בתוך פחות מ -25 שנה, קרנות הנסחרות בבורסה (ETF) הפכו לאחד ממכשירי ההשקעה הפופולאריים ביותר בקרב משקיעים מוסדיים ופרטיים. לעתים קרובות הם מקודמים כזולים וטובים יותר מקרנות נאמנות, תעודות סל מציעות אפשרויות לגיוון, למסחר ולארביטראז בעלות נמוכה למשקיעים.
כעת, עם תעודות סל המתהדרות באופן קבוע ביותר מ -1 טריליון דולר נכסים בניהול, תעודות הסל כה פופולריות, עד שברוקרים רבים מציעים ללקוחותיהם מסחר חינם במספר מוגבל של תעודות סל.
נקודות מפתח
- קרנות הנסחרות בבורסה, או תעודות סל, פותחו לראשונה בשנות התשעים כדרך לספק גישה לקרנות פאסיביות וצמודות למשקיעים בודדים.
- מאז הקמתם, שוק תעודות הסל גדל מאוד וכיום הוא משמש את כל סוגי המשקיעים והסוחרים ברחבי העולם.
- תעודות סל מייצגות כעת כל דבר, החל ממדדי שוק, סחורות ועד למגזרי נישה או מחלקות נכס חלופיות.
תעודת הסל השנייה בגודלה, תעודת הסל iShares Core S&P 500 (סימול: IVV) החלה להיסחר במאי 2000. קרן זו התגאה בנכסים בניהול כמעט 176 מיליארד דולר במאי 2020 והייתה לה מחזור מסחר ממוצע של חודש של 8.6 מיליון מניות. ליום .14
השקעות באינדקס
תעודות הסל החלו כפועל יוצא של תופעת השקעות המדד. הרעיון של השקעת מדדים לא נוצר רק ב -20 השנים האחרונות. הרעיון של השקעה באינדקס חוזר לא מעט זמן: מדי פעם נוצרו קרנות נאמנות או קרנות סגורות עם הרעיון לתת למשקיעים אפשרות להשקיע בסוג מסוים של נכסים.
עם זאת, אף אחד מאלה לא ממש דמה למה שאנחנו מכנים כיום תעודת סל. בתגובה למחקר אקדמי המצביע על היתרונות של השקעה פסיבית, וולס פארגו והבנק האמריקני הלאומי השיקו קרנות נאמנות למדד בשנת 1973 עבור לקוחות מוסדיים. ג’ון בוגל היה מייסד קבוצת ואנגארד ותומך מרכזי בהשקעות במדדים. בוגל חולל מהפכה בעולם קרנות הנאמנות באמצעות יצירת השקעות במדדים, המאפשרת למשקיעים לקנות קרנות נאמנות העוקבות אחר השוק הרחב יותר. בוגל השיק קרן נאמנות ציבורית ראשונה ב- 31 בדצמבר 1975. קרן זו נקראה קרן השקעות המדד הראשונה, ועקבה אחר ה- S&P 500 והחלה עם נכסים של 11 מיליון דולר בלבד. קרן האינדקס Vanguard 500, עמדה על 441 מיליארד דולר כאשר בוגל נפטר בשנת 2019.
ברגע שהיה ברור שלציבור המשקיעים יש תיאבון לקרנות צמודות כאלה, המירוץ היה להנגיש את סגנון ההשקעה הזה לציבור המשקיעים – מכיוון שקרנות נאמנות לרוב היו יקרות, מסובכות, לא נזילות, ורבים נדרשו לסכומי השקעה מינימליים. תעודות סל, כמו קרן נאמנות מנוהלת באופן פסיבי, מנסות לעקוב אחר מדד ונועדו לחקות את השוק. עבור מערך נתונים נתון, סטיית התקן מודדת עד כמה מספרים פרושים הם מערך ממוצע. ניתן לחשב את סטיית התקן על ידי לקיחת שורש הריבוע של השונות, שהוא עצמו הממוצע של ההפרשים בריבוע של הממוצע. לאחר מכן, הכפל את ערך סטיית התקן בשניים ושניהם מוסיפים ומחסרים את הסכום מכל נקודה לאורך ה- SMA. אלה מייצרים את הרצועות העליונות והתחתונות.
ברגע שהיה ברור שלציבור המשקיעים יש תיאבון לקרנות צמודות כאלה, המירוץ היה להנגיש את סגנון ההשקעה הזה לציבור המשקיעים – מכיוון שקרנות נאמנות לרוב היו יקרות, מסובכות, לא נזילות, ורבים נדרשו לסכומי השקעה מינימליים.
