלה דירוג אשראי נמוך על ידי סוכנות דירוג, מתחת לדרגת השקעה.
• כתוצאה מכך, איגרות חוב אלה הינן מסוכנות יותר שכן הסיכוי שהמנפיק יפרע או יחווה אירוע אשראי גבוה יותר.
• בגלל הסיכון הגבוה יותר, יש פיצוי למשקיעים בריביות גבוהות יותר ולכן אג"ח זבל נקראות גם אג"ח בעלות תשואה גבוהה.

איגרות חוב אלה הינן מסוכנות יותר שכן הסיכוי שהמנפיק יפרע או יחווה אירוע אשראי גבוה יותר.

הסביר אג"ח זבל

מנקודת מבט טכנית, אגרת חוב בתשואה גבוהה או "זבל" זהה כמעט לאג"ח קונצרניות רגילות מכיוון ששניהם מייצגים חוב שהונפק על ידי חברה עם הבטחה לשלם ריבית ולהחזיר את הקרן לפדיון. אגרות חוב זבל נבדלות בגלל איכות האשראי הירודה של מנפיקיהן. אגרות חוב הן מכשירי חוב בעלי הכנסה קבועה שתאגידים וממשלות מנפיקים למשקיעים לצורך גיוס הון. כאשר משקיעים קונים אג"ח, הם למעשה מלווים כסף למנפיק שמבטיח להחזיר את הכסף בתאריך ספציפי הנקרא מועד הפירעון. בפדיון, משקיע למשקיע את סכום הקרן שהושקע. מרבית האג"ח משלמות למשקיעים ריבית שנתית במהלך חיי האג"ח, הנקראת שיעור קופון. לדוגמא, איגרת חוב שיש לה שיעור קופון שנתי של 5% פירושה שמשקיע שרוכש את האג"ח מרוויח 5% בשנה. לכן, איגרת חוב עם ערך של 1,000 דולר – או נקוב – תקבל 5% x 1,000 דולר שמגיע ל 50 דולר בכל שנה עד לפקיעת האג"ח.

מדדי סיכון

ישנם שני סיכונים עיקריים שיש להעריך בעת השקעה באג"ח: סיכון ריבית וסיכון אשראי. למרות שההתמקדות שלנו היא כיצד משפיעים שיעורי הריבית על תמחור האג"ח (המכונה גם סיכון הריבית), על משקיע אג"ח להיות מודע גם לסיכון האשראי. סיכון ריבית הוא הסיכון לשינויים במחיר האג"ח עקב שינויים בשיעורי הריבית. שינויים בשיעור הריבית לטווח הקצר לעומת הטווח הארוך יכולים להשפיע על אגרות חוב שונות בדרכים שונות, עליהם נדבר להלן.

סיכון אשראי, בינתיים, הוא הסיכון שמנפיק האג"ח לא יבצע ריבית או תשלומי קרן מתוזמנים. ההסתברות לאירוע אשראי שלילי או לברירת מחדל משפיעה על מחיר האג"ח – ככל שהסיכון לאירוע אשראי שלילי יתרחש, כך ידרשו המשקיעים בריבית בתמורה להניח את הסיכון הזה. אגרות חוב שהונפקו על ידי משרד האוצר האמריקני לצורך מימון פעולתה של ממשלת ארה"ב מכונות אגרות חוב של ארה"ב. תלוי בזמן עד לפדיון, הם נקראים שטרות. משקיעים רואים באיגרות חוב של משרד האוצר האמריקאי נקיות מסיכון ברירת מחדל. במילים אחרות, המשקיעים סבורים כי אין שום סיכוי שממשלת ארה"ב תשלם את תשלומי הריבית והקרן על איגרות החוב שהיא מנפיקה. להמשך מאמר זה, נשתמש באגרות חוב של משרד האוצר האמריקני בדוגמאות שלנו, ובכך נמנע את הדיון בסיכון האשראי.