תעודת הסל נולדה
לדברי גארי גאסטינו, מחבר הספר “The Manual Funded Funds Traded Funds”, הניסיון האמיתי הראשון למשהו כמו תעודת סל היה השקת מניות השתתפות אינדקס עבור ה- S&P 500 בשנת 1989. למרבה הצער, אמנם היה לא מעט עניין משקיעים. בית משפט פדרלי בשיקגו קבע כי הקרן עובדת כמו חוזים עתידיים, למרות שהן בטוחות כמו מניה. כתוצאה מכך, אם הם היו נסחרים, היה עליהם להיסחר בבורסה של חוזים עתידיים, והופעת תעודות הסל האמיתיות נאלצה להמתין מעט.
הניסיון הבא ליצירת קרן החליפין המודרנית הושק על ידי הבורסה בטורונטו בשנת 1990 ונקרא טורונטו 35 יחידות השתתפות במדדים (TIPs 35). אלה היו מכשיר שעקב אחר מדד TSE-35.
שלוש שנים מאוחר יותר, ה- State Street Global Investors שחררו את ה- S&P 500 Trust ETF (המכונה בקיצור SPDR או “עכביש”) ב- 22 בינואר 1993. הוא היה פופולרי מאוד, והוא עדיין אחד מתעודות הסל הנסחרות ביותר כיום. אף על פי שתעודת הסל האמריקאית הראשונה שהושקה בשנת 1993, נדרשו 15 שנים נוספות עד שתעודת הסל הראשונה המנוהלת באופן פעיל הגיעה לשוק.
ברקליס נכנס לעסקי תעודת הסל בשנת 1996, ואנגארד החל להציע תעודות סל בשנת 2001 נכון לסוף שנת 2018 היו יותר ממאה מנפיקים של תעודות סל.
הצמיחה של ענף
מקרן אחת בשנת 1993, שוק תעודות הסל צמח ל -102 קרנות עד שנת 2002, וכמעט 1,000 עד סוף 2009. על פי חברת המחקר ETFGI, היו בדצמבר 2019 כמעט 7,000 תעודות סל ברחבי העולם.
בדרך החלה “תחרות” מעניינת בין תעודות סל לקרנות נאמנות מסורתיות. שנת 2003 הייתה השנה הראשונה בה תזרימי הסל של תעודות הסל חרגו מזה של קרנות נאמנות.
מאז, בדרך כלל תזרימי קרנות הנאמנות חרגו מזרימת תעודות הסל בשנים בהן תשואות השוק חיוביות, אך תזרים נטו של תעודות הסל נוטה להיות עדיף בשנים בהן השווקים העיקריים חלשים.
דוגמאות לתעודות סל חשובות
כפי שהזכרנו, תעודת הסל הראשונה (S&P 500 SPDR) התעוררה לתחייה ב- 23 בינואר 1993. בקרן זו היו נכסים בניהול של כמעט 253 מיליארד דולר במאי 2020 ומניותיה נסחרו במחיר של כ -280.9 דולר.
תעודת הסל השנייה בגודלה, תעודת הסל iShares Core S&P 500 (סימול: IVV) החלה להיסחר במאי 2000. קרן זו התגאה בנכסים בניהול כמעט 176 מיליארד דולר במאי 2020 והייתה לה מחזור מסחר ממוצע של חודש של 8.6 מיליון מניות. ליום .14
תעודת הסל EAFE של iShares MSCI (סימול: EFA) היא תעודת הסל ההון הזרה הגדולה ביותר. ה- EFA הושק באוגוסט 2001 ומחזיק כיום בנכסים של כ- 43.4 מיליארד דולר החל ממאי 2020
אינווסקו QQQ (סימול: QQQ) מחקה את מדד הנאסד”ק 100 והחזיק נכסים של כ -101 מיליארד דולר במאי 2020. קרן זו הושקה במרץ 1999.
אחרון חביב, קרן TIPS של ברקליס (סימול: TIP) החלה להיסחר בדצמבר 2003 וגדלה לנכסים בניהול כמעט 20 מיליארד דולר במרץ 2020.
בשורה התחתונה
תעודות סל אמנם מציעות חשיפה נוחה ומשתלמת ביותר למגוון עצום של שווקים וקטגוריות השקעה, אך הם גורמים יותר ויותר כמקור לתנודתיות נוספת בשווקים. סביר להניח כי ביקורת זו לא תאט את צמיחתם במידה ניכרת, ונראה כי החשיבות וההשפעה של מכשירים אלה רק הולכות וגדלות בשנים הקרובות.