חישוב התשואה והמחיר של האג"ח

כדי להבין כיצד משפיעים שיעורי הריבית על מחיר האג"ח, עליך להבין את מושג התשואה. אמנם ישנם מספר סוגים שונים של חישובי תשואה, אך למטרות מאמר זה נשתמש בחישוב התשואה לפדיון (YTM). ה- YTM של האג"ח הוא פשוט שיעור ההיוון שניתן להשתמש בו בכדי להפוך את הערך הנוכחי של כל תזרימי המזומנים של האג"ח לשווה למחירו. במילים אחרות, מחיר האג"ח הוא סכום הערך הנוכחי של כל תזרים מזומנים, כאשר הערך הנוכחי של כל תזרים מזומנים מחושב לפי אותו גורם היוון. גורם הנחה זה הוא התשואה.

התשואה היחסית של איגרת חוב

תקופת הפדיון או תקופת האג"ח משפיעה במידה רבה על תשואתו. כדי להבין הצהרה זו, עליכם להבין את מה שמכונה עקומת התשואה. עקומת התשואה מייצגת את ה- YTM של סוג אג"ח (במקרה זה, אגרות חוב ממשלתיות אמריקאיות). ברוב סביבות הריבית, ככל שהפרק ארוך יותר לפדיון, כך התשואה תהיה גבוהה יותר. זה הגיוני אינטואיטיבי מכיוון שככל שפרק הזמן לפני קבלת תזרים המזומנים ארוך יותר, כך הסיכוי גדול יותר כי שיעור ההיוון (או התשואה) הנדרש יעלה גבוה יותר.

ציפיות לאינפלציה קובעות את דרישות התשואה של המשקיע

אינפלציה היא האויב הגרוע ביותר של האג"ח. האינפלציה שוחקת את כוח הקנייה של תזרים המזומנים העתידי של האג"ח. במילים פשוטות, ככל שקצב האינפלציה הנוכחי גבוה יותר וככל שיעורי האינפלציה (הצפויים) העתידיים גבוהים יותר, כך התשואות יעלו לאורך עקומת התשואה, מכיוון שמשקיעים ידרשו תשואה גבוהה יותר זו כדי לפצות על סיכון האינפלציה. שים לב כי ניירות ערך מוגני אינפלציה (TIPS) הם דרך פשוטה ויעילה לסלק את אחד הסיכונים המשמעותיים ביותר להשקעות בעלות הכנסה קבועה – סיכון לאינפלציה – תוך מתן שיעור תשואה ריאלי המובטח על ידי ממשלת ארה"ב. ככזה, כדאי להבין היטב כיצד מכשירים אלה מתפקדים, מתנהגים וניתן לשלבם בתיק השקעות.

ריביות קצרות טווח, ארוכות טווח, וציפיות לאינפלציה אינפלציה –

כמו גם ציפיות לאינפלציה עתידית – הן פונקציה של הדינמיקה בין הריבית לטווח הקצר לטווח הארוך. ברחבי העולם, הריבית לטווח קצר מנוהלת על ידי הבנקים המרכזיים של המדינות. בארצות הברית, הוועדה הפדרלית לשוק הפדרלי של הפדרל ריזרב (FOMC) קובעת את שיעור הכספים הפדרליים מבחינה היסטורית, ריביות קצרות טווח אחרות הנקובות בדולר, כמו LIBOR או LIBID, היו בקורלציה גבוהה עם שיעור הקרנות המוזנות. ה- FOMC מנהל את שיעור הכספים המוזנים בכדי למלא את המנדט הכפול שלו לקידום צמיחה כלכלית תוך שמירה על יציבות מחירים . זו לא משימה קלה עבור ה- FOMC; תמיד יש ויכוח לגבי רמת הקרנות המוזנות המתאימות, והשוק מגדיר דעות משלו לגבי מידת ההצלחה של ה- FOMC. בנקים מרכזיים אינם שולטים בריביות ארוכות טווח. כוחות השוק (היצע וביקוש) קובעים תמחור שיווי משקל עבור אגרות חוב ארוכות טווח, שקובעות ריביות ארוכות טווח. אם שוק האג"ח סבור כי ה- FOMC קבע את שיעור הקרנות המוזנות נמוך מדי, הציפיות לאינפלציה עתידיות גדלות, כלומר ריביות לטווח הארוך עולות ביחס לריביות לטווח הקצר – עקומת התשואה מתעצמת. אם השוק סבור כי ה- FOMC קבע את שיעור הקרנות המוזנות גבוה מדי, ההפך קורה, והריביות לטווח הארוך יורדות יחסית לריביות לטווח הקצר – עקומת התשואה משתטחת.

תזמון תזרים המזומנים ושיעורי הריבית של האג"ח

העיתוי לתזרימי המזומנים של האג"ח חשוב. זה כולל את תקופת האג"ח לפדיון. אם משתתפי השוק מאמינים שיש אינפלציה גבוהה יותר באופק, שיעורי הריבית ותשואות האג"ח יעלו (והמחירים יירדו) כדי לפצות על אובדן כוח הקנייה של תזרימי המזומנים העתידיים. איגרות חוב בעלות תזרימי המזומנים הארוכים ביותר יראו את תשואותיהן והמחירים יורדים ביותר. זה צריך להיות אינטואיטיבי אם אתה חושב על חישוב ערך נוכחי – כאשר אתה משנה את שיעור ההיוון המשמש בזרם תזרימי מזומנים עתידיים, ככל שמספר זמן רב יותר עד לקבלת תזרים מזומנים, כך מושפע מערכו הנוכחי. בשוק האג"ח יש מדד לשינוי מחירים ביחס לשינויים בריבית; מדד החוב החשוב הזה נקרא משך זמן.

בשורה התחתונה

שיעורי ריבית, תשואות אג"ח (מחירים) וציפיות לאינפלציה מתואמים זה עם זה. תנועות הריבית לטווח הקצר, כפי שמכתיב הבנק המרכזי של המדינה, ישפיעו על אגרות חוב שונות עם תנאים שונים לפדיון, בהתאם לציפיות השוק לרמות האינפלציה העתידיות. לדוגמא, לשינוי בריבית לטווח הקצר שאינו משפיע על שיעורי הריבית לטווח הארוך ישפיע מעט על מחירו ותשואתו של איגרת חוב ארוכת טווח. עם זאת, שינוי (או ללא שינוי כאשר השוק תופס כי יש צורך בכך) בשיעורי הריבית לטווח הקצר המשפיעים על הריביות לטווח הארוך יכול להשפיע רבות על מחיר ותשואה של איגרת חוב ארוכת טווח. במילים פשוטות, לשינויים בריביות לטווח הקצר יש השפעה רבה יותר על אגרות חוב לטווח קצר מאשר על איגרות חוב ארוכות טווח, ולשינויים בריבית ארוכת טווח יש השפעה על אגרות חוב ארוכות טווח, אך לא על אגרות חוב קצרות טווח. המפתח להבנת האופן שבו שינוי בריבית ישפיע על מחיר ותשואה של איגרת חוב מסוימת הוא להכיר היכן נמצא על עקומת התשואה שבה נמצא האג"ח (הקצה הקצר או הקצה הארוך), ולהבין את הדינמיקה בין קצר לארוך. ריביות לטווח. בעזרת הידע הזה תוכלו להשתמש במדדים שונים של משך זמן וקמרה כדי להפוך למשקיע מנוסה בשוק האג"ח.

הבנת אגרות חוב בריבית קבועה

איגרת חוב בריבית קבועה היא מכשיר חוב ארוך טווח שמשלם שיעור קופון קבוע למשך תקופת האג"ח. השער הקבוע מצוין בתשקיף בעת ההנפקה ויש לשלמו במועדים ספציפיים עד לפירעון האג"ח. היתרון בבעלות על איגרות חוב בריבית קבועה הוא בכך שמשקיעים יודעים בוודאות כמה רווחים הם ירוויחו ולכמה זמן. כל עוד מנפיק האג"ח ימשיך לשלם את הריבית, בעל האג"ח יכול לחזות בדיוק מה יהיה ההחזר על השקעתו. סיכון מרכזי להחזקת אגרות חוב בריבית קבועה הוא הסיכון שריבית האג"ח תעלה, מה שהופך את אגרות החוב הקיימות של המשקיע לפחות יקרות. לדוגמא, נניח שמשקיע רוכש איגרת חוב שמשלמת שיעור קבוע של 5%, אך הריבית במשק עולה ל -7%. משמעות הדבר היא כי אגרות חוב חדשות מונפקות בשיעור של 7%, והמשקיע כבר אינו מרוויח את התשואה הטובה ביותר על השקעתו. מכיוון שקיים קשר הפוך בין מחירי האג"ח לשיעורי הריבית, שווי אגרות החוב של המשקיע יירד כדי לשקף את הריבית הגבוהה יותר בשוק. אם הוא רוצה למכור את איגרות החוב שלו ב -5% כדי להשקיע מחדש את התמורה באיגרות החוב החדשות של 7%, הוא עשוי לעשות זאת בהפסד, כי מחיר השוק של האג"ח יהיה בירידה. ככל שתקופת האג"ח בריבית קבועה ארוכה יותר, כך גדל הסיכון כי שיעורי הריבית עשויים לעלות ולהפוך את האג"ח לפחות ערכית. אם הריבית יורדת ל -3%, עם זאת, אגרות החוב של המשקיע ב -5% יהפכו ליקרות יותר אם היה מוכר אותו, מכיוון שמחיר השוק של האג"ח עולה כאשר הריבית יורדת. השיעור הקבוע באג"ח שלו בסביבת ריבית יורדת יהיה השקעה אטרקטיבית יותר מהאיגרות החוב החדשות שהונפקו ב -3%.

מה זה אג"ח?

כשאתה רוכש מניה אתה קונה נתח מיקרוסקופי בחברה. זה שלך ואתה יכול להשתתף בצמיחה וגם בהפסד. מצד שני, איגרת חוב היא סוג של הלוואה. כאשר חברה זקוקה לכספים מכל מספר סיבות, היא עשויה להנפיק איגרת חוב למימון הלוואה זו. בדומה למשכנתא לבית, הם מבקשים סכום כסף מסוים לפרק זמן קבוע. כאשר הזמן הזה חלף, החברה מחזירה את איגרת החוב במלואה. באותה תקופה החברה משלמת למשקיע סכום ריבית מוגדר, הנקרא קופון, בתאריכים שנקבעו (לרוב לרבעון). ישנם סוגים רבים של אגרות חוב, כולל אג"ח ממשלתיות, חברות, עירוניות ומשכנתא. איגרות חוב ממשלתיות הן בדרך כלל הבטוחות ביותר, בעוד שחלק מהאיגרות החוב הקונצרניות נחשבות למסוכנות ביותר מבין סוגי האג"ח הנפוצים ביותר. עבור המשקיעים, הסיכונים הגדולים ביותר הם סיכון אשראי וריבית. מכיוון שאגרות חוב הן חובות, אם המנפיק לא מצליח להחזיר את חובו, האג"ח יכולה להיות ברירת מחדל. כתוצאה מכך, ככל שהמנפיק מסוכן יותר, הריבית תידרש לריבית על האג"ח (ועלות הלווה תהיה גבוהה יותר). כמו כן, מאחר ואג"ח משתנה במחיר הפוך לריביות, אם שיעורי העלייה של ערכי האג"ח יורדים.

כיצד נמכרות אג"ח חברות איגרות

איגרות חוב קונצרניות מונפקות בבלוקים של 1,000 דולר לפי ערך נקוב. כמעט לכולם יש מבנה תשלום קופונים סטנדרטי. בדרך כלל מנפיק חברות ייעזר בבנק השקעות כדי לחתום ולשווק את הנפקת האג"ח למשקיעים. המשקיע מקבל תשלומי ריבית קבועים מהמנפיק עד לפדיון האג"ח. בשלב זה המשקיע מחזיר לעצמו את הערך הנקוב של האג"ח. לאגרות החוב יכולות להיות ריביות קבועות או שיעור שמשתנה בהתאם לתנועות של אינדיקטור כלכלי מסוים. לאגרות חוב קונצרניות יש לעיתים הוראות קריאה כדי לאפשר פירעון מוקדם אם שיעורי הריבית הרווחים משתנים בצורה כה דרמטית, עד שהחברה סבורה שהיא יכולה לעשות זאת טוב יותר על ידי הנפקת אג"ח חדש. משקיעים עשויים גם לבחור למכור אגרות חוב לפני פקיעתה. אם אגרות חוב נמכרות, הבעלים מקבל פחות מערך נקוב. הסכום שהוא שווה נקבע בעיקר על ידי מספר התשלומים שעדיין יש לפירעון. משקיעים עשויים גם לקבל גישה לאג"ח קונצרניות על ידי השקעה במספר כלשהו של קרנות נאמנות או תעודות סל ממוקדות אג"ח.

מנפיקי האג"ח

ממשלות (בכל הרמות) ותאגידים משתמשים בדרך כלל באג"ח על מנת ללוות כסף. ממשלות צריכות לממן כבישים, בתי ספר, סכרים או תשתיות אחרות. ההוצאה הפתאומית של מלחמה עשויה לדרוש גם צורך בגיוס כספים. באופן דומה, תאגידים ישאילו לעיתים קרובות כסף לצורך הגדלת עסקיהם, רכישת נכסים וציוד, ביצוע פרויקטים רווחיים, לצורך מחקר ופיתוח או העסקת עובדים. הבעיה שארגונים גדולים נתקלים בה היא שהם בדרך כלל זקוקים להרבה יותר כסף ממה שהבנק הממוצע יכול לספק.

אגרות חוב נותנות מענה בכך שהן מאפשרות למשקיעים בודדים רבים לקבל את תפקיד המלווה. ואכן, שוקי החובות הציבוריים מאפשרים לאלפי משקיעים להלוות כל אחד מההון הדרוש. יתר על כן, השווקים מאפשרים למלווים למכור את איגרות החוב שלהם למשקיעים אחרים או לקנות אג"ח מאנשים אחרים – זמן רב לאחר שהארגון המנפיק המקורי גייס הון.

איך עובדים אג"ח

אג"ח מכונה בדרך כלל ניירות ערך בעלי הכנסה קבועה והם אחד משלושה סוגי נכסים שמשקיעים בודדים מכירים בדרך כלל, יחד עם מניות (מניות) ושווי מזומנים. אגרות חוב קונצרניות וממשלתיות רבות נסחרות בציבור. אחרים נסחרים מעבר לדלפק (OTC) או באופן פרטי בין הלווה למלווה.

כאשר חברות או גופים אחרים צריכים לגייס כסף למימון פרויקטים חדשים, לקיים פעילות שוטפת או למחזר חובות קיימים, הם עשויים להנפיק אג"ח ישירות למשקיעים. הלווה (המנפיק) מנפיק איגרת חוב הכוללת את תנאי ההלוואה, תשלומי ריבית אשר יבוצעו ומועד בו יש להחזיר את הכספים המושאלים (קרן האג"ח) (מועד הפירעון).

תשלום הריבית (הקופון) הוא חלק מהתשואה שמחזיקים מחזיקי האג"ח בגין הלוואת כספם למנפיק. שיעור הריבית הקובע את התשלום נקרא שיעור הקופון. המחיר הראשוני של מרבית איגרות החוב נקבע בדרך כלל לשווי, בדרך כלל 100 דולר או 1,000 דולר נקוב לאג"ח בודדת.

מחיר השוק בפועל של איגרות חוב תלוי במספר גורמים: איכות האשראי של המנפיק, משך הזמן עד לפקיעתו, ושיעור הקופון לעומת סביבת הריבית הכללית באותה עת. הערך הנקוב של האג"ח הוא זה שיוחזר ללווה. בעל האג"ח הראשוני יכול למכור את רוב האג"ח למשקיעים אחרים לאחר שהונפקו. במילים אחרות, משקיע אג"ח אינו צריך להחזיק אג"ח עד למועד הפירעון. מקובל גם כי האג"ח נרכשות מחדש על ידי הלווה אם שיעורי הריבית יורדים, או אם האשראי של הלווה השתפר, והוא יכול להנפיק מחדש אגרות חוב חדשות בעלות נמוכה יותר.

ערך נקוב הוא סכום הכסף שהאיגרת תהיה שווה בפדיון. זהו גם סכום הייחוס בו מנפיק האג"ח משתמש בחישוב תשלומי הריבית. לדוגמא, נניח שמשקיע רוכש אגרת חוב בפרמיה של 1,090 דולר ומשקיע אחר קונה את אותו אג"ח בהמשך כאשר הוא נסחר בהנחה בסך 980 דולר. כאשר האג"ח מגיע לפקיעה, שני המשקיעים יקבלו את הערך הנקוב של 1,000 דולר לאג"ח.

שיעור הקופון הוא שיעור הריבית שישלם מנפיק האג"ח על הערך הנקוב של האג"ח, מבוטא באחוזים. לדוגמא, שיעור קופון של 5% אומר שמחזיקי אגרות החוב יקבלו 5% ריבית בכל שנה.

מועדי קופון הם התאריכים בהם ישלם מנפיק האג"ח תשלומי ריבית. ניתן לבצע תשלומים בכל מרווח, אך הסטנדרט הוא תשלומים חצי שנתיים.

מועד הפירעון הוא המועד בו האג"ח יפקע ומנפיק האג"ח ישלם לבעל האג"ח את הערך הנקוב של האג"ח.

מחיר ההנפקה הוא המחיר בו מוכר האג"ח במקור את האג"ח.

שתי תכונות של איגרת חוב

איכות אשראי וזמן לפדיון – הן הקובעות העיקריות בשיעור הקופון של האג"ח. אם למנפיק יש דירוג אשראי ירוד, הסיכון לחדלות פירעון גדולה יותר ואג"ח אלו משלמות יותר ריבית. איגרות חוב שיש להן מועד פירעון ארוך מאוד משלמות לרוב גם ריבית גבוהה יותר. פיצוי גבוה יותר זה נובע מכך שמחזיק האג"ח חשוף יותר לסיכוני ריבית ואינפלציה לתקופה ממושכת.

דירוג אשראי לחברה ולאג"ח שלה נוצר על ידי סוכנויות דירוג אשראי כמו סטנדרט ופור'ס, מודי'ס ופיץ רייטינג. איגרות החוב האיכותיות ביותר נקראות "דרגת השקעה" וכוללות חובות שהונפקו על ידי ממשלת ארה"ב וחברות יציבות מאוד. איגרות חוב שאינן נחשבות כדרגת השקעה, אך אינן ברירת מחדל, נקראות אג"ח "תשואה גבוהה" או "זבל". לאג"ח אלו סיכון גבוה יותר של ברירת מחדל בעתיד ומשקיעים דורשים תשלום קופון גבוה יותר כדי לפצות אותם על סיכון זה. אגרות החוב ותיקי האג"ח יעלו או יירדו בערכם עם שינוי הריבית. הרגישות לשינויים בסביבת הריבית נקראת "משך זמן". השימוש במונח משך זמן בהקשר זה עלול לבלבל את משקיעי האג"ח החדשים מכיוון שהוא אינו מתייחס למשך הזמן שיש לאג"ח לפני הפדיון. במקום זאת, משך הזמן מתאר עד כמה מחיר האג"ח יעלה או יירד עם שינוי בריבית.

קטגוריות אג"ח

ישנן ארבע קטגוריות עיקריות של אגרות חוב שנמכרו בשווקים.

אגרות חוב קונצרניות מונפקות על ידי חברות. חברות מנפיקות אגרות חוב במקום לחפש הלוואות בנקאיות למימון חוב במקרים רבים מכיוון ששווקי האג"ח מציעים תנאים נוחים יותר וריבית נמוכה יותר.

איגרות חוב עירוניות מונפקות על ידי מדינות ועיריות. חלק מהאיגרות החוב העירוניות מציעות הכנסות מקופונים ללא מס למשקיעים.

איגרות חוב ממשלתיות כמו אלה שהונפקו על ידי ממשלת ארצות הברית. אגרות חוב שהונפקו עם תקופת פירעון של שנה או פחות מכונות "T Bills"; איגרות חוב המונפקות עם פרק זמן של 1-10 שנים נקראות "notes"; ואג"ח המונפקות עם יותר מ -10 שנים לפדיון נקראות "bonds". כל קטגוריית האג"ח המונפקת על ידי אוצר ממשלתי מכונה לרוב "treasuries". איגרות חוב ממשלתיות המונפקות על ידי ממשלות לאומיות יכולות להתייחס לחובות ריבוניים.

אגרות חוב של הסוכנות הן אלה שהונפקו על ידי ארגונים המזוהים עם הממשלה כמו פאני מיי או פרדי מק.